בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוף סופה בוא" מאת יסמין גודר | בעין הסערה

היצירה חדשה של יסמין גודר ואיציק ג'ולי ממשיכה את מסעם לחקר התת-מודע של האדם. קשה להישאר אדיש לנוכח החשיפה ועוצמתה

תגובות

"סוף סופה בוא", היצירה חדשה של יסמין גודר ואיציק ג'ולי, נושאת חותם ברור של קול אישי והיא שלב נוסף במסע לגילוי המתרחש בתת המודע של האדם הכלוא בגוף האנושי. מה שמתחולל בתת המודע הוא הרבה יותר מטורף, מסעיר וגדול מהחיים, והגוף הפיסי, היום-יומי, נכנס איפוא למצב של מתח ההולך ומצטבר באטיות, עם עצירות של רטט ופרפור של עודף אנרגיה. המסכות הפנימיות מתקלפות, "האורווה" הפנימית של הגוף מתנקה, ונחשף הרובד החייתי, הטרום-אדם. זאת טריטוריה מסתורית, ושם, כמו בחפירות ארכיאולוגיות, אפשר להקשיב לאימפולסים של התת-מודע כדי להתחבר למקום שממנו הגענו.

הבמה והרקע לבנים ואינם מסגירים מתי והיכן הדברים מתרחשים. הרקדנים, לעומת זאת, נראים יום-יומיים בלבוש בצבעים פסטליים עכורים ובגזרה מעוותת קלות, כמו פגם קטן מכוון שמצביע על תחילת התהליך. להתרחשות על הבמה יש כוח היפנוטי בגלל הנוכחות החזקה של הרקדנים השקועים עמוק בתהליך, שיכורים, סובלים ומתענגים על המקום שהם מצויים בו. אין התפתחות של ממש או סיפור, רק מפגשים של תנועה של יצורים עם רעב פנימי שקט ועמוק שנראה שאי אפשר להשביעו, משחקים של טקסים על גבול החיים והמוות.

בתחילת היצירה נראית רקדנית הכורעת על ארבע. היא מפעילה מעין מנוע פנימי כדי לעורר באימפולסים את הטורסו בניסיון להתחבר לזיכרון פנימי של הגוף. היא מתקדמת בחלל על ארבע, שוקעת בעולמה הפנימי וזרמי האנרגיה החייתיים שוטפים אותה. רקדנים נוספים נכנסים, כל אחד בסולו משלו עם משפטי התנועה שלו, מוצרים של אי שקט פנימי, של נכונות להצטרף לסיאנס.

בין הרקדנים נוצרים חיבורים, בעיקר דואטים. לכאורה, המקריות, או הגורל מנווטים את היצירה. כל תנועה, כל נגיעה, מולידה שרשרת של תגובות, צירופי תנועה כמו בקליידוסקופ, כנשימה ארוכה עד לדעיכה. החומרים התנועתיים מורכבים, גוף בתוך גוף, חללים ביניהם שנפערים ומתהדקים כאימפרוביזציה שקובעה.

הרקדנים דבוקים זה בתוך זה, נהנים מהקרבה, מהכאב ומההנאה, מהאינטימיות. הם מתנדנדים יחד, מתערסלים, שיכורים מהמסע הפנימי, עד שללא סיבה נראית לעין, האחד מעיף את חברו וזה ניתק, נזרק, מועף באוויר ומתגלגל על הבמה. הרקדנים נושכים קלות זה את זה כמו במשחקי גיפוף מענגים. באחד הקטעים, שני רקדנים מתקדמים על ארבע, צמודים זה לזה. ראשה של רקדנית טמון בטבעת החנק בין הצלעות הצמודות, ושני רקדנים נוספים אוחזים ברגליים של הרקדנית המזדקרות לתקרה. תהלוכה פולחנית מוזרה זו היא אחת מיני רבות במשך היצירה.

לקראת הסיום המוסיקה משתתקת והזרימה התנועתית הדחוסה הנמשכת ללא הפסקה קופאת פתאום על מקומה. הגורל מיקם רקדנית אחת המוחזקת מעל ראשי חבריה. הם מרפים מהאחיזה והיא מוטלת לרצפה כמו "הנבחרת" ב"פולחן האביב" של ואצלב ניז'ינסקי. אבל זוהי אינה אגדת עם, אלא תהליך מסע פנימי שהגיע לסיומו. היא קמה, וכולם עוזבים את הבמה.

יצירה זו, שהיא מעין פיסת התבוננות במסע פנימי אקסטטי, כמו היצירות הקודמות של גודר וג'ולי, משאירה את הצופים המומים, סחוטים ומשתאים מול החשיפה ועוצמתה. אפשר לאהוב ואפשר גם לא, אבל אי אפשר להישאר אדיש.

"סוף סופה בוא" מאת יסמין גודר, שותף ליצירה ודרמטורגיה: איציק ג'ולי, רקדנים יוצרים: שולי אנוש, שורה וילהלמסון, ענת ועדיה, דליה חיימסקי, צוף יצחקי, דני נוימן, מוסיקה: "1992" ,Hajsch. עיצוב תאורה: עומר שיזף, עיצוב תלבושות: מיכל בסעד, מרכז סוזן דלל בת"א, 15.3



סוף סופה בוא. גוף בתוך גוף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו