בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ה"סטרוקס", "Angels" | גשר על מים עכורים

האלבום החדש של ה"סטרוקס" לא עומד בסטנדרטים שהציבה לעצמה הלהקה הניו-יורקית. כל הסימנים מעידים שהוא גם יהיה האחרון שלה

תגובות

כל הסימנים מעידים ש"Angels" הוא האלבום האחרון של ה"סטרוקס". לא יעזרו הנפנופים של חברת התקליטים בחוזה להקלטת אלבום נוסף לחמישייה הניו-יורקית, ההבטחות הקורצות של הגיטריסט ניק ואלנסי שטוען ש"יש לנו בקנה אלבום טוב יותר שייצא בקרוב", או ההופעה המדוברת שקיימו בשבוע שעבר ב"SXSW" באוסטין טקסס והיתה הנצפית ביותר בהיסטוריה של הפסטיבל.

ה"סטרוקס" היא להקה על סף פירוק. ללא יכולת לגשר על הפערים בין ג'וליאן קזבלנקס הסולן, הכותב הראשי והמנהיג הבלתי מעורער לחבריו שדרשו להפיל את משטרו הדיקטטורי (מוריסי כבר מזמן היה מכנה אותם נגנים שכירים ומוריד להם את השכר .

קזבלנקס, שהסופר ג'יי מקינרני אמר עליו ש"על פי הקול שלו השעה תמיד שלוש בלילה", לא התנגד לבקשת חבריו ובמהלך פאסיב-אגרסיב החליט לעשות אחורה פנה ולתת להם להכנס לאולפן בלעדיו - כמו אומר "בואו נראה אתכם מסתדרים עכשיו" - כשהוא עצמו רק מקבל לביתו את ההקלטות המוגמרות, מוסיף להן ערוצי שירה אותם ושולח אותם בחזרה כקבצים במייל.

"זה היה נורא. פשוט נורא", סיפר ואלנסי ברגשנות והכנות שמאפיינים אותו. "לעבוד בצורה מפוצלת כשהזמר שלך לא נמצא אתך. את האלבום הבא אני לא מוכן להקליט ככה".

גם קזבלנקס - שבעבר גם כתב את הסולואים, את מעברי התופים ואת תפקידי הבס - לא בדיוק סגור עד כמה הוא מרוצה מהתוצאה. "60% ממה שהם עשו היה מצוין", אמר ל"ניו יורק טיימס". "עם השאר כבר הסתדרתי. או ששיניתי את מה שלא אהבתי או שפשוט השארתי את זה מאחורי".

קזבלנקס, שמצטייר בראיונות תמיד כפוץ נפוח מחשיבות עצמית, קולע היטב בניתוח, מה שמכתיר את "Angels" מיד כאלבום הכי פחות טוב של ה"סטרוקס" עד היום. "Is this It?" - אלבום הבכורה שיצא ב-11 בספטמבר 2001 ונהפך לחלק מפסקול השיקום של ניו יורק אחרי אסון התאומים ולמבשר התחייה הרוקנרולית החדשה - ו"Room On Fire", הפחות מוערך אך לא פחות שלם, היו מופת של דיוק, ללא תו מיותר. גם אם היה מי שקבל כנגד חוסר המקוריות והאותנטיות של ה"סטרוקס" היה לו קשה שלא לרקוד לצלילי "Last Nite", "12:51", "The Modern Age" ו"Reptilia".

"First Impressions on Earth", השלישי והמושמץ, היה אמנם ארוך מעט מדי, אבל ספוג ברגעי זוהר כמו "Juicebox", "Heart In A Cage" ו"You Only Live Once"; ב"Angels", אף שהוא חוזר ליריעה הקצרה של תחילת הדרך, אנו עדים לראשונה לשירים לא טובים של ה"סטרוקס". מה לא טובים? גרועים! "כל שיר יכול היה ללכת לכל כך הרבה כיוונים" טען הגיטריסט השני, אלברט האמונד ג'וניור. "התוצאה הסופית שרירותית כמעט וסובלת מזה שלא היה מי שייקח החלטה ויוביל אותנו".

כשקזבלנקס מחוץ לתמונה ה"סטרוקס" נותרו מזגזגים בין ניסיונות לשמור על הצליל הווינטג'י-סבנטיזי שינק מ"טלוויז'ן", "בלונדי" וטום פטי, להשפעות אלקטרוניות-אייטיזיות, שהייתי מכנה "אופנתיות" לו היו מגיעות לפני עשר שנים. מצד אחד אפשר למצוא שירים שמתכתבים עם הסאונד המינימליסטי והרזה של "?Is this It" כמו הסינגל "Under Cover of Darkness", ומצד שני דאחקות אייטיזיות בסגנון "מאצ'ו פיצ'ו" הפותח, שנשמע כמו מיזוג בין "Down Under" של "Men at Work" ל"Won't Let the Sun Go Down Me" של ניק קרשו. ולא בקטע טוב.

לא כל ניסיונות הגיוון מסתיימים בחורבן. "Taken For A Fool" עם המקצב המכני ו"Games" הדאנסי, שמלמד שמישהו כאן הקשיב ל"LCD סאונדסיסטם" מרעננים את אמצע האלבום ו"Life is Simple in the Moonlight" סוגר את "Angles" עם חיוך מרוח בזכות שירת מגאפון דחוסה ופזמון מנצח, שיכול היה בקלות להשתלב ב"Room on Fire", וגם באלבום הסולו שהוציא קזבלנקס ב-2009 ולקח גם הוא טוויסט סינתפופי דומה.

אלא שלצדם אפשר למצוא מספר בלתי נתפש של שירים לא ראויים ללהקה עם סטנדרטים כמו ה"סטרוקס", בוודאי באלבום שנמשך בסך הכל 34 דקות. "Two Kinds of Happiness" מכוון אל ה"קארס" ופוגע ב"יואי לואיס אנד דה ניוז"'; "Call Me Back" נופל למלכודת הבלדה שלא מצליחה לרגש עם עיבוד פרום ועירום של גיטרה חשמלית חסרת מלודיה; ו"מטבוליזם" הוא בפירוש השיר המביך ברפטואר של ה"סטרוקס"; צווחני, בומבסטי ופרוגרסיבי - ההיפך מכל מה שהלהקה מייצגת. אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי חושב שמדובר בשיר של "מיוז". קשה לי לחשוב על עלבון גדול יותר.

כל זה לא אומר שאם יש לכם הזדמנות לתפוס את ה"סטרוקס" מותר לוותר עליה. על הבמה הם עדיין נשמעים כמו להקה שיש לה מה להוכיח בניגוד לשובע וחוסר הגיבוש שמשתקפים מ"Angels"; מלוכדים, מהודקים ומסוכנים, בעיקר כשהם מנגנים את השירים הישנים.

ה"סטרוקס", "Angels" (אן-אם-סי יונייטד)



הסטרוקס. תחושת שובע וחוסר גיבוש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו