בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המשרתת", אים סאנג-סו | על אדונים ומשרתות

"המשרתת" של הבמאי הדרום קוריאני אים סאנג-סו הוא לא באמת גרסה חדשה לסרט בעל אותו שם מ-1960, אלא הרהור על היצירה שקדמה לו ומניפסט המעורר את הקולנוע כולו לחיים חדשים

תגובות

אל הצפייה הראשונה שלי ב"המשרתת", המלודרמה של הבמאי הדרום קוריאני אים סאנג-סו, שהתקיימה בפסטיבל קאן האחרון, הגעתי מבלי לדעת דבר על הסרט. התפעמתי ממנו. רק אחרי הצפייה בו נודע לי שהסרט הוא גרסה חדשה של סרט בעל אותו השם, שביים ב-1960 קים קי-יאנג, והוא אחד הסרטים המכוננים בתולדות הקולנוע הדרום קוריאני.

בדיווח הקצר שפירסמתי בעקבות הצפייה בסרט בפסטיבל קאן, את סקרנותי לצפות בסרט המקורי, והגבתי בעיקר למרכיבים של הסרט שחיברו אותו עם תולדות המלודרמה הקולנועית והשיח הקולנועי התיאורטי, שהתפתח סביב הז'אנר הזה בעשורים האחרונים. באותה סקירה הזכרתי את שמותיהם של הבמאים מקס אופולס, דאגלס סירק, אלפרד היצ'קוק, וקלוד שברול, וממאגר האסוציאציות החוץ קולנועיות שהצפייה בסרט עוררה בי, שלפתי גם את שמו של המחזאי והסופר הצרפתי ז'אן ז'נה (ואין זו אסוציאציה חוץ קולנועית לחלוטין, מכיוון שז'נה גם ביים סרט קצר אחד ב-1950).

אינני נסוג מההתייחסויות האלה, שנדמות לי עדיין רלוונטיות לסרטו של אים סאנג-סו; אבל בינתיים צפיתי בגרסה הקודמת של הסרט, מ-1960. עשיתי מעט שיעורי בית בכל מה שקשור לתולדותיו של הקולנוע הדרום קוריאני ומקומה של המלודרמה בו, ובעיקר המלודרמה העוסקת בנשים ויועדה בעיקר לקהל של נשים. זה כמובן לא הפך אותי למומחה לקולנוע הדרום קוריאני: גיליתי שהמקרה של סרטו של קים קי-יאנג מסובך בהרבה מכפי ששיערתי, מה שהפך את צפייתי השנייה בסרט החדש יותר, לקראת עלייתו השבוע על האקרנים בישראל, למרתקת אף יותר מקודמתה.

בעיקר הפתיעה אותי העובדה שסרטו של אים סאנג-סו כלל אינו גרסה חדשה, לפחות לא במשמעות שאנו מעניקים לרוב למושג גרסה קולנועית חדשה. הסיטואציה המרכזית בשני הסרטים דומה - היא מציגה את סיפורה של משרתת צעירה בבית בורגני, ששוכבת עם אב המשפחה ונכנסת ממנו להריון; ולעלילות שני הסרטים יש כמה מרכיבים משותפים - למשל העובדה שאם המשפחה בשני הסרטים אף היא בהריון; אבל מכאן והלאה שני הסרטים, בכל מה שנוגע להתפתחותם העלילתית ולתפקידן של הדמויות, הם שונים מאוד.

במלים אחרות, סרטו של אים סאנג-סו איננו גרסה קולנועית חדשה במובן שהיא מעתיקה סיפור של סרט אחד לסרט חדש, אלא יצירה קולנועית שפועלת בהוויה קולנועית רחבה יותר מזו של הגרסה הקולנועית החדשה המסורתית. אחת הבעיות שהסרט מעלה היא לנסות לפענח מהי אותה הוויה, המייצגת את היעדים שאים סאנג-סו הציב בפני עצמו ביצירת סרטו.

הדרך היחידה שלי לענות על השאלה הזאת היא לומר ש"המשרתת" החדש, בעיקר על סמך ההבדלים בינו לבין הסרט הקודם, הוא יצירה קולנועית המבקשת למשוך את הסרט הקודם, יחד עם כל מה שהוא ייצג ברגע ההיסטורי המסוים שבתוכו הוא נוצר ובתוכו הוא זכה להצלחה כלכלית גדולה, ארבעה עשורים קדימה אל הרגע הנוכחי - גם בתולדותיה של דרום קוריאה וגם בתולדותיו של הקולנוע שלה.

במלים אחרות, "המשרתת" הוא יצירה קולנועית שמשמשת בראש וראשונה כהרהור, כדיון וכאנליזה על הסרט שקדם לה; סרט שהוא מלודרמה מרובת אירועים - והז'אנר, מטבעו, מציג עלילות דחוסות בהתפתחויות - שהוא בו בעת יצירה שמהותה המעשית מתעצבת על בסיס תיאורטי, המעניק לה את נפחה הרחב.

מפלצת מתוך התת מודע

אפשר ליהנות מסרטו של אים סאנג-סו גם מבלי לצפות בסרטו של קים קי-יאנג, כפי שאמנם נהניתי מהסרט כשצפיתי בו בפעם הראשונה. זו יצירה שעומדת בזכות עצמה הודות לבימוי המסוגנן והאלגנטי, לתנופה העלילתית ולביקורת החברתית ספוגת האירוניה השנונה שהסרט מביע; אך החוויה מתעצמת אם ממקמים את הסרט בהקשר ההיסטורי והקולנועי שלו, המיוצג על ידי הסרט הקודם. הסרט הקודם ויוצרו כמעט לא היו מוכרים במערב עד לסוף שנות ה-90 והוא שוחזר באחרונה בחסות מפעל השחזור הקולנועי שיזם מרטין סקורסזי (המעוניינים יוכלו לצפות בסרט באינטרנט וגם למצוא עותקי די-וי-די בספריות ההשאלה המובחרות).

שני הסרטים עוסקים בשאיפותיה הבורגניות של החברה הדרום קוריאנית; שני הסרטים עוסקים בהשפעתו של הקפיטליזם על החברה הדרום קוריאנית; שני הסרטים עוסקים בפטריארכליות ובמקומם ובתפקידם של גברים ונשים בחברה שנעה ונדה בין פיאודליזם למודרניות; חברה שכוחות זרים רבים שלטו בה והשפיעו עליה, שנעה ונדה פעמים רבות בין דיקטטורה לדמוקרטיה, ומהווה את החצי האחד של אומה שלמה, שחציה השני מהווה איום תמידי עליה. אין פלא שיסודות של סרט אימה נוכחים בתוך המלודרמה של שתי הגרסאות של "המשרתת", גם אם בשני הסרטים אותם יסודות זוכים לביטוי שונה.

"המשרתת" מ-1960 מציג את סיפורו של מוסיקאי, מלחין, פסנתרן ומורה לפסנתר, שמתפרנס בדוחק מהוראת חוג מוסיקה בבית חרושת שיש בו רק פועלות. הוא ומשפחתו, שכוללת את אשתו ההרה ואת שני ילדיו - בת בכורה, שסובלת מנכות ונעזרת בקביים, ובן צעיר יותר, שנוהג להתעלל באחותו, כביכול בצחוק. המשפחה עוברת לגור בבית חדש וגדול יותר, שהמעבר אליו היה משאת נפשה של האם.

שלוש נשים נוספות מעורבות בעלילה: אחת הפועלות בבית החרושת שבו גיבור הסרט מעביר את חוג המוסיקה, שמשאירה לגיבור הסרט מכתב אהבה ומפוטרת מעבודתה בשל כך; חברתה של אותה אשה צעירה, שהיא בעצם זו שמאוהבת בגיבור הסרט, והיא זו שכתבה לו את מכתב האהבה שבגינו פוטרה החברה; ופועלת נוספת במפעל, שנשכרת כמשרתת בביתו של גיבור הסרט, אחרי שאשתו של הגיבור - שמבלה את כל זמנה כמעט ליד מכונת התפירה, בניסיון להשלים את ההכנסה הנדרשת למשפחה כדי לקיים את רמת החיים שלה - מתמוטטת מעייפות.

אחת התחושות המלוות את הצפייה בגרסת המקור היא שבעוד שאב המשפחה הוא מוקד הסרט מעצם היותו אב המשפחה, הנשים הסובבות אותו הן גורם מתעתע מבחינת הדימוי הנשי שהן מייצגות; נדמה אפילו שדמות נשית אחת מתגלגלת להיות דמות נשית אחרת, עד שכל הדמויות האלה מתנקזות לדמותה של המשרתת, שחודרת אל המשפחה כמפלצת הבוקעת מתוך תת המודע המניע את החברה הדרום קוריאנית ברגע שבו הסרט נוצר. התת מודע הזה מורכב, שווה בשווה כמעט, משאיפה מעמדית והדחקה מינית, שמתפרצות בהדרגה, מערערות את יסודותיה של המשפחה והופכות את התוצאה למלודרמה בעלת יסודות של סרט אימה, שהולך ומתעצם ככל שהעלילה מתקדמת. מבחינות האלה מתקשר סרטו של קי-יאנג עם הפילם נואר, שבו היה לעתים קרובות עימות בין דימוי גברי יציב לדימוי נשי מתעתע, ולסרט האימים, שבו המפלצת לעתים קרובות בוקעת מתוך תת המודע של החברה שבה עלילת סרט האימים מתרחשת.

יין אדום ורפרודוקציות של מאטיס

בעוד שבסרטו של קים קי-יאנג המשרתת היא המפלצת המפתה, בסרטו של אים סאנג-סו, המשרתת היא המפותה. הגורם היחידי כמעט המחבר בין גיבורות שני הסרטים האלה, הוא ששתיהן מבקשות לנקום את היותן ניצבות במעמד שעלילת הסרט מקנה להן, ומהבחינה הזאת שתיהן קורבנות.

עלילת הסרט החדש מציגה את סיפורה של אשה צעירה, יון-יי, שנשכרת כמשרתת בביתה של משפחה אמידה בסיאול. בסרטו מושך סאנג-סו את המעמד של המשפחה בסרט למעלה: בסרט הקודם המשפחה אמנם עברה לגור בבית גדול יותר, אך עדיין סבלה מבעיות פרנסה, והבית עצמו עורר תחושה של צפיפות ועליבות; הבית המפואר עד כדי הגזמה ארכיטקטונית הוא אחד מגיבורי סרטו של סאנג-סו.

לא רק הבית נדמה כאתר של פנטסיה מעמדית גבוהה מופרכת, אלא גם אורח החיים שבו. אב המשפחה, שמבלה את רוב זמנו מחוץ לביתו - וכאשר הוא חוזר לביתו הוא מתקבל על ידי הנשים שבביתו כמצביא החוזר מהקרב - הוא דמות אלגנטית בהרבה מאב המשפחה בסרטו של קים קי-יאנג. הוא לבוש בחליפות יקרות, שותה יין אדום משובח, ובזמנו הפנוי מנגן בטהובן בפסנתר. אשתו הנאה והאלגנטית, בהריון עם תאומים, מבלה את זמנה בעלעול באלבום רפרודוקציות של מאטיס ובקריאת "המין השני" של סימון דה בובואר (זהו אחד מרגעי האירוניה המשעשעים ביותר בסרט).

שלוש דמויות נשיות דומיננטיות נוספות נוכחות בבית: חותנתו האלגנטית אף היא של אב המשפחה; סוכנת הבית הוותיקה, ששונאת את עבודתה, שונאת את המשפחה ולוקחת את המשרתת הצעירה, שנענית לקסמיו הגבריים של מעבידה, תחת חסותה; והבת הצעירה של המשפחה, ילדה כבת שמונה או תשע, שנוצר חיבור מיידי בינה לבין המשרתת הצעירה.

לא אחשוף פרטים נוספים של העלילה, כיוון שמדובר כאמור במלודרמה, וכמו במלודרמה, חלק ניכר מההנאה נובע מהמעקב אחר התפניות הבלתי צפויות של העלילה. אומר רק שאים סאנג-סו משתמש במלודרמה כבסיס לדיון תיאורטי חברתי ופוליטי ביקורתי - ממש כפי שעשו זאת גדולי יוצרי המלודרמות בקולנוע ההוליוודי הקלאסי ויוצרים מודרניסטיים שנשענו על מורשתם של הבמאים האלה, כגון ברנרדו ברטולוצ'י האיטלקי, ריינר ורנר פאסבינדר הגרמני או פדרו אלמודובר הספרדי. אוסיף גם שסאנג-סו, כמו אותם במאים, אינו נרתע ממשיכת העלילה לכיוונים קיצוניים, כך שיש תחושה שהוא מתאר מציאות הניצבת בפני התפוצצות, ומיוצגת על ידי קולנוע שעומד גם הוא בפני התפוצצות.

שני הסרטים הם יצירות מרתקות, מורכבות, חריפות, מפתיעות ומהפנטות. הצפייה בשתיהן היתה בשבילי תגלית, ותגליות הן כיום רק לעתים נדירות חלק מהשגרה הקולנועית של ימינו. צפו בסצינה המבריקה המסיימת את סרטו של סאנג-סו, מופת של אירוניה מלודרמטית קולנועית; הביטו בפניה של הילדה, עמה סאנג-סו מסיים את הסרט, ושאלו את עצמכם מה יצא ממנה. המלודרמה חיה ב"המשרתת". היא חיה בו כבידור, כמניפסט וככלי נשק, ובדרכה, בזמן שהיא מתגוללת מול עינינו, היא מעוררת את הקולנוע כולו מחדש לחיים נוספים.

שתי הערות אגב אחרונות, שלא אבאר את הרלוונטיות שלהן לסרטו של אים סאנג-סו, אבל כדאי להרהר בהן כשצופים בסופו של "המשרתת". ב-1971 ביים קים קי-יאנג את הסרט "אשה של אש", שהיה אף הוא מעין גרסה של "המשרתת" ותיאר את קורותיה של משפחה החיה בחווה, שמשרתת פאטאלית חודרת לחייה. ב-1982 ביים קי-יאנג גרסה חדשה ל"אשה של אש" באותו שם. ב-1998 נספו הוא ואשתו בשריפה. *



המשרתת 2010. מלודרמה מרובת אירועים


מתוך המשרתת של קים קי-יאנג, 1960



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו