בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מארז חדש של היצירות שהולחנו עבור מרס קנינגהם

כשקנינגהם היה מזמין יצירה, הוא לא היה נותן למלחין כל הנחיה; רק שם ומשך, וגם על זה אפשר היה לדבר. המארז החדש מאיר את הכוריאוגרף ככוח מניע וחשוב במוסיקה המודרנית

תגובות

ניו יורק טיימס

מלחינים מודרניים רבים מבני המאה ה-20 חבים חוב גדול לכוריאוגרף חשוב שסייע להם להתפרסם. אפשר לציין לדוגמה את התפקיד שמילאו דיאגילב ובלנשין בעלייתו של סטרווינסקי, או את טביעת ידה של מרתה גרהם בקריירות של אהרן קופלנד, סמואל ברבר, ג'יאנקרלו מנוטי ורבים אחרים. לרשימה המרשימה הזאת אפשר להוסיף את מרס קנינגהם, על סגנונו המובהק ורעיונותיו המהפכניים; מעטים הכוריאוגרפים שייצרו עבודה כה רבה למלחינים הרפתקנים.

קשה לבחון את השפעתו של קנינגהם על נתיב ההתפתחות של המלחינים הקלאסיים, משום שהוא נמנע לחלוטין מלהשפיע על המוסיקה שהזמין. אחד מחידושיו החשובים היה פיתוח אסתטיקה שבה המוסיקה והמחול קיימים זה לצד זה ללא תלות: תנועה וצליל פעלו בעת ובעונה אחת ללא קשר ביניהם.

ואף על פי כן, בעשורים שבהם הוא ניהל את "להקת המחול של מרס קנינגהם" חיברו בבעבורו יצירות מלחינים רבים ומגוונים - ובראש וראשונה ג'ון קייג', בן זוגו והמנהל המוסיקלי הראשון של להקת המחול שלו - והוא עבד עם עוד עשרות מוסיקאים.

עוד לפני מותו של קנינגהם, ב-2009, החלו ידידיו ועמיתיו לפעול להבטחת שימור מורשתו. "Music for Merce" (מוסיקה למרס), מארז של עשרה דיסקים של חברת התקליטים ניו וורלד, הוא אחד התוצרים המשמחים של פעולותיהם. יציאת המארז צוינה השבוע בשתי הופעות בתיאטרון "רולט" שבסוהו. במופע השתתפו בין השאר המלחינים כריסטיאן וולף, ג'ון קינג, דייוויד ברמן וטקהיסה קוסוגי, שבחרו יחד את החומר שבמארז.

קינג אומר שהרעיון למארז עלה כשהלהקה קיטלגה עשרות שעות של הקלטות, הראשונות בהן נוצרו ב-1954, שנה לאחר שהוקמה הלהקה, והאחרונות ב-2009, כשקנינגהם עדיין יצר עבודות חדשות. כמה סרטי הקלטה ישנים לא היה אפשר להציל, אבל במקרים רבים נמצא להם מקור חלופי, בזכות המלחין גורדון מאמה, שקינג מכנה "הארכיונאי המתנדב" של הלהקה. בלעדיו, הוא אומר, ייתכן שלא היתה בידי הלהקה גרסה כלשהי של כמה מהיצירות.

בסופו של דבר נכללו במארז 43 יצירות מאת 18 מלחינים, הכתובות במגוון רחב של סגנונות אוונגרד: הצלילים המרווחים והאווריריים של קייג' וחבריו מאסכולת ניו יורק של שנות ה-50, ובהם וולף; המוסיקה האלקטרונית החיה, המתפצחת והמקוטעת של דייוויד טיודור; והרהורים מוסיקליים עדינים יותר של קוסוגי וג'ון גיבסון. קייג' מיוצג במארז בתשע יצירות; טיודור, שנכנס לנעליו בתפקיד המנהל המוסיקלי של הלהקה ב-1992, חיבר שבע מהיצירות במארז ומבצע יותר ממחצית הקטעים בו.

האיזון במארז משלב בין יצירות של מלחינים שעבדו עם הלהקה באופן סדיר, כגון קוסוגי (שהתמנה למנהל מוסיקלי זמן קצר לפני מותו של טיודור ב-1996), קינג וברמן, לבין תרומותיהם הנדירות והיקרות של אחרים ובהם פולין אוליברוס, מריאן אמצ'ר ואניה לוקווד. הדיסק האחרון מציג קטעים קצרים מתוך אירועים של קנינגהם, קטעי הפנינג מאולתרים עם משתתפים כגון סקסופוניסט הג'ז סטיב לייסי; ג'ון פול ג'ונס מ"לד זפלין"; ומתופף "רדיוהד" פיל סלוויי.

המארז הנאה מלווה בהערות מאת איימי ביל, חוקרת וסופרת, והוא מאיר את קנינגהם ככוח מניע וחיוני בתחום המוסיקה המודרנית. אך הוא לא הציג בקשות או הנחיות מיוחדות למלחינים שהזמין לחבר לו מוסיקה.

להציץ לבור

"מלבד העובדה שירקדו אותן בנעלי ריקוד, מרס לא אמר הרבה בקשר ליצירות", אומר וולף בראיון טלפוני מביתו בוורמונט. קנינגהם היה מציע רק שם ואת משך היצירה, הוא מסביר, וגם על זה היה אפשר להתווכח. וולף, שהיה בנעוריו בן טיפוחיו של קייג', החל את הקשר שלו עם קנינגהם ב"לסרט הקלטה מגנטי", היצירה הקצרה הפותחת את המארז. מוסיקה למכשיר הקלטה - צורה מוקדמת של מוסיקה אלקטרונית - עוד לא היתה מפורסמת בארצות הברית באותם ימים. "זה היה משהו חדש, והוא רצה את זה", אומר וולף.

"באותה תקופה התעניינו בשימוש בשקט במוסיקה", הוא מוסיף. הוא מצחקק ומוסיף, "כשידעתי שבו בזמן גם רוקדים, חששתי הרבה פחות להשאיר רווחים גדולים של שקט במוסיקה, כי ידעתי שמשהו אחר מתרחש בינתיים".

קינג, שחיבר שלוש יצירות בעבור קנינגהם, קיבל את ההצעה הראשונה לעבוד אתו דרך קייג', שהוקסם מהקלטה של יצירות לכינור ממוכן שקינג שלח לו ב-1984. הצפייה בנגנים של קנינגהם בשעת מעשה היתה מרתקת, אומר קינג. "בייחוד כשקייג' הציג יצירה חדשה, או כשטיודור הציג יצירה חדשה, היו בקהל כל כך הרבה מוסיקאים. בהפסקות אני זוכר טורים ארוכים של אנשים שירדו לבור התזמורת והציצו פנימה ורצו לדבר עם דייוויד או עם ג'ון. התגבשה קהילה נהדרת של מלחינים ונגנים שנהגו לבוא לקונצרטים, גם לראות את המחול, אבל בעיקר כי רצו לשמוע מה טיודור בישל הפעם".

בסופו של דבר, העובדה שסיפק למוסיקאים ניסיוניים עבודה תכופה על השלכותיה המועילות, הופעות חוזרות וקהל חובב ניסויים - היא אולי תרומתו החשובה ביותר של קנינגהם למוסיקה המודרנית, על פי רשומה במילון גרוב למוסיקה, שמצטטת ביל בדברים שכתבה בעטיפת המארז. וולף וקינג מסכימים לדברים.

"בהתחלה גם מרס היה מאוד שנוי במחלוקת, אבל איכשהו, הדברים שעשה התחברו לקהל באופן ישיר ומהיר יותר מהדברים שאנחנו עשינו", אומר וולף, ומציין שבתחילה המאזינים תמיד הגיבו בעוינות למוסיקה שהוא ועמיתיו יצרו. "אבל מצד שני, גם במופעי מחול שנאו את המוסיקה הזאת במקרים רבים, אבל לפחות היא היתה חלק ממשהו אחר - והיא היתה חלק ממשהו שעורר הד חברתי גדול הרבה יותר, כי הרבה אנשים באו לראות את הלהקה, ולפעמים זה אפילו מאוד מצא חן בעיניהם".

גם כיום, כשאוזני המאזינים כבר רוככו ב-50 שנה של התפתחויות בתחום האוונגרד, קינג מעריך את ההזדמנויות שסיפק קנינגהם למלחינים ולמבצעים. "כשאנחנו מנגנים קונצרט בניו יורק, גם באולם גדול, באים 200 או 300 אנשים במקרה הטוב", הוא אומר. "אבל כשהופענו עם מרס קנינגהם היו בקהל 1,500 או 2,000 איש". רבים מהמאזינים האלה, לדבריו, פקדו את מופעי המחול של קנינגהם במשך עשרות שנים. "זה קהל עקבי, וזה קהל שגם תמיד התעניין במוסיקה".

וגם ללא הנחיות מקנינגהם, אומר וולף, היבטים מסוימים מסגנונו של של הכוריאוגרף הסתננו ליצירות שהלחין: "בייחוד המבנה של המחול והמורכבות שלו - כלומר, שניים או שלושה או ארבעה דברים שקורים בו-זמנית - וההפתעות, כשמישהו פתאום מתקדם או פתאום מתרחק, ולא יודעים למה, זה פשוט קורה".

קנינגהם השתמש באוצר מלים קבוע, מסביר וולף, אבל לעולם לא היה צפוי. "התחושה הכללית מהיצירות שלו השפיעה באופן משמעותי על העבודה שלי", הוא אומר. "נאמר כך: זה דבר שהייתי רוצה לחשוב שגם אני עושה".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו