בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור מגילת אסתר - הרווח שבין מוות לריאליטי

קומיקאים מתלבטים לאיזו תוכנית ריאליטי מגילת אסתר דומה יותר - "הרווק", "האח הגדול" או "היפה והחנון", וגננת ירושלמית מגייסת אותה לטובת חינוך פמיניסטי מבורך. איך מספרים לילדים את סיפור המגילה, על התכנים המורכבים והבעייתיים שלו

תגובות

פחות משבוע אחרי הרצח באיתמר, הגננת גניה סיגאווי מגן גניה בשכונת עיר גנים בירושלים מספרת לילדים במשנה זהירות את סיפור מגילת אסתר. "הילדים היו חשופים לתמונות בחדשות, הם ידעו שהרגו ילדים, וזה מיד התחבר להם לגזירה של הרג היהודים במגילה", היא אומרת. "והרי בכל החגים מישהו רוצה להרוג אותנו, לא רק בפורים. בחנוכה אנטיוכוס, בפסח פרעה, ובאמצע יש יום השואה ויום הזיכרון. והכל יוצר דאגה גדולה אצל הילדים: למה רוצים להרוג אותנו ולמה לא אוהבים אותנו.

"לא פשוט להתמודד עם זה. לפחות את סיפור פורים אפשר לספר כאילו זאת אגדה: פעם מזמן היה מלך גדול וחשוב ששלט על הרבה ארצות, והיה לו ארמון". לדברי סיגאווי, בעזרת ההרחקה הזאת היא מרגיעה את הילדים כבר בהתחלה. וחוץ מזה הרי יש הפי אנד. הגורל שהתהפך.

סיגאווי נוהגת לספר את המגילה כלשונה ולבאר את המלים הקשות. למשל, היא אומרת שוושתי ממאנת לבוא אל משתה המלך. וזו גם פתיחה לסיפור הפמיניסטי של המגילה, האהוב על סיגאווי.

"אני אומרת שכולם עשו מה שהמלך רצה, אבל כשהוא ביקש שוושתי תבוא לרקוד לפניו, היא אמרה לו: 'לא'. ואז אני שואלת את הילדים: 'מה אתם חושבים, היא היתה צריכה לבוא?' כמעט כולם אומרים שהיא חייבת, כי הוא המלך. ואז אני פונה לבנות ושואלת: לאשה מותר להגיד לא לגבר? אחרי שהן חושבות, הרוב אומרות: 'לא'. ואני אומרת להן: 'אז תדעו לכן שמותר לכן להגיד לא'. המסר שלי לבנות הגן הוא שזכותן להגיד לא. ייתכן שישלמו מחיר, אבל ההבטחה שלי היא שאתן תצליחו להסתדר בלי גבר. הנה, ושתי אמנם גורשה מהארמון (בגרסת הגן. בגרסת המפרשים היא נהרגה, ת"ר), אבל היא מצאה עבודה אחרת".

"ואז הלכו לחפש למלך מלכה חדשה", ממשיכה סיגאווי בסיפור לילדי הגן שלה, "כי מלך לא יכול לחיות בלי מלכה. כשאני שואלת את הילדים איזו מלכה כדאי שיבחר, כולם עונים: רזה, בלונדינית, עם עיניים כחולות. 15 שנה אני גננת, והתשובות לא משתנות".

לבדרן גיל קופטש גרסה משלו לסיפור המגילה, היתולית בחלקה, שאותה יספר בתוכנית חדשה, "חג שמח", ששידורה יחל היום בערוץ 1. "מגילת אסתר היא מסמך עם הרבה סודות ואפשר לספר אותו ברמות שונות", הוא אומר.

והשאלה היא, אם לספר את הסודות של המגילה. לכאורה, אם בגן הילדים אפשר לספר סיפור כלל לא שטחי, כפי שהדגימה יפה הגננת סיגאווי, אפשר גם לנסות להתמודד עם יתר התכנים המורכבים והמאתגרים של החג הזה, בוודאי לילדים גדולים יותר.

זו משימה לא פשוטה, כי בצד הסיפור על גורל לאומי שהתהפך וסיפור הגבורה הנשית, מובלעים במגילה גם מסרים בעייתיים מאוד. איך למשל מסבירים את התכנים האפלים שלה? מצעד הנערות, שעל פי המדרשים היו צעירות מאוד, שנלקחו לארמון כדי להציגן בפני אחשוורוש, עם כל המשתמע מכך; ולא פחות גרוע: איך מתייחסים לטבח הגדול בסוף המגילה שמבצעים היהודים בשכניהם? ואולי כדאי לדלג עליו? ובכל מקרה, אם לצנזר, איך לעשות זאת בחוכמה? הנה כמה נקודות מבט, או גרסאות למתקדמים.

הגרסה ההיתולית: והמודחת היא ושתי

לפי קופטש, מגילת אסתר היא תחרות ריאליטי בנוסח "הרווק". "אחשוורוש מזמין את כל בתולות הממלכה לארמון", הוא אומר, "שם טובלים אותן כמו שקיות תה בשמן המור. חצי שנה הן מתמרחות בתמרוקים, בקוסמטיקה. ואז מציגים אותן לפני המלך, כמו באודישן. כמה מהן עולות לשלב מתקדם, כמו אסתר".

ג'קי לוי וחבורת "אינקובטור", שיציגו היום בבית אבי חי בירושלים את גרסת המגילה שלהם, מפתחים עוד יותר את הרעיון. "המשתה של אחשוורוש שכולם משתתפים בו תחת צו המלך וצריכים להעמיד פנים שהם נהנים, זה ממש 'האח הגדול'", אומר לוי. הרמון הנערות מזכיר לו את "היפה והחנון".

וכמו בכל ריאליטי, גם במגילה יש הדחות. "ושתי היא המודחת האולטימטיבית", ממשיך לוי. "וכמו מודחים בריאליטי, אנחנו די מסמפטים אותה. מדמות נלעגת (על ידי המפרשים) היא נהפכת לדמות אהודה, בזכות המהפכה הפמיניסטית".

לוי אינו מודאג מהטבח בסוף המגילה, ואם תשאלו אותו, זו אינה אלימות, אלא סלפסטיק. "הרושם שלי הוא שסיפור על הטבח הוא בדיחה פנימית של יהודים", הוא אומר. "היהודים הם עם חלש. הרי עצם המחשבה שיהודים יעשו לינץ' במקומיים הוא כל כך אנרכיסטית, שאף אחד לא לקח את זה ברצינות".

"חג שמח" עם גיל קופטש, היום ב-16:20 בערוץ 1; "קלבת פורים", גרסת המגילה של קבוצת "אינקובטור", היום ב-11:00 בבית אבי חי בירושלים

הגרסה הפמיניסטית: צמיחה ומנהיגות

"המעשה של ושתי הוא מעשה גבורה מדהים", אומרת חנה קהת, ממובילות תנועת הפמיניזם הדתי. "זו דמות מופת שמסרה את נפשה כדי לא לשעשע את הגברים".

ובכל זאת, קהת מודה שבשנים האחרונות היא מתקרבת יותר לדמותה של אסתר, אף על פי שהיא השתמשה במיניות שלה. "אסתר היא דמות נוחה יותר להזדהות דווקא בשל התהליך שעברה. ותהליך זה משהו שכדאי להכיר בו בפמיניזם, כי זה לא משהו שנולדים אתו, ורוב הנשים מתחברות לזהות הזאת בשלב כלשהו בחייהן".

לדברי קהת, בהתחלה יש לאסתר תפישה עצמית של אובייקט נשי. היא פסיבית ושטחית, נגררת להווי הארמון ומתחלחלת כשמרדכי לובש בגדי שק. היא כלל לא מודעת לציפיות ממנה ולמצב. אבל בהמשך, "אסתר צומחת ועוברת שינוי של 180 מעלות ועושה מעשה מנהיגות בכל אמת מידה. למעשה היא הצליחה לשנות גורל של עם ממוות לחיים, וגם להחזיר לשלטון את מרדכי. זה מעשה שדורש סיכון, יוזמה, חוכמה והתחכמות".

זמני קריאות מגילה לנשים ובנות בלבד אפשר למצוא באתר "קולך", http://www.kolech.com.

הגרסה ההומניסטית: גבולות הכוח

"במגילה, על כל העליזות והצחוק שבה, יש צללים אפלים של שואה שכמעט התרחשה", אומרת הרבה הרפורמית דליה מרקס. "השואה נמנעת ובמקומה מבצעים ישראל טבח ב'שונאיהם'".

מרקס אומרת שהמספר המקראי מדגיש שהם "לא שלחו ידם בביזה" וספק אם פגעו בנשים ובילדים, ואולי מעמיד זה מול זה את הטבח המבוקר של היהודים מול הרצון של המן להשמיד את כל העם כולו, השמדה גזעית ממש. כלומר, אם היה טבח, היתה בו מידה של ריסון. וזו גם האמביוולנטיות המובלעת במגילה.

"הקושי אינו רק שלנו, אלא גם של חז"ל ושל המפרשים לאורך הדורות", ממשיכה מרקס. "באופן שיטתי חז"ל נמנעים מלפרש ומלדרוש את פרקי הנקמה והטבח ומתמקדים בהצלת היהודים". לדבריה, מתועדים בתלמוד ויכוחים נוקבים על עצם ההכללה של המגילה בתוך הקאנון המקראי. ובכל זאת, "היא מבקשת לקבל חיי נצח (כתוב במקורות 'קבעוני לדורות'), ואמנם נכנסת לקאנון המקראי. מי מאתנו לא רצתה להיות מלכת אסתר, לפחות פעם אחת?"

על אף התכנים הקשים, מרקס סבורה שיש לקרוא גם את הפרקים האחרונים של המגילה לילדים בבית ספר. "כן, הם מביכים", היא אומרת, אבל "זה חלק מהמסורת שלנו. אנחנו לא יהדות של 'גזור והדבק'". התמודדות עם המסרים הקשים בסוף המגילה יכולה להיות כלי חשוב להתמודדות עם שאלת הכוח, גבולותיו והאחריות של מי שהכוח בידיו, מוסיפה מרקס.

הגרסה ההיסטורית: מדובר בפארודיה

מי שמתחלחל מתיאורי ההרמון בחצר המלך, יכול לקרוא את גרסת המגילה של הרב בני לאו בספרו החדש "קריאת המגילה". לאו מצליב מקורות היסטוריים ויהודיים ומגיע למסקנה שהחלק הראשון של המגילה הוא ככל הנראה פארודיה.

אחשוורוש המלך הוא ככל הנראה בן דמותו של קסרסס, מלך פרסי שבשנת 482 לפני הספירה יצא למלחמת עולם נגד כל איי יוון, וללאו לא נראה הגיוני שמלך כזה אמנם ישב במשתה פריצות ושיכרות של 180 יום. "ידוע לנו שבמשך חצי שנה קסרסס מגבש קואליציה של 127 מדינות האימפריה הפרסית כדי לצאת לאם כל המלחמות, ואותו משתה הוא בעצם פארודיה על ישיבה מדינית".

כבר בשנת 539, בתקופתו של כורש, קיבלו היהודים רישיון לעלות לארץ ישראל. ואמנם, גרעין יהודי עלה לארץ ישראל והקים את בית המקדש. אבל בה בעת חיו בממלכה הפרסית יהודים מתבוללים ובתור שכאלה פסגת שאיפותיהם היתה להתקבל בחצר הממלכה.

מרדכי הוא כנראה שר הצבא מורדוך הנזכר במקורות הפרסיים. הוא והמן היו מפקדי הצבא הפרסי. בשובם מהמלחמה נהפכו שניהם לפוליטיקאים, כפי שמוכר לנו היטב כיום, וישבו בשער המלך, כלומר בקבינט. כאשר נבחר המן לסגנו של המלך החלה יריבות ביניהם.

על פי לאו, "מישהו מדליף להמן שיש כתם בעברו של מרדכי, היותו יהודי, וזה הרגע שהוא מחליט לחסל את היהודים. מרדכי מגלה את זהותו היהודית כמו הרצל במשפט דרייפוס. כל הזהות הקודמת מתנפצת ולכן הוא לובש שק ואפר. אסתר הוא שם פרסי שפירושו כוכב. היא בחורה ששאפה לגדולות. כשמרדכי קורע את התחפושת הפרסית שלו היא נבהלת מהחשיפה של זהותו. מרדכי מכריח אותה להתמודד עם קונפליקט הזהות שלה ולעזור לעמה".

לאו אינו חושב שהסוף טוב כל כך. מרדכי נשאר משנה למלך והפתרון של המגילה הוא פתרון של קהילות בגולה ולא עלייה לישראל, אף על פי ש"באותה תקופה זה היה אפשרי".

"קריאת המגילה" מאת בני לאו (ידיעות ספרים)



פורים בירושלים. בין ושתי לאסתר


חזרה ל''קלבת פורים'', השבוע בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו