בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כריסטוף פרגרדיין, מגדולי הטנורים של זמננו, יופיע מחר בירושלים

תגובות

בלי תרועות וחגיגות, בצנעה וכמעט באלמוניות, נחת לפני כמה ימים בישראל כריסטוף פרגרדיין, הטנור הלירי הנודע, אחד הגדולים של זמננו. קשה לדמיין קריירה גדולה יותר מזו של פרגרדיין: מנצחי העל מנצחים עליו, הבמות והפסטיבלים בצמרת העולמית מארחות אותו, וכמוהם תזמורות וחברות הקלטה - מאחוריו כבר יותר מ-120 דיסקים, זוכי פרסים אין-ספור.

המנעד העצום של פרגרדיין מתחיל במונטוורדי ושיץ בשחר הבארוק דרך פרסל, באך והנדל, כל הקלאסיים והרומנטיים, ועד בריטן - "שאליו אני קרוב מאוד", הוא מעיד - ומלחינים גרמנים בני זמננו. לכאן בא כדי לשיר את המחזור "מסע החורף" של שוברט (סדרת המרכז למוסיקה בימק"א ירושלים, מחר 20:30), שעמו הוא ממלא אולמות ברחבי העולם במסע הולך ונמשך: רק בשבוע שעבר שר אותו בגרמניה ובלגיה, והחודשים הבאים כבר מלאים גם הם.

ההצלחה הגורפת של "מסע החורף" בביצוע הנוכחי מעידה על טביעת העין שבה ניחן פרגרדיין, וגם על התמורות הסוציולוגיות במסורת הקונצרט הקלאסי. אילו היה בא לכאן - וכנראה גם לאולמות ברחבי העולם - רק עם פסנתרן, כדי לשיר את היצירה המופתית הזאת כפי שנכתבה במקור, לקול ופסנתר, לא בטוח שמאות אנשים היו זורמים להקשיב לו. על אף שמו הגדול, קשה להוציא אנשים מהבית לרסיטל נזירי שכזה - שעה ורבע של מוסיקה, שאליה צריך לגייס קשב ופתיחות רגשית במינון גבוה.

אבל כאן מציע הזמר חלופה למקור: גרסה צבעונית, עכשווית, שמקלה על המאזינים. "שרתי לפני כמה שנים במונטריאול", מספר פרגרדיין. "מוסיקאי קנדי, מנהיג של חמישיית כלי נשיפה מעץ, ביקש לקבוע אתי פגישה. הוא הציג לי את העיבוד שעשה ל'מסע החורף', וסיפר שאמנם כבר הופיע אתו בחברת זמר אחר, אבל הוא מקווה שאני אהיה מעתה הזמר של האנסמבל שלהם ביצירה".

הנגן והמעבד, נורמן פורג'ה שמו, פירק את תפקיד הפסנתר לקשת רחבה של כלים: אבובים, קלרינטים, חלילים, קרן יער ופגוט - והוסיף נדבך שהפך את העיבוד שלו למיוחד עוד יותר: אקורדיון. ההצלחה שפשטה במהירות בכל העולם מעידה על השינוי שהקהל מחפש, החידוש בתבנית הקונצרט הקלאסי.

"אנשים שהקשיבו אמרו לי שיש צורך בעשר דקות עד רבע שעה כדי להתרגל לגרסה הזאת", אומר פרגרדיין, "כי משהו בדמיון נפגע: הפסנתר מופשט יותר, וכששומעים אותו יחד עם הזמר, כל אחד מדמיין את הצבעים אחרת בעיני רוחו. כאן באים כלי הנגינה ומגשימים צבעוניות צלילית שאולי לא מתאימה לכל אחד. מנגד העיבוד מגלה אוצרות שהיו חבויים ביצירה, כמו קווים מלודיים או הרמוניה שנבלעת בפסנתר.

"קשה לחזור לחיי היום-יום אחרי שירה של 'מסע החורף'", ממשיך פרגרדיין, "הוא תמיד מיוחד במינו, עוסק בדברים הגדולים של החיים - אהבה ואובדנה, מוות, יאוש וגורל. כל רסיטל משאיר את רישומו, אבל זה במיוחד".

סמסטר בפקולטה למשפטים

פרגרדיין נולד ב-1956 בלימבורג שבגרמניה, והחל את דרכו כילד מקהלה בכנסייה. "בלימבורג שוכנת קתדרלה גדולה, והבישוף של פרנקפורט קבע את מושבו שם - לכן העיר כה חשובה מבחינה דתית", הוא אומר. "הורי ואחיותי שרו במקהלה ולכן זה היה טבעי. בכלל, בילדותי כמעט כל תושבי העיר, 15 אלף, שרו במקהלות. זו המסורת שאליה נולדתי, והדבר היה מובן מאליו - כפי שמובן מאליו לעזוב את השירה בגיל העשרה ולהמשיך ללמוד מקצוע אחר.

"לא חלמתי שאהיה זמר מקצועי; אבל אחד המורים במקהלה שמע אותי והבחין בקולי המיוחד, לקח אותי לפרנקפורט השכנה לפרופסור שלו וזה ייעץ לי ללמוד מוסיקה אחרי השירות הצבאי. הורי רצו שאלמד משפטים וארכוש מקצוע רציני, אבל אחרי סמסטר אחד בפקולטה למשפטים הבנתי שמקומי בזמרה".

פרגרדיין החל ללמוד בבית הספר הגבוה, ההוכשולה, בפרנקפורט: "בזמן הלמודים שרתי את כל האריות מהאופרות האיטלקיות, ככל טנור אופראי", הוא מספר, "אבל נמשכתי לשוברט ובאך כי אצלם טמונים אוצרות כל כך גדולים. עם זאת, אני לא רק זמר של שירים אמנותיים וקנטטות ופסיונים של באך כפי שרבים חושבים, אני שר גם באופרות של רוסיני ומוצרט, וגם של ורדי והיידן".

הוא אמנם שר כדבריו באופרות, אבל עולמו רחוק מעולמם של "שלושת הטנורים", למשל. "לא אהבתי מה שהם עשו", הוא אומר, "כשמילאו אצטדיונים בתואנה שכך יקרבו אנשים למוסיקה הקלאסית וימשכו אותם לאולם האופרה, בעוד שהמטרה הראשית היתה רווח כספי. רווח ופרנסה הם לגיטימיים כל עוד מודים בזה ולא מספרים סיפור אחר".

אבל ההבדל לבין הסגנון של פרגרדיין לבין הסגנון האופראי האיטלקי, ה"בל קנטו", עמוק יותר: נקודת המוצא שלו היא הטקסט, המלים והגייתן וביטוי משמעותן על כל דקויותיהן, בעוד שנקודת המוצא של זמרי האופרה האיטלקית היא המלודיה היפה. "כן, אני יוצא מהטקסט", הוא אומר, "כי קול האדם הוא הכלי המוסיקלי היחיד שמסוגל לבטא מלים, שירה ורעיונות. חוץ מזה, הרי גם המלחין מפרש טקסט: בתהליך היצירה קודם בוחרים מלים ואחר כך מלחינים להן מוסיקה, ולא להיפך. לכן אני, כזמר, מפרש גם כן - את שניהם, גם את המלחין וגם את המשורר, וכמו כל מבצע מוסיף בדרך את התכונות המיוחדות לי".

בקונצרט של "מסע החורף" בתל אביב בשבת בבוקר אכן התגלו התכונות הייחודיות לפרגרדיין: עידון, שירה שמבוססת על מחשבה ואינטלקט, דרך יפה לעצב את המשפטים המוסיקליים ושליטה בדקויות של עוצמת הצליל והבעה רגשית. הקול שלו, הוא מעיד, לא השתנה הרבה במשך השנים: "אולי קצת התמלא וכהה, והתקרב יותר לבריטון - אבל מאז שהייתי בן 30, לפי ההקלטות, אני שם לב שקולי נשאר כשהיה.

"מה שכן השתנה אצלי זו ההבעה: אני יותר נועז. אני מרשה לעצמי לקבל סיכונים ולא חושש מהפקה לא יפה או לא מדויקת. הטענה שיש צורך לשמור על הקול בכל מחיר, לא לחרוג מהגבולות שלו כדי שלא יפגם ויישבר, התבררה כקלישאה. ואם יישבר? אדם נפגע הרבה בחייו ואפילו שובר יד או רגל ומחלים, וכך גם הקול".

פרגרדיין הוא מורה מבוקש. בעבר לימד באקדמיה של ציריך, וסדר היום הצפוף שלו איפשר לו לבוא לשם פעמיים בחודש לכל היותר; "אבל כך אי אפשר לבנות קולות מההתחלה ורציתי ללמד צעירים", הוא מעיד. "לכן התחלתי ללמד בבית הספר הגבוה בקלן במשרה מלאה של פרופסור - 18 שעות בשבוע, 32 שבועות בשנה. בנוסף לשירה, מצאתי את עצמי עובד מסביב לשעון, ונאלץ לזנוח את כל התחביבים שלי. משחק גולף מדי פעם, פגישות עם חברים - כל זה נגמר; ועכשיו יש לי משפחה חדשה ושני ילדים, בני שלוש ושנה, ולכן צימצמתי את ההוראה לחצי משרה".

בקרוב יתחיל בקריירה חדשה - ניצוח. התוכנית החדשה של פרגרדיין מעידה על מעמדו הגבוה בעולם המוסיקה: מבלי שניצח מעולם, הצעתו לפרויקט שעליו ינצח התקבלה בהתלהבות גדולה אצל סוכנויות ואמרגנים בכל אירופה, ומשכה אליו את טובי המבצעים. "הקונצרטים כבר נקבעו למארס-אפריל בשנה הבאה", הוא מספר. "זה יהיה 'יוהנס פסיון' של באך, עם המקהלה הקאמרית ההולנדית ותזמורת קונסרט לורן.

טעויות אינן חשובות

"פשוט חטפו אותנו", הוא אומר, מונה את הסופרן רות ציזק והקונטרה-טנור אנדיראס שול כשניים מהסולנים ומוציא את יומן 2012: "הוזמנו כ-15 קונצרטים הוזמנו: באוסלו, וינה, טורינו וברצלונה, פאריס, לוצרן ועוד. התחלתי לקחת שיעורי ניצוח אצל שני מורים, מנצח מקהלות ומנצח התזמורת פביו לואיזי", הוא מספר.

"הניצוח דומה מאוד למה שאני עושה עכשיו, שירה ברסיטל: שלא כמו באופרה או אורטוריה, שם יש מנצח והזמר הוא רק גלגל אחד במכונה, כמנצח וגם כזמר אני האחראי, המוביל. החופש הוא שלי - לעצב את המשפטים, להשתהות, להחליט מתי להתחיל, ובעיקר להרגיש חופשי ומשוחרר כדי להביע את הרגש. הלוא המוסיקה היא קודם כל הבעה: זה לא חשוב אם אתה טועה פה ושם או שר חזק מדי או לא נכנס ביחד - מה שחשוב הוא לגעת בבני האדם, לחדור להם ללב באמצעות הרגש".



כריסטוף פרגרדיין: ''אדם שובר יד או רגל ומחלים, וכך גם הקול''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו