בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע לפני אלבום חדש, ה"סטרוקס" מפוכחים יותר

אחרי ההצלחה הגדולה, באו ההתמכרויות והמחלוקות היצירתיות. אבל חברי הלהקה שהקימה לתחייה את הרוק הניו-יורקי, לא מרימים ידיים. כעת, עם האלבום שיוצא מחרתיים, הם מפוכחים יותר. אפילו הסולן ג'וליאן קזבלנקס כבר מוכן להתפשר

תגובות

ניו יורק טיימס

במשך יום אחד בלבד, חברי להקת ה"סטרוקס" התלבשו באופן חגיגי. בעניבה לבנה ובחליפות שחורות, להקת הרוק האורבנית האחרונה התכנסה כאן לפני כמה שבועות כדי לצלם את הקליפ לסינגל החדש שלהם, "Under Cover of Darkness". זה היה מבצע מורכב, שצולם באולם קולנוע מהודר משנות ה-30 שידע ימים יפים יותר. בסצינה מרכזית הוצבו חברי הלהקה סביב שולחן אוכל אלגנטי, כולל פמוטים, וניגנו בכלי הנגינה שלהם. אבל כיסא הקטיפה האדומה דמוי כס המלכות שבראש השולחן נותר ריק. איפה היה ג'וליאן?

ג'וליאן קזבלנקס, סולן הלהקה שלפני עשר שנים הקימה לתחייה את הרוקנרול הבוטה של העיר ניו יורק, היה בחדר ההלבשה והקשיב לראשונה למיקס הסופי של האלבום הרביעי של ה"סטרוקס", "Angels", שייצא מחרתיים. הוא היה מרוצה. הללויה.

בקליפ הסופי המצלמה מתמקדת בכיסא הריק בדיוק כשהוא מתחיל לשיר. בהמשך הוא מסתובב בתלבושת אופיינית של כוכב רוק בעוד ארבעת חבריו ללהקה, בבגדי ערב מהודרים, מלווים אותו בנגינה מבלי להתייחס זה לזה. איש מה"סטרוקס" לא מבין את הקונצפט של הקליפ. הבמאי, וורן פו, שמרבה לעבוד אתם, רצה לשמור על המסתורין, לדבריו.

"אני חושב שאנחנו אמורים להיות מתים", אומר פבריציו מורטי, המתופף העליז תמידית, מגרד בפדחתו מעל בירה באתר הצילומים. "זה קשור איכשהו לסרט 'הניצוץ'". ניקולאי פרייצ'ר, הבסיסט, רציני וצייתן, מציע פרשנות מפורטת יותר. "אנחנו אמורים להיות כמו המוזג ב'הניצוץ', דמויות שנראות קצת כמו רוחות רפאים מרחפות", אמר בהמשך. "ואולי ג'וליאן חי".

ניק ולנסי, הגיטריסט המוביל, בעל עיניים פעורות ופני פוקר: "הוא רוח הרפאים, והוא לא יודע. ופאבריציו הוא כמו היילי ג'ואל אוסמנט (הילד מ'החוש השישי')".

ומה דעתו של קזבלנקס? "כולם רוחות, אני לא", הוא מסכם כמה ימים אחרי הצילומים. "בסוף כולנו רוחות. או משהו כזה".

אם תבקשו מה"סטרוקס" הסבר, תקבלו הסברים רבים - שיעור שהלהקה ומעריציה למדו היטב מאז קמה ב-1998. אז היו כולם מאוחדים סביב מטרה אחת משותפת: סטודנטים קוסמופוליטיים לשעבר שהתמסרו לרוק גיטרות נוסטלגי ולסגנון החיים האורבני הנלווה. היה רגע שבו נולדה מחדש הקוליות הניו-יורקית והבחורים הרזים האלה השתלבו בה פתאום בזריזות, עיצבו אותה, שימשו מקור השראה לסגנון שיער שמתאים לה; אפילו ההתנגדות להם, בקרב אלה שפיקפקו באותנטיות שלהם, נראתה שייכת לאותו עניין.

אבל במשך השנים, כשנכנסו לתמונה הגיל, התהילה, ההתמכרויות, קריירות הסולו והמחלוקות היצירתיות, גם החזון שלהם נסדק. ב"Angels", אלבומם הראשון זה חמש שנים, ה"סטרוקס" מאמצים איזון חדש שבו לקולו של כל אחד מחברי הלהקה יש משקל שווה. "זה כדי שכולם יהיו מרוצים", אומר קזבלנקס בשקט. "מבצע 'כולם מרוצים'".

לא היה קל להגיע למצב הזה, מבחינה מקצועית ואישית כאחת, כפי שחברי הלהקה מרבים להודות באחרונה. התוצאה היא אלבום ובו עשרה שירים מוקפדים שמתאימים מאוד לסגנון הלהקה - ריפים קונטרפונקטיים של גיטרות, צורת השירה המיוסרת של קזבלנקס, אנרגיה של שעות לילה מאוחרות וספקות עצמיים ליריים, כמה סינתסייזרים ופעמות כבדות לשם המודרניות - אבל בלוויית מאפיין מובהק. לראשונה החומר אינו רק פרי עטו של קזבלנקס, אלא של כל חברי הלהקה. האלבום לא הוקלט באולפן בניו יורק אלא באולפן פסטורלי באפ-סטייט. אלה לא ממש ה"סטרוקס" בגרסתם הבוגרת - "אם אגיד את זה", אמר הגיטריסט אלברט המונד הבן, "זה יישמע משעמם נורא, לא?" - אבל הם מתקרבים לזה.

כך או כך, נדמה שהקהל מוכן לקבל אותם. כל הכרטיסים להופעות הלהקה במדיסון סקוור גארדן נמכרו, והיא תופיע באפריל לצד קניה וסט ואחרים בפסטיבל קואוצ'לה ואלי באינדיו שבקליפורניה. לאחר מכן תופיע הלהקה בפסטיבל ג'ז פסט בניו אורלינס ובפסטיבל בונארו בטנסי.

כשיצא הסינגל "Under Cover of Darkness", שהוכרז כחזרה לצליל האסכולה הישנה של ה"סטרוקס", קרס אתר האינטרנט של הלהקה. בלוגרים שעוסקים במוסיקה ומעריצים מקרב התעשייה כגון ליסה וורדן, המנהלת המוסיקלית של תחנת הרדיו FM-KROQ בלוס אנג'לס שנמנתה עם ראשוני חסידיהם, מתרגשים מרוב ציפייה. היא הכניסה מיד את הסינגל של ה"סטרוקס" לפלייליסט של התחנה, "כי אנחנו אוהבים אותם". היא הוסיפה עם זאת שמוקדם לדעת אם השיר ייהפך ללהיט. "אנחנו עדיין מבררים מה תגובת הקהל שלנו לשיר", היא אומרת. "עבר לא מעט זמן מאז התבקשו המאזינים לחוות דעה על ה'סטרוקס'".

קייט מוס התלהבה

בעשור שחלף מאז שאלבום הבכורה של הלהקה, "Is This It", נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, השתנו הן עסקי המוסיקה והן האסתטיקה הדומיננטית. פעם ה"סטרוקס" היו חריגה מבורכת מהמיינסטרים של פופ מהוקצע, ראפ מטאל ואלקטרוניקה. כיום הם חלק מגל של להקות עתירות גיטרות באווירת אינדי, שהם סייעו להכשיר להן את הקרקע. הציפיות למכירות גדולות דעכו אמנם, אבל ההפצה באינטרנט נותנת להקלטות ביתיות של להקות עלומות חשיפה דומה לזו שמקבלות חברות תקליטים חשובות.

בחוגים מסוימים שמרו ה"סטרוקס" על קסמם. "תקליטנים משמיעים את 'Last Nite' כל הזמן", אומרת הדי-ג'יי הצעירה מיה מורטי, המבוקשת בסצינת האופנה-אמנות-סלבריטאים, על הסינגל הידוע ביותר של הלהקה. מורטי (אין קשר למתופף של ה"סטרוקס") משמיעה שירים חדשים של ה"סטרוקס" בערבים הקבועים שלה במועדונים בניו יורק. "הם עדיין מאוד סקסיים", היא אומרת על חברי הלהקה, כעת בתחילת שנות ה-30 לחייהם.

אבל בתחילת הדרך, "מוסיקת גיטרות היתה מאוד לא אופנתית" בניו יורק, נזכר גורדון רפאל, שהפיק את שני האלבומים הראשונים שלהם. ועם זאת, בתחילת 2001 פירסם העיתון "אן-אם-אי" ביקורת מהללת על האי-פי הראשון שלהם, "The Modern Age", ופתח סבב של הייפ באנגליה. קייט מוס באה להופעה מוקדמת בלונדון, וכשהלהקה חזרה לניו-יורק, עדיין בלי להיות חתומה בחברת תקליטים, ההמולה התקשורתית כבר עשתה את שלה. כשה"סטרוקס" הופיעה כמופע חימום של הלהקה הבריטית "דאבס", "כל הסביבה היתה מוצפת לימוזינות של חברות תקליטים", אומר רפאל. חברת אר-סי-אי זכתה במכרז שתואר כלוהט. אחרי שיצא "Is This It" "ראיתי ברחובות האיסט וילג' המון נערים במעילי עור וגיטרות על הגב", אומר רפאל.

לפעמים אלה היו ה"סטרוקס" עצמם. בימים הראשונים היה אפשר לראות אותם לעתים קרובות משוטטים יחד בלב העיר. "חיינו אחד בתוך האחר במשך כמה שנים", אומר ולנסי. "היינו בסיבובי הופעות, ישנו באותן מיטות. לא אכנס לזה, אבל היינו קרובים בצורה מוגזמת".

כן, כל הקלישאות של כוכבי רוק התאימו להם, כולל בנות הזוג המפורסמות. מורטי יצא עם דרו ברימור; המונד עם הדוגמנית אגנס דיין; ולנסי עם הצלמת אמנדה דה קדנט, והשניים התחתנו.

אבל הם התאמנו לא פחות משחגגו. ביום שיצא "Is This It" - 11 בספטמבר 2001 - הם הלכו לחדר החזרות שלהם להתאמן, נזכר מורטי. העובדה שיציאת אלבום הבכורה שלהם היתה ביום פיגועי 11 בספטמבר נהפכה לחלק מהמיתולוגיה שלהם כלהקה ניו-יורקית, והם הצטרפו ללהקות כגון "Yeah Yeah Yeahs" ו"אינטרפול" בסצינה מקומית תוססת. אבל באופן בלתי נמנע, האלבומים הבאים לא נמכרו כמו האלבום הראשון וכשיצא האלבום השלישי, "First Impressions of Earth", כבר ניכר מתח בולט בין חברי הלהקה. למרות פיכחותו החדשה של קזבלנקס, פרייצ'ר הגדיר את האלבום כחוויית ההקלטות הגרועה ביותר שלהם. לאחר סיבוב הופעות ב-2006 הודיע מנהל הלהקה על הפסקה בפעילות.

ההפסקה נמשכה זמן רב יותר משמישהו העלה על דעתו. בשנים שעברו החלו כולם פרט לוולנסי להקליט גם לבד או בהרכבים אחרים. הם התמקדו במשפחותיהם - קזבלנקס, ולנסי ופרייצ'ר נשואים והורים לילדים - ופיצלו את זמנם בין ניו יורק ללוס אנג'לס. בראיונות נפרדים בניו ג'רזי ובאיסט וילג', הודו חברי ה"סטרוקס", כל אחד לחוד, שספק אם יצליחו להקליט אלבום נוסף, וכי אינם בטוחים שהוא יתקבל בהתלהבות כבעבר.

"היה חשש שאנשים כבר לא חושבים עלינו ולא אוהבים אותנו, ושנצטרך להתחיל מההתחלה מנקודה נמוכה יותר", אומר ולנסי. ב-2007 הוא, פרייצ'ר ומורטי חזרו לאולפן. "ניסינו להתחיל לגלגל את הכדור", אומר פרייצ'ר.

ב-2009, הוא מוסיף, "זו היתה ההזדמנות האחרונה - או שזה קורה או שלא". עוד גורם ששימש כתמריץ היה החוזה שלהם עם אר-סי-אי, שחייב אותם להוציא חמישה אלבומים; "Angels" הוא הרביעי בעסקה הזאת. כל חמשת החברים חזרו בסופו של דבר ל"מיוזיק בילדינג" - המקום שבו התאמנו בחדרי חזרות עלובים עשר שנים - לכתוב, ולספק עדכונים אופטימיים מזדמנים על התקדמותם. אבל עד מהרה חזר קזבלנקס להופיע עם אלבום הסולו שלו. ובדיוק כשעמדו להתחיל להקליט, המונד נאלץ לעזוב. "נכנסתי למרפאת גמילה", אומר המונד. "בעצם התחבאתי בסמים, הרבה סמים. הייתי מוכרח לתקן את עצמי".

משלוח של גראס

כשחזר המונד, החלו חברי הלהקה לעבוד מחדש בעזרת המפיק ג'ו צ'יקרלי (שעבד עם הלהקות ה"שינס" ו"מיי מורנינג ג'קט") באולפן במנהטן. אך השירים שהקליטו לא התאימו להם. "זה נשמע משעמם", אומר המונד, אף שחבריו ללהקה השמיעו ביקורות רכות יותר (צ'יקרלי עדיין משמש כמפיק שלהם).

ה"סטרוקס" עברו לביתו של המונד באפסטייט ניו יורק, גרו יחד והקליטו במשך כמה שבועות. "שלושת האלבומים הראשונים שלנו הוקלטו במנהטן באווירה אורבנית מאוד, היינו מזמינים אוכל סיני והיה אפשר להגיע לעבודה ברגל, ונניח, להזמין משלוח של גראס", אומר ולנסי. "הפעם היינו כמו בלב המדבר. היינו קמים מוקדם בבוקר, ואני לא צוחק, היתה משפחה של צבאים בחצר הבית, כמה מטרים מהמרפסת. אני זוכר את ניקולאי, בין ההקלטות, חוטב עצים". כל אחד מהם סיפק את החומר לאלבום: ולנסי חיבר את השיר הראשון באלבום, "מאצ'ו פיצ'ו" - בפעם הראשונה שהוא תורם להם שיר.

ואיפה היה ג'וליאן? עדיין בהקלטות. "בהחלט רציתי לחזור ולתרום ככל האפשר", אומר קזבלנקס. הוא חשב שהסגנון שלו יעכב את הלהקה. "יש לי דעות נחרצות", אמר על כוס תה ליד דירתו באיסט וילג'.

אבל גם בלעדיו התהליך היה קשה. "יש הרבה גרסאות לכל שיר", אומר גאס אוברג, ידידו של המונד ומפיק שבסופו של דבר הפיק את מרבית "Angels". "עבר זמן רב עד שכולם הסכימו על גרסה אחת".

בסופו של דבר הטיל קזבלנקס את כובד משקלו. "בערך 60% ממה שהם עשו היה בעיני מגניב ולא נגעתי בו, וב-40% הנותרים הכנסתי שינויים או שהשמטתי אותם", הוא אומר. "אני מנסה לשמור על סטנדרטים גבוהים". הוא כתב והקליט מלים בנפרד, ומפעם לפעם נעזר בשורות שתרמו חבריו ללהקה, וניסה לשמור על האיזון הזה. "אני חושב שהלהקה נוטה לסגנון פופי יותר מזה שמעניין אותי. אני לוקח מזה מה שאני יכול לקחת, ככה שאין לי טענות" (לא מדויק - כשנשאל אם הוא מתרגש לקראת סיבוב ההופעות, השיב בשלילה. הנושא שעליו דיבר בהתרגשות הרבה ביותר היה בנו התינוק; הוא ואשתו, ג'ולייט, מעדיפים שיישן אתם במיטה במקום במיטת תינוק נפרדת).

עכשיו ה"סטרוקס" כבר רגילים לעניין האובססיבי שקהלם מגלה בדינמיקה של הלהקה, ומתאימים את עצמם אליו. בראיונות כל אחד הקפיד לציין שהוא מדבר רק בשם עצמו. כולם אמרו שבעיותיהם נבעו מתקשורת לקויה. כשהקימו את הלהקה, "השתדלנו מאוד להתנהג כאילו זה בא בטבעיות", אומר מורטי. "עכשיו אנחנו מבינים שזו עבודה קשה".

אין להבין מכך שה"סטרוקס", שבעבר נחשבו לסמל חיי ההוללות הצעירים, נעשו לדמויות קודרות. הם עדיין כיפיים ומגניבים. באחד הצילומים האחרונים לקליפ, הבחורים, כולם בחליפות ועניבות, עמדו על במת תזמורת, והתבקשו לקוד זה בפני זה. הם נאלצו לצלם זאת שוב ושוב משום שלא הצליחו לעשות זאת מבלי להתפוצץ מצחוק.



למעלה: ה''סטרוקס'', במרכז: ג'וליאן קזבלנקס. כשיצא הסינגל הראשון, אתר הלהקה קרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו