בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצועת בד מסתלסלת כמחשבות

נאצ'ו דואטו ולהקת המחול הלאומית של ספרד הציגו שילוב של יצירתיות וטעם מעולה, המעוצבים בתפירה עילית על גופם של הרקדנים

תגובות

נאצ'ו דואטו הוא אחד הכוריאוגרפים הטובים בעולם. בהתאמה, להקת המחול הלאומית הספרדית היא אחת מלהקות המחול הטובות בעולם. מה הקסם של הכוריאוגרפיה של דואטו, כפי שבאה לידי ביטוי בתוכנית שהוצגה שלשום בבית האופרה בתל אביב, השואבת השראה מהמוסיקה של באך?

דומני שהמפתח נמצא בעיקר בחלקה הראשון של התוכנית, המכונה "רב-גוניות". כל קטע במחרוזת הריקודים נפתח בהפתעה קטנה, מין פליאה, רעיון או מוטיב תנועתי שנולד, כלאחר יד, שדואטו לש ומעבד אותו כפי שרק כוריאוגרף ותיק המכיר את כל רזי הכוריאוגרפיה יכול לעשות. במלים אחרות, שילוב של יצירתיות וטעם מעולה, המעוצבים בתפירה עילית על גופות הרקדנים בחלל. יחד עם להקה נהדרת של רקדנים עם בסיס טכני בוהק בבלט קלאסי, הטובל בזרימה של מחול מודרני, דואטו יוצר אמנות מחול משובחת.

התוכנית נפתחת באריה מתוך "וריאציות גולדברג", בביצוע הפסנתרן גלן גולד. על רקע מוסיקה צלולה ועדינה זאת, עולים ויורדים מהבמה רקדנים לבושים בפשטות - בגופייה ומכנסיים שחורים קצרצרים - בהשראת הכוריאוגרפיה של היוצר האמריקאי הניאו-קלאסי ג'ורג' בלנשין, שבה הכלי, דהיינו הגוף, מוצג במלוא "ניקיונו" בתלבושת פשוטה וצמודה. לצלילי המוסיקה השלווה, הרקדנים חוצים את הבמה בתנועה מהירה.

על הבמה מתגלה גבר בלבוש מתקופת הבארוק, פאה לבנה לראשו לצד כל גינוני הלבוש. בין ההווה לעבר נוצרת מנהרת זמן. אולי זה אותו גשר, אותו מבנה מתכתי ענק של מפלסים, הממוקם בחלקו האחורי של הבמה.

הגבר הברוקי נהפך למאסטרו ועשרות רקדני הלהקה מתפרשים על הבמה הגדולה כמו תזמורת. הם יושבים על שרפרפים, והוא מנצח עליהם כשהפוליפוניה של היצירה "איאולוס מיתרגמת לרקדנים הקמים, קופצים ומתיישבים כקלידים או כלים בתזמורת. הכל מבוצע בדיוק מופתי בתוך מסגרת פנטסטית.

המוסיקה של באך ממשיכה להפיק דימויים ולנתב את הדרך לסצינות הבאות, כמו זו שבה רקדנית נכנסת עם מקל קטן, שנראה כמקל ניצוח. אלא שכאשר היא מתיישבת על ברכי המאסטרו, המקל הופך לקשת נגנים והגוף הגמיש שלה נראה כמפיק את צלילי הוויאולה-צ'לו של הפרלוד.

באחד הדואטים היפים רוקדים שני גברים. הטורסו שלהם חשוף ולמותניהם חצאית קצרה תפוחה, כמו תחתית של שמלת קרולינה שקוצרה. אליהם מצטרף רקדן הבארוק והטריאו הפוסט-מודרני יוצא במחול הפולוניז. ריקודים אחרים הם סצינות תיאטרליות קטנות שבהן מצטרפת אל איש הבארוק בת זוג במסיכה לבנה. גם הדרמות הקטנות במחול נתמכות בפתרונות תנועתיים מסקרנים.

החלק השני של התוכנית נקרא "צורות של שתיקה וריקנות". שם היצירה טומן בחובו הבטחה גדולה. לפי התוכנייה, הדגש הוא על "התבוננות פנימית, מיסטית ורוחנית יותר לצלילי אמנות הפוגה".

הקטע מתחיל באווירה שאפשר לתארה כדתית. היא נמוגה במהירות לטובת דואטים מצוינים עם שפה תנועתית עשירה וקומפוזיציות צלולות, אבל לא מצאתי הבדל ביניהם לבין אלה שבחלק הראשון של התוכנית. העין, שפונקה בחלק הראשון, ייחלה דווקא לשוני שהציע שמו של הריקוד.

אחד הקטעים המסקרנים ביצירה הוא ריקוד רפאים של שבע רקדניות, המתקדמות כמרחפות בחלל, כאילו היו שלדים. המפרקים שלהן, בעיקר בכפות הידיים, מקובעים ונוצר מחול מסתורי עם נגיעות של הומור. בינתיים איש הבארוק מתיישב על שרפרף, גבו אל הקהל, ולנגד עיניו רצועת בד ארוכה התלויה על תקרת הבמה ומסתלסלת סביב עצמה, אולי כמחשבות. כמו להביא את המחול לסיום מאולץ, רקדנית מושכת את הבד שנופל לרצפה.

הרצף עם העבר ניתק. עשרות רקדני הלהקה חוצים את הבמה, כתפיהם צמודות זו לזו, עומדים והולכים כאקורדים, גדלים וקטנים, ומשם עולים בזיג-זג זה אחר זה על הגשר, אולי חוזרים להווה - ונעלמים.

להקת המחול הלאומית של ספרד: "רב-גוניות" ו"צורות של שתיקה וריקנות". כוריאוגרף: נאצ'ו דואטו; מוסיקה: יוהן סבסטיאן באך (קולאז'); עיצוב תפאורה: ג'עפר חלבי; תלבושות: נאצ'ו דואטו בשיתוף יסמאל אזנר; עיצוב תאורה: בראד פילדס. במסגרת "מחול במשכן", בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 22.3



''רב-גוניות'' של להקת המחול הלאומית של ספרד. דיוק מופתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו