בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך שיר נולד: קרן אן על האלבום החדש שלה

באלבום החדש שלה, "101", משוטטת הזמרת קרן אן בנבכי התודעה - בין חוויות מסיבובי הופעות, חלומות מסתוריים ואסוציאציות קולנועיות. ומי מתאים יותר לשמש כמורה נבוכים לשירי האלבום מאשר קרן אן עצמה

תגובות

התחלתי להקליט את "101" כשהתברר לי בדיוק איזו אווירה צלילית אני רוצה. קורה הרבה שאני כותבת שירים או רושמת רעיון לשיר, אבל כדי להקליט אלבום אני צריכה לדעת איך אני רוצה שהוא יישמע כתמונה כוללת. את רוב הזמן באולפן אני מקדישה להפקה. אני עובדת על כל מיני פרויקטים, אז כשיש לי כמה שעות פנויות אני מנסה דברים כדי לבחון את הרעיונות שלי.

ב"My Name Is Trouble" רציתי ליצור אווירה של דיסקו, ולפעמים הסאונד הזול והגולמי ביותר שמקבלים משימוש במקלדת צעצוע ישנה הוא מה שמתאים לזה. אפשר להשתעשע עם זה ולהעביר את הסאונד דרך קומפרסורים ואפקטים כדי לתת לו את הצורה המדויקת שרוצים, אבל יודעים מיד אם זה הסאונד הנכון. השיר עוסק בגנגסטרים - מישהו נכנס לחדר ומביא אתו בלגן שלם. אני אוהבת את הרגע הזה במערבונים ישנים, כשמישהו מעיירה אחרת נכנס למסבאה בהליכה ובהתנהגות מסוימת, ואתה פשוט יודע שהוא יעורר בעיות. זה משב הרוח שאדם מביא אתו כשברור שהולך להיות רע. אני עצמי עברתי את החוויה הזאת, גם מהצד של זו שמביאה צרות לחיים של מישהו, וגם זו שמכניסה לחייה צרות של מישהו אחר.

בבתים של "Run with You" יש גיטרה בסגנון קאנטרי, ובפזמון יש אווירה אלקטרונית דרמטית. אילו צליל היה ציור, אלה היו המרקמים והצבעים שהייתי נזקקת להם כדי להסביר סיטואציה שבה רוצים לקום ולברוח עם מישהו מהעבר, שרוצים להסתלק ולעשות משהו שאסור. בלדה מלנכולית מהסוג הזה היא הקרובה ביותר לשירים שכתבתי בעבר; אני מניחה שתמיד אחזור לבלדות המלנכוליות האלה.

"All the Beautiful Girls" הוא שיר שחיכיתי לכתוב הרבה זמן. כשאני מדמיינת אותו, אני רואה לנגד עיני סצינה בניו יורק של שנות ה-70, בסביבה אורבנית שיש בה דיאלוג בין צייר לאשתו. הם נמצאים בסטודיו במרתף, שם הוא מצייר ושם הם גרים. השיר מעלה באוב סצינה שלמה של אמנים בשנות ה-70. אבל הרגש האמיתי בשיר הזה הוא תחושת הקרבה לאדם אחר, והאהדה למצוקתו או לסבלו. חוויתי את הסיפור הזה משני צדי המטבע - הייתי פעם האשה, אבל הייתי גם הבעל.

"Sugar Mama" (הגרסה הנשית לגבר מבוגר ועשיר שמחזיק בזכות כספו בת זוג צעירה ויפה) - רציתי לכתוב שיר שתהיה בו האווירה הדקדנטית של לוס אנג'לס, הכבישים והשמש, הנשים המצליחות והנערות שרוצות להיות כמוהן. שוגר מאמא היא ההיפך משוגר דדי, וחשבתי שזה יכול להיות מגניב אם יעשו את זה נכון. אני אוהבת למצוא פיוטיות במקום שאין בו פיוטיות. יש בשיר גם גיטרות גלשנים באווירה של מי שמתאמץ מאוד להיות קול, וזה כיף בשבילי כי אני לא כותבת שירי פופ מטבעי. אני מתחברת יותר לקרביים של המוסיקה; אני צריכה את הבס, אני צריכה את האפלוליות של הפסנתר, ויש בי גם צורך בדברים קלילים יותר. היה לי כיף לעשות את השיר הזה.

"She Won't Trade It for Nothing" הוא אולי השיר שכתבתי לבעלי, אבל אני לא בטוחה בזה. אני מכירה היטב צורת חיים מפוזרת מאוד - חיים של נדודים בסיבוב הופעות, חיים כמו מלחים בים, עוברים ממקום למקום בהזדקקות לחיבור חזק מאוד למקום אחד. אנשים מוכנים לוותר על הרבה דברים, הם מוכנים לעשות הרבה שינויים בחייהם, אבל הם לא יהיו מוכנים לוותר על דבר אחד שחשוב להם באמת. חשוב לי שרגליי יהיו נטועות בקרקע, כי הנשמה שלי מרחפת.

"You Were On Fire" מספר על חלום שחלמתי. רציתי שיר שעוסק במסירות אבל לאו דווקא דתית - הרגע הזה שבו אתה רואה, ולו לשנייה, את ישו או כל מי שזה לא יהיה, בתוך להבות אדומות ואורות אדומים. אני חושבת שלכולנו יש חלומות כאלה ואנחנו מציבים מישהו אחר במקום ישו; יש משהו מאוד נטוש בצבעים, באורות ובכוח של הדת כשהיא נוגעת בך. רציתי שהשיר הזה ילך למקומות אחרים, התאים לו רקע חלומי ואולי מופשט, ובגלל זה השתמשתי במקהלה, כי היא הפחיתה מהבומבסטיות. יכול להיות שהחלום היה על אבא שלי.

"Blood On My Hands" הוא בעצם פנטסיה נהדרת; אני לא יודעת אם גם זמרים אחרים חווים את זה. אבל זה קורה בהופעה, כשהדלתות נסגרות, ואת שם עם האנשים כמו שותפים לפשע לאותו לילה. הם היחידים שיודעים מה קורה. אם את נופלת, אם את מזייפת, אם את שוכחת את המלים, אם את רק רוצה לצרוח, אם את מחליטה לרקוד פתאום או אם את מאבדת את שלוותך... האנשים שאתך, הם עדים לזה. השיר הוא פנטסיה שבה זה איכשהו נגמר בדם. זו מין זמרת נמלטת שיורה בכל מה שהיא נתקלת בו - במעריצים, בנגנים שלה, בברמן, ויש דם בכל מקום.

"Song from a Tour Bus" - יש משהו חזק מאוד ועם זאת ריקני מאוד בסיבוב הופעות, זו חוויה מלאת רגש. את רוצה לתת את ההופעה הטובה ביותר שלך כל ערב ואת צריכה להיות מלאת אנרגיה ואדרנלין. הקהל מחזיר לך באותו מטבע, את מרגישה מסוחררת אחרי הופעה, אבל אחרי כמה שעות את פשוט בחורה שיושבת באוטובוס ומשקיפה מהחלון.

"Strange Weather" הוא שוב שיר קולנועי של כמיהה/אהבה/ידיעה/עזיבה. מה שניסיתי לעשות היה ליצור בעזרת הצלילים כל תמונה וכל נשימה ב"דיאלוג החד סטרי" הזה. זה עדיין הסיפור שלי, אולי אפילו יותר מהאחרים. לפעמים כתיבת שירים מתפקדת כמו פסיכולוג; את רושמת משהו ואז את מניחה לו. השיר הזה רדף אותי הרבה זמן והייתי מוכרחה להקליט אותו.

"101" הוא מין סיכום של כל האלבום, או של הפרק הזה בחיי. תמיד היתה לי אובססיה למספר 101, כי סכום האותיות של ראשי התיבות של שמי בעברית, ק"א, הוא 101, ופרק ק"א בתהילים הוא הפרק שאני הכי אוהבת בתנ"ך. אני קשור מאוד לשירה של התנ"ך ולאופן שבו מספרים סיפורים בתנ"ך, אף שאני לא דתייה בשום צורה. בסיבוב ההופעות שלי בצפון אמריקה היה תנ"ך בכל חדר מלון, וככה יצא לי לקרוא פרקים מסוימים. לפעמים אני חושבת שהתנ"ך דפוק לגמרי ומעוות, שיש יותר מדי דם ואלימות ושכולם שם מסוממים, אבל הוא גדול יותר מכל ספר אחר.

חשבתי על הרעיון לשיר הזה לפני שלוש שנים, כשהייתי בטייפה, בבניין גבוה מאוד, "טייפה 101". אחרי הופעה לקחו אותנו במעלית לקומה ה-88 והיינו צריכים לעלות במדרגות, קומה אחר קומה, עד לראש הבניין. הסתכלתי למטה על טייפה והיא נראתה כמו עיר גדולה, אורבנית ומאובקת; זו היתה יכולה להיות לונדון, פאריס, ניו יורק. במשך כמה דקות כל מה שראיתי היו אורות ומכוניות, אבל התחלתי מין ספירה לאחור בראש. היו בזה גם קטעים אישיים וגם אוניברסליים, אבל לגבי לכולם יש משמעות.



קרן אן: חשוב לי שרגליי יהיו נטועות בקרקע, כי הנשמה שלי מרחפת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו