בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכוריאוגרף נאצ'ו דואטו מסביר למה עזב את להקת המחול בספרד ועבר לרוסיב

דואטו עזב את להקת המחול הלאומית של ספרד שבראשה עמד במשך 20 שנה, ועבר לרוסיה לנהל את בלט מיכאילובסקי. לקראת העלאת יצירת מחול שלו בישראל על ידי להקתו לשעבר, הוא מסביר למה עשה זאת

תגובות

לפני כשנה נודע, להפתעת רבים, כי הרקדן והכוריאוגרף הספרדי נאצ'ו דואטו עומד לסיים את פעילותו בלהקת המחול הלאומית של ספרד שבה היה המנהל האמנותי מ-1990. לאחר מינויו לתפקיד, הפך אותה דואטו מלהקה מדשדשת עם רקע קלאסי ללהקה עכשווית מצליחה שצברה מעמד בינלאומי רם. עזיבתו הפתיעה משום שבמשך השנים הוא יצר בשבילה עשרות עבודות, והיא זוהתה עם דמותו ועם עשייתו המוערכת.

עתידו המקצועי של דואטו נותר עלום למשך כמה חודשים, אלא שאז פורסמה ידיעה נוספת, מפתיעה לא פחות: הכוריאוגרף בן ה-54 נבחר להיות המנהל האמנותי של בלט מיכאילובסקי, להקה קלאסית ותיקה הפועלת בסנט פטרסבורג כחלק מתיאטרון הנושא את אותו השם, שהוקם ב-1833. בתחילת ינואר השנה הוא עבר לגור ברוסיה ונכנס רשמית לתפקידו החדש.

להקת המחול הלאומית של ספרד ביקרה בישראל בפעם האחרונה לפני כשנתיים, כשעוד היתה תחת הנהגתו של דואטו, והעלתה שלוש מיצירותיו במרכז סוזן דלל בתל אביב. בשבוע הבא, הפעם בניהולו האמנותי של המחליף הרווה פאליטו, תשוב הלהקה לארץ ותעלה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב את יצירתו של דואטו "רבגוניות, צורות של שתיקה וריקנות".

זהו מחול לערב שלם בהשראת חייו ויצירתו של יוהן סבסטיאן באך, שנוצר לפני יותר מעשור, אבל מוצג כעת בישראל לראשונה. בגרסה המקורית של היצירה רקד דואטו בתחילתו ובסופו של המופע. בגרסה הנוכחית ייאלצו הרקדנים להסתדר בלעדיו. "מאז שעזבתי את הלהקה לא חזרתי", הוא אומר בראיון טלפוני מסנט פטרסבורג, "ואני לא מתכוון לחזור".

מאבקי אגו

דואטו, יליד ולנסיה, למד מחול ב"ראמבר" בלונדון, ב"מודרה" (בית הספר של מוריס בז'אר) בבריסל ובבית הספר של אלווין איילי בניו יורק. ב-1980 החל לרקוד בבלט קולברג בשטוקהולם ושנה לאחר מכן הוזמן על ידי ירי קיליאן ללהקת תיאטרון המחול ההולנדי (NDT), שבה רקד עשר שנים.

ב-1988 הוא התמנה לכוריאוגרף הבית בלהקה ההולנדית, לצד קיליאן והנס ואן מאנן, אבל שנתיים לאחר מכן שב לספרד כדי להוביל את הלהקה הלאומית. לאורך השנים הוא עוטר בפרסים ויצירותיו הועלו על ידי שורה ארוכה של להקות, בהן תיאטרון הבלט האמריקאי, בלט האופרה של פאריס, רויאל בלט ובלט בולשוי.

"הובלתי את הלהקה מן האפילה, והפכתי אותה לאחת הלהקות הטובות ביותר בעולם המחול העכשווי. יצרתי בשבילה יותר מ-60 עבודות, והקמתי גם להקה צעירה שסיירה בכל העולם. אני מאוד מרוצה מעבודתי שם וחבל לי שהם הרסו את הלהקה לחלוטין", הוא אומר. "מיולי 2011 הם לא יוכלו לבצע שום יצירה מהרפרטואר שלי, מה שאומר שאין להם רפרטואר והם יצטרכו להתחיל מאפס. רבים מהרקדנים כבר עזבו, ורבים אחרים יעזבו אחרי שלא יוכלו לרקוד את היצירות שלי. יכולתי לקחת את כל הרפרטואר שלי כשעזבתי, אבל החלטתי להשאיר להם אותו לשנה אחת נוספת, כדי שיהיה לרקדנים מה לעשות והם לא יצטרכו לבטל את כל המופעים".

את הלהקה הספרדית, הוא מסביר, עזב שנה אחת לפני תום החוזה שלו עם משרד התרבות הספרדי: "לא רציתי להישאר עוד שנה ולחכות כמו בקבוק חלב שיש לו תאריך תפוגה". את הנסיבות שבהן לא הוצע לו להאריך את החוזה ולהמשיך את שיתוף הפעולה המוצלח עם הלהקה, הוא מנמק בחוסר היגיון ובמאבקי אגו שניהל הממסד הספרדי מולו.

"היתה להם סיבה אישית", הוא אומר. "הם לא רצו להקה לאומית שתישא את השם של נאצ'ו דואטו, שנהפך לשם חזק ובולט יותר מאשר משרד התרבות הספרדי. הפוליטיקה תמיד ניסתה להרוס את האמנות. בכל העולם הם שונאים אמנים, משוררים ומוסיקאים, כי הם לא מבינים את האופן שבו אנו חיים. ולא רק שהם לא מבינים, הם גם שונאים את האופן שבו אנו חיים, כי הם מקנאים: כי אנחנו אלגנטיים, אנחנו אוהבים יופי ואנחנו מנסים לגרום לאנשים לחלום על עולם טוב יותר. ופוליטיקה היא ההיפך הגמור".

דואטו מסביר שהציע לאנשי משרד התרבות שיעזוב את הניהול האמנותי, אך יישאר כיועץ ויאפשר להם להציג את יצירותיו. אך לאחר שנתקל בסירוב, החליט לשלול מהם את הזכויות על היצירות תוך שנה ועזב בטריקת דלת.

"הם זרקו לפח רפרטואר של 20 שנה, דימוי וזהות שלעולם לא ישובו", הוא אומר. "הבאתי את הלהקה לכל העולם, אף אחד לא ידע בכלל שהיא קיימת, ואחרי 20 שנה זורקים אותך מהדלת האחורית. אני מרגיש שהתנכלו לי ופגעו בכבודי".

את "רבגוניות, צורות של שתיקה וריקנות", שתועלה בתל אביב ארבע פעמים בשבוע הבא (22-25 בחודש), יצר דואטו בסוף שנות ה-90. הוא הוזמן לחבר יצירה שתועלה בעיר ויימאר, לרגל בחירתה לבירת התרבות של אירופה ב-1999. מכיוון שהתבקש ליצור עבודה הנוגעת למקום, הוא החליט להתמקד בדמותו ובעשייתו המוסיקלית של באך (שהתגורר בוויימאר במשך עשר שנים) ויצר, כדבריו, מעין הומאז' למלחין.

המופע מורכב משתי מערכות בנות 50 דקות, ואת הפסקול מרכיב קולאז' מיצירותיו של באך. המערכה הראשונה, "רבגוניות", מאופינת כשמה על ידי רבגוניות כוריאוגרפית וויזואלית שתואמת את הגיוון בקטעים המוסיקליים. במערכה השנייה, "צורות של שתיקה וריקנות", עיצב דואטו טון מופנם ורוחני יותר התואם את המוסיקה שנבחרה, יצירת המופת הבלתי גמורה "אמנות הפוגה".

צריך להיזהר

בקטע הפתיחה בהשתתפותו, הוא נהג לעלות על הבמה ולבקש מהרקדן שמגלם את באך "רשות להשתמש במוסיקה היפה שלו ולשים את הידיים המלוכלכות שלי על העבודה שלו". קטע זה שיקף את יראת הכבוד שלו למוסיקה של המלחין הגרמני: "מאוד קשה להשתמש במוסיקה של באך, וצריך להיזהר כי אפשר לטעות אתה בקלות. הייתי גם צריך להיות מאוד זהיר בבחירת הקטעים הנכונים וניסיתי להשתמש במוסיקה בלי 'להרוס' יותר מדי".

האם "רבגוניות, צורות של שתיקה וריקנות" היא היצירה החביבה עליך?

"לא, אני לא אוהב אף אחת מן היצירות שלי", הוא עונה באינסטינקטיביות, בצחוק, ועובר לטון רציני, "היצירה החביבה עלי ביותר היא זו שאני מעלה כעת במיכאילובסקי. זהו בלט עם מוסיקת מקהלה דתית של המלחין האסטוני ארבו פארת. עשינו את הבלט הזה כי יש בתיאטרון מקהלה נהדרת של 120 זמרים".

כחלק מתפקידו החדש של דואטו במיכאילובסקי, הוא עומד בראש להקת בלט מסורתית המונה 140 רקדנים, יותר מפי ארבעה ממספר הרקדנים שפעלו תחתיו בלהקה הספרדית (והוא מודה שעדיין אינו מכיר את כולם). אבל היקף הלהקה אינו האתגר היחיד העומד בפניו. מצד אחד, הוא ייאלץ לעבוד קשה עם הרקדנים על יצירותיו, משום שלרובם אין ניסיון במחול מודרני. מצד שני, יהיה עליו לנהל את הרפרטואר הקלאסי של הלהקה, אף שהוא אינו מגיע מרקע דומה.

מי שמינה אותו הוא איש העסקים הרוסי ולדימיר קכמן, בן 42, בעליה של החברה הרוסית הגדולה ביותר לייצור ושיווק פירות (JFC), שנהפך ב-2007 למנכ"ל התיאטרון והשקיע בו מאז עשרות מיליוני דולרים. הבחירה של קכמן בדואטו מעידה על כך שהוא מנסה להתחרות בלהקות הרוסיות המובילות באמצעות כוריאוגרף ששמו הוא מעין מותג בינלאומי, ובאמצעות העלאת רפרטואר עכשווי יותר - שכן ברפרטואר הקלאסי קשה להתחרות עמן. "לפעמים אנחנו רואים כיום על הבמה מה שמכונה בלט קלאסי, אבל הוא לא תואם את העולם הנוכחי", אמר קכמן בראיון ל"ניו יורק טיימס". "התקווה שלי היא שההזמנה של נאצ'ו תסייע ליצור התפתחות נוספת של בלט עכשווי".

"קכמן אהב את העבודות שלי וחיפש כוריאוגרף שיוכל לעשות את שני הדברים (קלאסי ומודרני, א"ס) ושיהיה מוכר בכל מקום, כך שללהקה תהיה חשיפה בינלאומית", אומר דואטו. "הוא ראה שתי יצירות שלי שהועלו בבולשוי ובסטניסלבסקי, צפה בכמה ראיונות אתי ואהב את האופן שבו אני חושב על מחול".

התלבטת הרבה לאחר שקיבלת את ההצעה?

"אותן הסיבות שגרמו לי לא לרצות לבוא לרוסיה, הן הסיבות שבגללן באתי. זו להקה גדולה ולא רציתי להקה גדולה, זו להקה קלאסית ולא רציתי לנהל להקה קלאסית, זו רוסיה ומאוד קר ושונה פה, זה תפקיד מאוד גדול ואני כבר לא בן 30, כמו שהייתי כשהתחלתי בספרד. אבל אז הפכתי את כל השאלות האלה ואמרתי למה לא? זה משהו שונה, זו להקה גדולה, אף פעם לא עשיתי את זה, אוכל ללמוד שפה חדשה ולהכיר תרבות חדשה".

איך אתה מתמודד עם מכשול השפה?

"יש מתורגמן והרקדנים הצעירים מדברים אנגלית שוטפת. אני מקווה שבתוך שנה אוכל לדבר ברוסית עם הרקדנים. אם הייתי עושה תיאטרון זו היתה עלולה להיות בעיה, אבל במחול עליך לתקשר באמצעות הגוף והכוריאוגרפיה שלך, ואת זה כולם מבינים".

ומה בנוגע לאתגר שבעבודה עם רקדנים קלאסיים על כוריאוגרפיה מודרנית?

"יש להם הגוף היפה ביותר שאני מכיר במחול, הם רקדנים נבחרים עם טכניקה נהדרת. אבל הם קצת כמו בתוך כתונת משוגעים, לכודים בטכניקה הקלאסית ועליהם לשבור את זה. ולכן אני כאן, כדי לגרום להם להירגע ולהשתמש בגוף שלהם ולרקוד מבפנים ולא כל כך לעבר הקהל, כמו במסורת הבלט הקלאסי. עליהם לדבר אל האדם של המאה ה-21 ולא אל העבר שלו".

איך נראו החודשיים שחלפו מאז שנכנסת לתפקיד?

"היה מאוד אינטנסיבי. אני מגיע בעשר בבוקר ועוזב בעשר בלילה, עובד שמונה שעות ביום עם הרקדנים, יש לי פגישות, אני צופה במופעים ועלי לשנות כל כך הרבה. זה אמנם קשה לי, אבל זה אפילו יותר קשה לרקדנים, כי אני יודע מה אני רוצה להשיג, אך הם אינם יודעים ועליהם להיות מאוד פתוחים. בשבילם זה שינוי ענק, פתאום הם צריכים להתגלגל על הרצפה, להיות על הברכיים, להתמודד אחרת עם מוסיקה ולרקוד עם פרטנרים שונים. התקשורת אתם מאוד טובה, אך לפעמים יש פערים כי אנחנו שונים מבחינה תרבותית. הם רוחשים כבוד רב למורים, לכוריאוגרפים ולכל מי שמבוגר מהם, יש הרבה 'דיסטנס'. את כל זה אני מנסה לפרוץ ונדרש לכך זמן".

איך ייראה הרפרטואר של הלהקה מבחינת החלק הקלאסי והחלק המודרני שלו?

"כיום לכל להקה קלאסית גדולה, כמו בלט האופרה של פאריס, תיאטרון הבלט האמריקאי או הבלט של ברלין, יש גם רפרטואר מודרני. נצטרך גם להקשיב למה שהקהל שלנו רוצה. אם הם לא יבואו לרפרטואר המודרני, אצטרך לעשות פחות מחול מודרני".

יש תוכניות להגיע עם בלט מיכאילובסקי לישראל?

"אנחנו מדברים על זה, יש תוכנית להגיע ב-2012 עם 'היפהפייה הנמה' ועם 'טריפל ביל'. נופיע בניו יורק ביוני, ואני די בטוח שלאחר מכן נגיע לבית האופרה בתל אביב". *



להקת המחול הלאומית של ספרד. רבגוניות, ריקנות ויראת כבוד


דואטו. ''יש לרקדנים הרוסים הגוף היפה ביותר שאני מכיר במחול, הם רקדנים נבחרים עם טכניקה נהדרת. אבל הם קצת כמו בתוך כתונת משוגעים, הם לכודים בטכניקה הקלאסית ועליהם לשבור את זה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו