בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 דברים שלא ידעתם על חתן פרס ישראל למוסיקה נועם שריף

2תגובות

שמו הפרטי הראשון היה זיסל. "אמי ביקשה לקרוא לי זיסל על שם אביה. אבי הסכים. זיסל החזיק שישה ימים. ביום הברית הציל אותי אהרן שכטמן, לימים שמיר, שהיה ממונה על החינוך בעירייה. הוא אמר להורים שלי - מה אתם עושים, למה שלא תקראו לו פשוט נועם. מאז שמי הרשמי המלא הוא נועם זיסל שריף. אגב, יש עוד מקרה אחד כזה שאני מכיר, למנהל התיאטרון הקאמרי קוראים נועם זיסל סמל".

מקור השם "שריף" נשאר מסתורי. "ידוע שהשם הזה קיים במשפחה של אבי באוקראינה מזה דורות. אחותי, בת שבע, אמרה שיש שתי אפשרויות. או שזה ממקור טורקי, או שאנחנו מצאצאי הכוזרים".

הוא גדל במשפחת פועלים. אביו, מאיר, היה פועל בניין. אמו, טובה, היתה עקרת בית. "היא שרה מצוין, המוסיקליות שלי באה ממנה", מספר שריף. "כשהיתה בת 80 אחותי הציעה שנקליט אותה שרה את כל השירים שלה. עשינו את זה". המשפחה גרה ברחוב העבודה 28 בלב תל אביב, בית קטן, דירת שני חדרים בקומה שנייה. בקומת הקרקע התגוררה משפחת הדוד מוציה. אסתר, אשתו של מוציה, היתה אחות אביו של נועם. בן-הדוד מוציה הוא יעקב (יענקל'ה) מישורי, לשעבר נגן קרן ראשון בפילהרמונית וחבר הנהלתה, וגם שדר ותיק בגלי צה"ל וכותב ספרי ילדים.

גם שריף ניגן קרן. "ניגנתי בקרן שנים לפני שיענקל'ה התחיל, הוא הרי ניגן קודם כינור. לא, אף פעם לא חשבתי שהקריירה המוסיקלית שלי תהיה בנגינה, תמיד רציתי להלחין. המשכתי עם הקרן בתזמורת צה"ל, עד שהשתחררתי".

הוא התחיל בפסנתר וכינור. "לימד אותי מורה תל אביבי ששמו הופמן, אני אפילו לא זוכר את השם הפרטי. הוא לא גילה בי שום כשרון מיוחד, מקסימום אמר, 'כן, הילד מוסיקלי'. מי שגילתה אותי היא המורה למוסיקה בגימנסיה הרצליה, הדסה שרמן. בכיתה ח' היא שאלה אם אני מוכן לכתוב עיבוד לשיר של צ'ייקובסקי וגם שלחה אותי ללמוד אצל בעלה, המנצח וולפגנג פרידלנדר. אחר כך למדתי אצל פאול בן חיים ואחרי הצבא (תזמורת צה"ל, כאמור) הייתי בקורס בזלצבורג ואחר כך בהשתלמות ארוכה בברלין".

אבל הכישרון פרץ בעצם עוד בגיל ארבע. "הדוד מוציה הביא פטפון עם תקליטים של אריות מתוך אופרות. היו מעמידים אותי על כיסא והייתי שר את האריות האלה".

הכישרון האמנותי שלו אינו מצטמצם למוסיקה. "בילדותי הייתי גם צייר. הנה תלוי כאן על הקיר פורטרט שעשיתי ב-1952 למורה שלי אשר וייזר, בגימנסיה הרצליה. הוא האיש שהביא אותי בסוד התנ"ך, והנה פורטרט של אבא. הייתי גם מצייר בולים מארצות שלא היו ולא נבראו, ומחליף עם ילדים ששילמו בבולים יקרים אמיתיים".

היה לו רבי פרטי. "שנתיים לפני הבר מצווה אבי אמר 'עם הארץ אתה לא תהיה', ודאג שפעם בשבוע יבוא אלינו הביתה רב וילמד אותי תלמוד, תנ"ך ורמב"ם. קצת התקוממתי, העדפתי לצאת לשחק כדורגל. היינו משחקים במגרש בפינת רחוב העבודה ורחוב פרץ חיות".

הוא היה מחקה את בטהובן. "בתור נער היתה תקופה שהלכתי בה עם מעיל בצווארון זקוף ועם צעיף, כמו בציור מפורסם של בטהובן. צחקו עלי בגלל זה. אגב, לידי בכיתה בגימנסיה ישב יגאל תומרקין. רציתי להיות גם בטהובן וגם טרזן".

ואהב בעלי חיים. "זה היה עניין אדיר. היתה תקופה שהייתי לומד בסטודיו לציור של אבני וגם מבלה הרבה במין גן חיות קטן של מרגולין, בתחילת רחוב יהודה הלוי. ציירתי שם את בעלי החיים, הציורים האלה שמורים אצלי, הנה האלבום".

מעולם לא היה אוונגרדי. "תמיד חיברתי מוסיקה טונאלית, ואני מזכיר תמיד שהמורה שלי, פאול בן-חיים, הזהיר: 'רק שאתה לא תהיה שיתוק האוזן (שטוקהאוזן) או בול עץ (פייר בולז)'".

יצירה אחת משקפת את דרכו. לאחר התלבטות והיסוס, מאוד לא אופייניים, אומר שריף: "קשה להגיד, אבל זו 'אקדמות למועד', שנוגנה בחנוכת היכל התרבות ב-1957 לאחר שזכתה בתחרות. ביצירה אחרת, לאחר שנים, אפשר לראות נקודת מפנה - האורטוריה 'מחיה המתים'. אז הבנתי שאני צריך לקשור את המציאות הישראלית שלי עם הסתכלות רחבה יותר, לתהות על המשמעות של 'להיות יהודי'. ביצירה הזאת התרחש החיבור".

הוא נמנע מלנקוב בשמות קומפוזיטורים מוערכים. "החולשה שלי: אני לא יודע להתאפק, לשים גבול ללשון. המוסיקולוג והמו"ל התל אביבי היקה פטר עמנואל גרדנוויץ אמר לי - 'בן-חיים, זה מלחין שיישאר'. ידוע שאני מת על עודד זהבי, ואם מותר להתייחס למוסיקה קלה, אני מעריץ את שמוליק קראוס".

הוא דוחה סברות שהוא ימני. "על אחותי המנוחה, המשוררת בת-שבע שריף - אני לא יודע איך, ומסרב להתמודד, עם העובדה שהיא מתה - אמרו שהיא ימנית. אגב, שנינו היינו בתנועת נוער שמאלנית ואבי היה ממייסדי מפא"י. אבל אבא אמר לי: מותר לך לקרוא גם את אורי צבי גרינברג. לקטלג את אחותי ואותי כבעלי דעות ימניות - זו איוולת ובורות".

ספג ביקורת חריפה בצעירותו. עיתונאי "הארץ" אורי קיסרי מתח ביקורת חריפה על זכייתו של שריף בתחרות קומפוזיטורים, ב-1960 (ראו מסגרת).

יש לו בעיות ראייה קשות. "מדובר בגלאוקומה. התחלתי לטפל בזה בגיל מאוחר מדי, והרופא אמר לי: 'מה, אתה חולה רוח, עכשיו אתה נזכר?'"

הוא חולה על גאדג'טים אלקטרוניים. "שנים התעסקתי עם מערכות סטריאו מתקדמות, רמקולים אלקטרוסטטיים ומגברי שפופרות. אני זוכר ששכבתי על הרצפה מסובך בכבלים, כשטיפלתי במערכת ההיי-פיי של אנריקה בארנבוים, אבא של דניאל, בבית שלהם ברמת אביב".

הוא שוכב כל יום על שטיחון מסמרים. מדובר בשטיח מחומר פלסטי, גדול במקצת משטיחון לניקוי נעליים. "זו מין אקופונקטורה", הוא מספר. "זה אורך 20 דקות ביום. הטלפון על הזכייה בפרס ישראל, משר החינוך, הגיע בדיוק כששכבתי על המסמרים. השטיח הזה מציל אותי ממיליון דברים, החל מכאבי גב ועד פציאליס, שיתוק שחטפתי בחצי פנים. הייתי מיואש, שום דבר קונבנציונלי לא עזר, ושוב הציל אותי אותו יהודי מבוגר עם המחטים. חוץ מזה, כל שבוע בא אלינו בחור שעושה לי מסאז' תאילנדי".

הוא אב לארבעה, שלושה ביולוגיים. הבן הגדול, ערן, בן 49, דוקטור לפיסיקה ("בין השאר בנה מודלים כלכליים לראש עיריית ניו יורק בלומברג"); הבן השני דניאל, בן 41, הוא צלם מקצועי. ערן ודניאל הם בניו של שריף מאשתו הראשונה צפרירה, שנפטרה צעירה. הבן השלישי הוא טל, בן 32, בנה של אלה מילך-שריף מנישואיה הראשונים ("גידלתי אותו כמעט מגיל אפס"). הצעיר, אביב, בן 23, הוא בנם של אלה ונועם. נישואיו של נועם לאלה הם שלישיים - בין מותה של צפרירה ובין נישואיו לאלה היה נשוי בשנית, לפסיכולוגית. זה הסתיים בגירושים ("נפרדנו בהסכמה ובהבנה").

עוצמת האהבה מפחידה אותו. הרומן של שריף עם אשתו, המלחינה אלה מילך שריף, פרץ כאשר היא באה לבקש ממנו תווים של יצירה מסוימת. "מיד אז, בפגישה הראשונה, שנינו ידענו שאנחנו מאוהבים. זו אהבה ממש בלתי אפשרית בעוצמה שלה - עד היום, ממש מפחידה העוצמה הזאת של הרגשות. לפני כן הייתי רואה את אלה מדי פעם במסדרונות באקדמיה, מודע לנוכחותה, לא העליתי בדעתי שהיא תתעניין בי. לקראת הביקור הראשון של אלה אצלי בבית השתדלתי להרשים כבשלן, בסעודה מיוחדת, שכללה תות שדה 'פלאמבה'. הצלחתי. אלה הביאה איתה קלטת של שירים שחיברה עוד בגיל 12. מיד הבנתי שיש לה כשרון יוצא מן הכלל. לאחר כמה חודשים התחתנו".

לא הכל כשורה: על מאמר התוכחה של אורי קיסרי

שלוש שנים בלבד לאחר ש"אקדמות למועד" של שריף בן ה-25 ניצחה בתחרות ונוגנה בחנוכת היכל התרבות, גבר שוב שריף על מלחינים ותיקים ממנו בהרבה. המנצח האיטלקי ג'וליני, שעמד לנצח על הפילהרמונית בסיור קונצרטים בחו"ל, בחר ביצירה של שריף - שיר המעלות" - כיצירה ישראלית ייצוגית שתבוצע במסגרת הסיור. הבחירה הולידה מאמר מתפתל למדי פרי עטו של העיתונאי והפובליציסט הנחשב אורי קיסרי (1901-1979), שפורסם ב"הארץ". לדברי שריף, נודע לו לימים כי אחד המתחרים בו, מלחין ותיק ומוערך, הוא שהכתיב בעצם לקיסרי את המאמר.

"יש זוכים במירוצי סוסים - הם יודעים, בחוש, על איזה סוס להניח את כספם", כתב קיסרי בפתיחת המאמר; "יש אחרים, הזוכים בפרסים בשטחי האמנות. זה גזע מיוחד של אנשים".

בהמשך, על התחרות המסוימת שבה ניצח שריף, כתב קיסרי כי "לא הכל היה כאן כשורה". לא שמישהו משך בחוטים, הדגיש קיסרי, אבל לטענתו, הפילהרמונית לא היתה צריכה לקיים מין תחרות כזאת, שתוצאתה הגרועה היא ש"הקהל יסיק שנועם שריף הוא המלחין מס' 1 של ישראל, ולא פרטוש, לא בוסקוביץ', לא קמינסקי ויעקובי, לא טל ואבידום, מסוגלים להתמודד עמו. היה על הפילהרמונית להימנע מהפומביות של תחרות רגילה ולא לתת פרסום לכל הפרוצדורה".

מלחין, מנצח, מחנך

נועם שריף, מלחין ומנצח, צבר בן 76, יעוטר ביום העצמאות בכתר חתן פרס ישראל למוסיקה. הוא גדל בתל אביב. שמו פרץ לתודעת הציבור כאשר יצירתו "אקדמות למועד" נוגנה בקונצרט החגיגי לרגל חנוכת היכל התרבות ב-1957, לאחר שזכתה בתחרות. שלוש שנים לאחר מכן ניצח שוב בתחרות מלחינים: הפעם היה מדובר ביצירה מיוחדת ששובצה בקונצרטים שהפילהרמונית ערכה בחו"ל, לאחר המנצח קרלו מרייה ג'וליני בחר לקחת לסיור את "שיר המעלות" של שריף. יצירות מפורסמות אחרות של שריף הן האורטוריה "מחיה המתים", שבוצעה במקומות רבים בעולם, ו"פסיון ספרדי", שנוגנה בין השאר בשבוע שעבר בעיר בוכום בגרמניה במסגרת סימפוזיון בינלאומי. לפני שנים אחדות הוענק לנועם שריף פרס אמ"ת, בסך 100 אלף דולר.

החשוב במוריו של שריף היה המלחין פאול בן-חיים. לאחר מכן השתלם בקורס מנצחים בזלצבורג ואחר כך שלוש שנים בברלין. לפני כן עוד הספיק ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה העברית. בין השאר ניהל שריף את התזמורת הסימפונית ראשון לציון ואת התזמורת הקאמרית הישראלית וכעת הוא מנהל את התזמורת הסימפונית חיפה. במקביל לימד באקדמיות למוסיקה (בגרמניה ובישראל) וגם היה מנהלה של האקדמיה בתל אביב. כמסביר מוסיקה לקהל רחב, ניחן שריף בכשרון מיוחד: הקשר שהוא טווה עם הקהל מיידי, מבוסס על סגנון פשוט, ישיר, הומוריסטי. אחותו של נועם היא המשוררת המנוחה בת-שבע שריף ורעייתו היא המלחינה אלה מילך-שריף.



נועם שריף חובב גאדג'טים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו