בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירוסלב בלקה - "יתדות אור" | מי מכיר את האיש במראה

תעתועי ההשתקפויות בעבודתו של מירוסלב בלקה מעוררים מחשבות על התפישה העצמית של האדם המודרני

תגובות

"Heaven", עבודתו של מירוסלב בלקה המוצגת בהאנגר 2, החלל של גלריה דביר בנמל יפו, מעוררת ברגע הראשון יותר משמץ אירוניה. אלה הם 68 מקלות פרספקס העשויים כל אחד במעין קו ספירלי פתוח. הם מסתובבים באטיות, "זורמים", ומזכירים קישוטים הנמכרים בירידי רוחניות למיניהם וגם במשתלות.

באמצע השבוע, כאשר החלל היה ריק לחלוטין ממבקרים, הדיוקן של הצופה הוא זה שהשתבר במקלות והואר באור יקרות. זו חוויה שבה האני משוכפל עד אין קץ, כבחדר מראות או בחלום. הריבוי הוא ריבוי הבדידות וההעצמה שלו יוצרת תחושה לא נוחה.

המחזה שנראה תחילה כמשהו עתידני מזכיר את תעתועי הראייה שהיו פופולריים בקרקסים ובחדרי הפלאות של המאה ה-19. העבודה נהפכת למעניינת כשמתחוור שהאמן עטף הזמנה להרהור עמוק באריזה מתקתקה.

ב-2009 הציג בלקה את המיצב "How It Is" באולם הכניסה לטייט מודרן בלונדון, הנחשב לאחד מאתרי המיצבים המובילים בעולם. סדרת יוניליוור (החברה המעניקה חסות למיצבים במקום) הרחיבה את האופן שבו חושבים על מיצבים וביססה את המדיה שבה תחושת הגוף הממשי של הצופה בחלל היא החשובה ביותר, והצופה משתתף במיצב מעצם היותו במקום.

בלקה, אמן פולני יליד 1958, שסבו ואביו היו בוני מצבות, הציג במקום תיבת מתכת עצומה, מרתיעה. התיבה עמדה על עמודים מעט מעל קומתו של אדם, צד אחד פתוח כרמפה ענקית שההליכה עליה הידהדה במרחב (ונשמעה היטב גם בשעות העומס בטייט, אחד המוזיאונים הפופולריים בעולם). האסוציאציות המיידיות נעו בין הלווייתן הענק שבמעיו נבלע יונה, לבין תיבת נח או מכולות שמסתתרים בהן מהגרים שמבקשים לעצמם חיים טובים יותר במערב אירופה.

אסוציאציה בלתי נמנעת היתה לשואה. בעיקר למשאיות הגז, אבל גם באופן מטאפורי, כתחושה של התעטפות בשחור, ניתוק, חוסר האפשרות לראות את העולם שבחוץ ומערבולות אינסופיות. בלקה השתמש בעבר בחומרים שבהם אסוציאציית השואה היתה מיידית כמו אפר ושיער. בעבודה בטייט הכריז בלקה מעין הכרזה אונטולוגית "כך הדברים", כך הזיכרונות, המידע ורסיסי חוויה ויצר גשר לעבר. ב"Heaven" הוא יוצר לצופה מבט שנצמת לעצמו פנימה. בלקה מצליח ליצור בהאנגר תחושה של מרחב גדול מאוד, גדול עוד יותר מזה הממשי. אחרי שהייה של זמן מה יש תחושה של דיסאורינטציה של מקום וזמן.

העיסוק במבט חוזר בעבודותיו של בלקה בשנים האחרונות והוא פועל בין החסימה המוחלטת לנעילת המבט על העצמי. ב"Heaven" הצופה הוא כמו חיה שמבטה נצמד לאורות רכב המאיים על חייה. בלקה כורך יחד התייחסות להיסטוריה של האמנות, להיסטוריה בכלל ולשאלת הראייה היום. השימוש שלו בתערוכה הנוכחית באמצעים פשוטים ביותר הוא סוג של הכרזה על היות המבט בלתי נמנע.

מראות כפי שאנו מכירים אותן הומצאו רק מאוחר יחסית, במאה ה-15 בוונציה, ועד אז ההתבוננות בעצמי היתה הרבה פחות שכיחה וגם אקראית. מעניין לחשוב על העבודה של בלקה בהקשר למושג "שלב המראה" שטבע ז'אק לאקאן בשנות ה-30. לאקאן דן בשלבי החיים במונחי התפתחות האגו והוא הציע לראות את סיום שלבי הילדות המוקדמים, שבהם התינוק רואה את עצמו כחלק מאמו, כאשר הוא מזהה את דיוקנו במראה. פרשנות כזאת מחזקת את תחושת האירוניה בכניסה לתערוכה, כאשר כיום אנו מתנערים מאחריות דווקא שעה שהמראה שלנו נשקף לנו מכל מקום כל הזמן. בקווי הפרספקס הארוכים דמותנו מתעוותת, מתקצרת ומתארכת חליפות, חומקת ולא מאשרת את האופן שבו אנו מדמיינים את עצמנו.

בתולדות האמנות זכורה בהקשר של מראות מעוותות העבודה "דיוקן עצמי במראה קמורה" של פרמאג'אנינו מ-1523-1524, כעבודה שבה מטרת ההתבוננות אינה אישור הקיים, אישוש ההוויה אלא תמיהה ומשחק זהויות.

כשמתרחקים ממוטות הפרפקס המסתובבים, הנעים מכל משב קל הנכנס מבעד לפתח ההאנגר, הם נראים כקווי אור, כשמשות שנקלעו לתוך המבנה שהמראה התעשייתי שלו מנוגד לחלקלקות שלהן.

בלקה מקיף את הצופה שלו, מדבר על ריק ומלאות, ומפרק ונוגס במהות תפישת "גן עדן". הנה השקט ניתן לצופה, הנה האור. אבל ביופי הזה שיכול להזכיר את הקתדרלות הגותיות הגדולות, שאורות חלונות הוויטראז' משחקים בהן, הוא שותל תחושה של חוסר נחת, מלכודת של המבט המוגבל.

שעות הפתיחה של הגלריה מצומצמות במיוחד ולא ידידויות לצופה. אתר גלריית דביר, כמו אתרי גלריות ישראליות אחרים, כתוב כולו באנגלית, מה שיוצר תחושה של פרובנציאליות. למרבה הצער, זו תופעה המאפיינת כמה וכמה גלריות ישראליות.

מירוסלב בלקה - "יתדות אור". גלריה דביר בהאנגר 2, נמל יפו. ימים שלישי עד שבת, 10:00-14:00. עד 26.3



Heaven 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו