שחקנית, אשה, עולם מלא

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אני עוקב אחרי עבודתה הבימתית של השחקנית שרה פון שוורצה קרוב לעשרים שנה, מאז סיימה את לימודי המשחק. יש בה תערובת של נשיות יפה וייצרית, איכות תרבותית אירופאית בתוך הוויה ישראלית, והקרנה של איכות אינטלקטואלית כשכל אחת מהתכונות האלה אינה גורעת מהאחרות. היא שחקנית תיאטרון הקאמרי, ושם זכתה להערכה על תפקידיה, שהיו ראויים ("חברות הכי טובות", "האב", "אוי אלוהים" כמחליפה, גרטרוד ב"המלט" ולאחרונה ליידי קפולט ב"רומיאו ויוליה"). יחד עם זה, קיימת הרגשה ברורה שהתיאטרון הזה אינו מעניק לה, ואינו מנצל אותה לתפקידים הראויים לכשרונה ויכולותיה.

למרבה המזל היא (שלא כמו שחקני להקה רבים אחרים) איננה מחכה שיעשו למענה, ומחפשת ומוצאת את המסגרת הנכונה לביטוי עצמי. ומזל שקיימים תיאטרון תמונע ונאווה צוקרמן, שהעלו את המחזה הזה, על חיי שחקנית שבמהלך ערב טלוויזיוני לכבודה שוכחת את עצמה ויוצאת למסע בתוך נשיותה.

זהו מופע מולטימדיה (שאת תפאורתו יצר אבי שכוי), שמצולם ומוקרן כל הזמן על מסכי וידיאו (הצלם הוא איתמר לוריא). זהו בעיקרו מסע בן שעה לתוך תודעה של אשה פגועה, שלמרות נוכחותה בעלת העוצמה כולה עומדת בסימן השתוקקות לגבר, ומשבר בגלל העדרו-נטישתו, בין אם הוא אב, בעל או מאהב.

אייל שכטר הוא המוזיקאי, ועירד מצליח מגלם את במאי תוכנית הטלוויזיה, ואני לא משוכנע שהקשר (גם המיני?) ביניהם חיוני להתרחשות. אבל למעשה זה לגמרי לא משנה. כדברי הבמאית, אכן אין כאן מה להבין. זוהי חוויה בימתית של מפגש עם אשה מרתקת, שרה פון שוורצה השחקנית והאשה (והמתרגמת), שמעניקה מסגרת המאפשרת לצופה (הזה) הזדמנות להצהיר בקול רם וברור על התפעלותו המוחלטת ממנה. עד כדי צער רב מהתרשמותו (ייתכן שסובייקטיבית) שבאמבטיה שאין בה מים מונחת בסוף הערב גופתה.

תיאטרון תמונע מעלה את "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" מאת גזינה דנקווארט. תרגום: שרה פון שוורצה. עיבוד ובימוי: נאווה צוקרמן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ