בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרקדן מנואל ליניאן מחדש בלי לאבד את הקשר לשורשים

ליניאן הוא האורח המרכזי של פסטיבל "ימי הפלמנקו" שייפתח היום

תגובות

"מה שגורם לי ליצור כוריאוגרפיה הוא הצורך לבטא מצבי רוח אנושיים ולהביא אל הבמה אספקטים שונים של החיים", מסביר מנואל ליניאן. "לספר את מה שעובר לי בראש במצבים שונים מתוך ההתבוננות על הדברים שעוברים על בני האדם". עם זאת, הוא מבהיר כי הוא מעדיף שאחרים יתארו את יצירתו ויגדירו את מאפייניה. "הדבר היחיד שאני יכול להוסיף, הוא שאני מנסה להביע את עצמי בצורה הריאליסטית והמובנת ביותר דרך הפלמנקו".

על אף גילו הצעיר, 31, הרקדן והכוריאוגרף הספרדי כבר הספיק ללכוד את תשומת לבם של שוחרי פלמנקו רבים בספרד ומחוץ לה. הוא נבחר להיות האורח המרכזי של פסטיבל "ימי הפלמנקו" (ראו מסגרת), שבו יעלה את המופע החדש שלו, "Tauro".

"יש בריקוד שלו משהו מאוד מרגש", אומרת אווה אגמון, מנהלת הפסטיבל, כשהיא נשאלת על הבחירה בליניאן. "יש היום רצון נרחב לחדש את הפלמנקו ולשלב בו דברים מודרניים, והרבה מאוד מהמופעים שראיתי בביאנלה האחרונה בסביליה ניסו לעשות זאת, אך איבדו לדעתי את הטעם המקורי של הפלמנקו. למנואל יש כישרון יוצא דופן ליצור מופע חדשני ומודרני, מבלי לאבד את האיכויות של הפלמנקו השורשי".

ליניאן נולד בגרנדה למשפחה של אמנים, מוסיקאים ולוחמי שוורים, והחל ללמוד מחול כשהיה בן שש. כשהוא נשאל על ילדותו, הוא משיב כי היתה דומה לזו של כל ילד. ההבדל היחיד, הוא מסייג, הוא שלא היה לו יותר מדי פנאי למשחקים ופעילויות חברתיות, משום ששילב בין הלימודים בבית הספר לבין המחויבויות שלו בתחום הריקוד מגיל צעיר.

בנעוריו החליט סופית שברצונו להיות רקדן וכשהיה בן 17 עזב את אנדלוסיה, הגיע למדריד והחל לפתח את קריירת המחול שלו. "הרגשתי שדרך הפלמנקו אוכל להתבטא ולהגשים את עצמי והוא נהפך לחלק חשוב בחיי. הפלמנקו בעבורי הוא ביטוי תרבותי שאני מזדהה עמו והוא נהפך כיום לדרך חיים".

לאורך השנים ליניאן שיתף פעולה עם גדולי פלמנקו, בהם כרמן קורטז, לה טאטי, רפאלה קרסקו ומרצ'ה אזמרלדה. "למדתי מהם המון ואני ממשיך ללמוד. לדעתי זו קריירה שבה לעולם לא מפסיקים ללמוד", הוא אומר.

אתה מרגיש שהקרבת משהו למען הקריירה שלך?

"חלק מילדותי, הלימודים. אבל זו לא היתה באמת הקרבה, משום שהמטרה שלי היתה מאוד ברורה ואני מרגיש שזכיתי ביכולת להגשים את עצמי כבן אדם דרך הפלמנקו".

אין זה ביקורו הראשון של ליניאן בישראל. הוא ביקר בארץ כרקדן צעיר בלהקתו של אדריאן גאליה וב-2007 העלה כאן, במסגרת פסטיבל "ימי הפלמנקו", את המופע "En Clave". כעת הוא שב לישראל עם להקתו הצעירה ויעלה את המופע החדש שיצר שלוש פעמים, בכל אחד מערבי הפסטיבל.

במופע ביקש ליניאן ליצור כוריאוגרפיה, מבלי להיות כבול לסיפור דרמטורגי. כמו כן, החליט ליצור בו מחווה לעיר הולדתו, גרנדה, דרך שימוש בסונטה "האהבה רדומה" של פדריקו גרסיה לורקה (שנולד וגדל באזור גרנדה) ודרך ה"Zambra", סוג של פלמנקו שמקורו בקהילת הצוענים של העיר. "בחלק של ה'זמברה' משולבים שירים עתיקים שכיום קצת נשכחו", הוא מבהיר. "רציתי לחבר בעבורם כוריאוגרפיות עכשוויות ולהעניק להם נוכחות בהווה. בחרתי לקרוא למופע 'Tauro' משום שהוא קרוב מאוד לשורשים, לאדמה ולטבע, ומה גם שאני בן מזל שור".

במופע משתתפים ארבעה רקדנים (ליניאן ועוד שתי נשים וגבר), שני זמרים ושני גיטריסטים. "זו הנאה וזכות גדולה לעבוד עמם", הוא מספר על חברי להקתו, "אנחנו מרגישים כמו משפחה".

מה דעתך על מצב הפלמנקו כיום?

"אני חושב שהוא עובר תהליך של חיפוש מתמיד והתפתחות. מצד אחד, יש חשש שהרצון לחדש דרך שימוש יתר בדרמטורגיה ובהמצאות עלול לפגום בפלמנקו ולגרום לו ללכת לאיבוד. מצד שני, זה יכול להוליך אותנו לאזורים שעדיין לא חקרנו ולהוביל לתוצאות נהדרות. זו חרב פיפיות".

מופעים, סדנאות ותחרות

פסטיבל "ימי הפלמנקו", המתקיים זו השנה ה-18, ייפתח היום במרכז סוזן דלל בתל אביב ויימשך עד שבת. האורח המרכזי של הפסטיבל הוא ליניאן, שיעלה את המופע "Tauro" ויעביר כיתת אמן ביום שישי.

בפסטיבל תתקיים תחרות פלמנקו, הנערכת אחת לשנתיים. לרקדניות שיזכו בשלושת המקומות הראשונים יוענקו מלגות שסכומן הכולל הוא 21 אלף שקלים. בין האירועים הנוספים שיתקיימו בפסטיבל: "בוקר פלמנקו ישראלי", מופע לכל המשפחה בהשתתפות רקדניות צעירות; מופע הילדים "בת הים הספרדייה" שתעלה נטע שיזף עם להקתה; וסדנת פלמנקו לילדים שתעביר שרון שגיא.

הפסטיבל הוא יוזמה של קרן עדי, שהוקמה לפני 18 שנה על ידי משפחתה של עדי אגמון, חובבת פלמנקו שמתה מסרטן והיא בת 23. לפני מותה ביקשה אגמון להנציח את זכרה על ידי הענקת מלגה לרקדנית צעירה שתשתלם בפלמנקו בספרד. מטרתה של הקרן להעמיק את העשייה התרבותית בתחום הפלמנקו בישראל, ושיא פעילותה הוא הפסטיבל השנתי.



מנואל ליניאן. מחווה לעיר הולדתו גרנדה שבספרד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו