בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשר טרי, מיושן היטב: צחי בוקששתר חוזר לטלוויזיה

צחי בוקששתר, מחלוצי השפים הטלוויזיוניים, מגיש תוכנית בישול חדשה. בניגוד לכמה מעמיתיו על המסך, אצלו לא יהיו תחרויות: אוכל בעיניו קשור יותר לאהבה והרמוניה

תגובות

לעיניים זרות עשויה הטלוויזיה הישראלית להיראות כעוף מוזר. משידורי הערוצים המרכזיים משתקף הצופה הישראלי כמכור לריאליטי ולחדשות, ובעיקר כפיינשמייקר לא קטן בעניינים קולינריים. בשנים האחרונות נהפכו תוכניות בישול לשומר מסך אולטימטיבי, שכבש בקלות את רצועות אחר הצהריים. לא רק כבש - גם קצץ, אידה, טיגן ואפה אותה.

שיאה של התופעה בימי שישי. שלוש תוכניות רצופות, בזו אחר זו, משדר ערוץ 10; ערוץ 1 דבק בשידור חוזר של "שום פלפל ושמן זית"; שלוש תוכניות משדר גם ערוץ 2. אחת מהן, למרות שכבר חלפו שנתיים מאז ירדה מהמסך, היא "טעמים" שהגיש צחי בוקששתר. לפני שבוע הצטרפה תוכנית חדשה למגמה - "מישהו לבשל אתו" המשודרת בין ימי ראשון לשלישי בערוץ 2. גם אותה מגיש בוקששתר.

כעת הוא מופיע על המסך גם כזקן שבט השפים הטלוויזיוניים - "טעמים" היתה תוכנית הבישול הראשונה שזוהתה עם רצועת שישי - וגם כבשר הטרי. הפעם השפעת הטרנד כבר ניכרת. בוקששתר לא עומד מאחורי שולחן באולפן המעוצב כמטבח כפרי בהיר ומדבר אל הצופה הביתי בקול מתון ורגוע. האולפן של "מישהו לבשל אתו" רחב ידיים ועגלגל, משופע פטנטים וחידושים טכנולוגיים.

"ביקשתי שלא לעמוד עוד פעם מאחורי שולחן ולדבר עם האנשים שנמצאים בצד השני", מודה בוקששתר, "זה מה שאני עושה גם במציאות, כשבאות מלצריות עצבניות ובינינו יש שולחן. זו המציאות שלי, אני כל הזמן עומד מהצד השני של המתרס ומבחינתי זה נגמר".

בוקששתר ממהר לשלוף מהתיק בלוק כתיבה צהוב וגדול שהדפים בו מקומטים וכתובים בכתב פרוע, ומשרטט בעט עפרון מטבח - אולפן גדול ועגול ומדפים. אחר כך ימשיך לשרבט קוביות ומלבנים שישחיר בעיפרון, כשיבקש להסביר את העדפתו לשבור ביצה מול המצלמות על פני ביצה מוכנה בקערית דקורטיבית, ועל יתרונותיה של פינה קבועה למיקסר, בדיוק כמו במטבח הביתי, על שליפתו מתא היי-טקי נסתר. "בסוף אני כן עומד פה ושם מאחורי שולחן ומסביר", מודה בוקששתר, "אבל זה לא העיקר".

לא שופט

לא רק הגישה השתנתה בשנים שחלפו. כאשר עלתה על המסך לראשונה, לפני כ-14 שנים, נחשבה "טעמים" לחלוצה. בוקששתר הגיש אותה במשך 11 שנים (בשנה הראשונה הגישה אותה הילה אלפרט), בהן ביססה את מעמדה וזכתה לרייטינג שנע בין 7% ל-8%, מספר נאה יחסית ליום ולשעת השידור. 100 אלף איש היו מנויים במערכת הפצת המתכונים של התוכנית ויש להניח שגם הם, כמו מפיקי התוכנית, הופתעו כאשר נודע על הפסקת הפקתה. "מאוד אהבתי את האנשים של 'טעמים', עבדנו ביחד המון זמן וזה ממש לא צחוק", אומר בוקששתר. "זה נדיר בטלוויזיה וזה גם לא התחלק לעונות, אלא צולם כל הזמן. היה לי קש עם הדרך שהתנהלו עם המפיק יוג'ין וולף (הטלוויזיה החינוכית, שמימנה את הפקת 'טעמים', הפסיקה את שיבוץ התוכנית עם תום החוזה, ג"א). זה היה קצת חסר הגינות".

ואיך הרגשת באופן אישי?

"אישית, בלב פנימה חשתי גם הקלה קטנה. עם כל זה שאני באמת רץ למרחקים ארוכים באופי שלי ומסתכל רחוק, לעשות 12 שנה את אותו דבר, זה כבר נראה לי חונק. התוכנית גם לא השתנתה, היא נשארה בבסיסה אותו הדבר".

זה נחשב דווקא ליתרון הגדול שלה. זה היה חלק מיום שישי של לא מעט צופים.

"כן, ובצורה מטורפת. עד היום אני מופתע מכמויות האהבה לתוכנית, אבל איפשהו, עבורי היא כבר היתה כמו חותנת זקנה שחיה אתך בבית. אפילו שהיא מבשלת טוב ונחמדה, די".

לבוקששתר יש תרומה לשינויים שעבר תחום הבישול בכלל, ובטלוויזיה בפרט. לפני "טעמים", נודע בוקששתר, בן 53, נשוי לטלי ואב לשני בנים, כשף והבעלים של מסעדת "התרווד הוורוד", מסעדה ששכנה ברחוב בלפור בתל אביב והעלתה את רף האיכות של תחום המסעדנות בישראל.

עוד לפני כן, חי באירופה והשתלם בבישול. אחרי סגירת "התרווד הוורוד" ב-1993, שימש לתקופה קצרה כשף במסעדת "הבית הירוק" בתל אביב. אחר כך היה יועץ קולינרי למסעדות ולמפעלי מזון, מבקר אוכל, ובשנים האחרונות גם שף ראשי ברשת ההמבורגרים "בלאק אנ' בורגר".

"אני חושב שיש פה איזו תנועת מטוטלת", הוא מנסה לפענח את השינויים שהורגשו בקולינריה הישראלית בעשורים האחרונים ואת הגאות בתוכניות האוכל. "פעם היינו בקצה השני. כשפתחתי את 'התרווד הוורוד' נתקלתי כמעט בעוינות לעצם ההתעסקות באוכל. זה נראה לאנשים כמו נהנתנות שמקורה בחטא.

"עד שנות ה-80 זה נחשב נגד הנרטיב הישראלי. עכשיו אנחנו בקיצוניות השנייה, וזה ייפסק באיזה שלב. הרי טלוויזיה יש לה חיים משלה: אחרי ההצלחה של דן שילון, היו המון תוכניות של דיבורים במעגל. 'טעמים' שודרה ברצועה של יום שישי, בשש וחצי, אחרי שהיא עברה כל שעת שידור אפשרית ולא הבינו מה עושים עם תוכנית אוכל בטלוויזיה. זה שודר מול הסרט הערבי של ערוץ 1 - מי ראה טלוויזיה בשעות האלה בכלל? אבל כשזה פרץ, זה פרץ לא רק בטלוויזיה, אלא גם מחוץ למסך".

אתה אוהב תוכניות אוכל?

"אני באמת חושב שהן טובות יותר מדברים אחרים, למרות שאני לא בטוח שאני מתחבר לתחרויות. הצליחו לעשות גם מתוכניות האוכל ריאליטי ותחרות, ואני נמנע מהתוכניות האלה. לא שונא אותן, אבל לא אוהב ולא משתתף בהן או שופט בהן".

למה?

"זה לא מדליק בעיני התחרויות האלה. בספורט צריך אולי להתחרות, למרות שגם בספורט אני מעדיף מטקות. אוכל נראה לי כמו משהו של אהבה והרמוניה - לא צריך להראות למי יש יותר גדול גם בשניצל. זו תחושה שלי, אני אפילו לא מבקר אותן. אני גם ככה לא רואה הרבה טלוויזיה. כשהיה קרב סכינים, ראיתי את רובי פורטנוי מקרקס איזה צרפתי וזה היה תענוג, אבל אני לא מסוגל לשבת מול טלוויזיה הרבה זמן. ראיתי חמש דקות, והיה שם משהו לא נכון שקשור באוכל".

הציעו לך להשתתף בתוכניות האלה?

"הציעו לי בתור שופט כמה פעמים, הרבה פעמים, וסירבתי. אל תראי אותי כזה צדיק, אם היו מציעים לי המון כסף ישר הייתי נשבר", הוא מחייך, "אבל לא הגענו לזה. אף פעם לא ממש רציתי".

מבחן הטעימה

לדברי בוקששתר, הוא מנסה להימנע מחשיפה מוגברת ככלל. הוא מספר כמעט בהשתוממות על אנשים שמבקשים להצטלם אתו, ועל כך שרק אחרי זמן מה הבין שמדובר בחלק מהעבודה. הוא מתראיין בנחת ורוב הזמן נסוך על פניו חיוך שבע רצון, אך הוא נוטה להיאטם מול שאלות אישיות יותר. למשל, השינוי בחייו אחרי תאונת דרכים קשה שעבר לפני כעשור. מאז הוא מתרגל יוגה כמה פעמים בשבוע.

"הייתי נכה אם לא הייתי עושה יוגה", הוא אומר כמעט באי רצון, "היתה לי תאונה והובהר לי שאחרי כמה ניתוחים אולי אני אצליח ללכת עם צליעה. היום ראיתי איזה זקן חוצה את הכביש, גורר רגל כמו זאת שהיתה לי אז, שלא היתה מחוברת לשום דבר. כשעושים יוגה, אחרי איזו תקופת משבר, בא לך לפנות לאנשים ולנער אותם. להגיד להם 'עם יוגה תוכל להכניס את העצם הזאת בחזרה למקום'".

בתאונה נפגע בוקששתר קשה כשרכב על האופנוע שלו. הוא מספר כי אם היה דבק בהליך הרפואי הקונבנציונלי, כנראה לא היה הולך ללא עזרת מקל. "הסתובבתי עם סד שהחזיק לי את הרגל מכף הרגל עד המותן", הוא מספר.

"אז גם היה לי משקל יותר רציני, ונדרשתי לסד מסורבל, מברזל, שהסתובבתי אתו כל הזמן, וגם ישנתי אתו. אחרי חצי שנה ושני אורתופדים שנתנו הערכות מאוד קשות, מכר הפנה אותי לציפי וינר, מורה ידועה ליוגה. היא הסתכלה עלי וביקשה ממני לזרוק את הסד. אחרי שלושה חודשים עברתי לתחבושת אלסטית ואחרי תקופה באמת לא ארוכה חזרתי ללכת, ככה שלא רואים עלי כלום. המלכוד הוא שצריך להמשיך לעשות יוגה".

על מעמד הכוכב שאופף את כמה מעמיתיו הוא מדבר בנחרצות. "העשייה האמיתית היא העבודה במסעדה. סטאריות יכולה להיות חלק מהעבודה. אני יודע שזה נשמע ציני כשאני אומר את זה, אבל ב'תרווד הוורוד' הבנתי שזה חלק מהעבודה, להיות חשוף. אתה חייב להזכיר את עצמך כל הזמן, אתה חייב להכריז על קיומך ואחרי שבוע שוב פעם.

"כל עוד הטלוויזיה היא מדיה תומכת בעשייה, בעיני זה נהדר. אייל שני כזה, יש לו מסעדה אחת מרתקת, 'אברקסס צפון', שמתי שאני יכול אני שם, ועוד משהו חדש. אני חושב שהפרסום שלו צריך לשרת את זה, ולא להיות פרסום לשם פרסום".

מה הכוונה?

"אף פעם לא הצליחו לשכנע אותי להצטלם לתוכנית טלוויזיה שהיא לא על אוכל. זה לא מושך אותי, כי כרגע חשיפה לשם חשיפה לא מעניינת אותי. אני לא מבקר את מי שכן מוצאים בזה עניין, אני רק לא מבין בשביל מה להם".

כך או כך, הניסיון העשיר במסעדנות מביא אותו לאבחנות מחויכות על המין האנושי ואבחון אישיותי מדוקדק המבוסס על האופן בו בני אדם מתנהגים במסעדה. "זה דבר מרתק לצפות בו", הוא מספר. לפעמים הייתי מגבש עמדה על פוליטיקאי אחרי שהייתי רואה אותו אוכל אצלי במסעדה. לא רק האכילה, כל המסביב. את רואה אדם אוכל באצילות, מזמין בחביבות, ואז קל יותר להגיד שאם הוא יהיה שר האוצר אני רגוע.

"לעומתו אחר, עם שיער בשני צבעים, מתנהג בגסות למלצריות ומתאונן בצורה לא רלוונטית על מנות ושירות. אתה מוצא את עצמך חושב שזה יהיה נשיא לא טוב".

אתה מדבר על נשיא ספציפי שהתעמר במלצריות שלך והיה לו שיער בשני גוונים?

"לגמרי. אנשים מאוד נחשפים באכילה וזה ניכר בהמון דקויות. אני עושה את זה כבר 30 שנה, מפתחים עין לאנשים". *

מגורמה ל"פאסט גוד"

צחי בוקששתר הקדים את זמנו פעם אחת. האם זה אומר שיעשה זאת שוב? בכל זאת, לא הרבה שפים בישראל יכולים לומר לעצמם שפתחו באמצע שנות ה-80 מסעדת גורמה חלוצית כמו "התרווד הורוד", שגם אם היתה נפתחת היום היתה בגדר שינוי מרענן: מסעדת שף אמיתית, ששמה עבר מפה לאוזן, דירה צנועה ברחוב בלפור בתל אביב שהוסבה למסעדה מבוקשת.

הרבה מנות מזוהות יצאו מ"התרווד הורוד": פרפה חלווה, סטייק ברוטב שוקולד מפולפל, סלטים מערבבי טעמים. אבל בוקששתר, כפי שהתבטא בראיונות, חש שתם עידן. לקוחות רצו מנות יותר גדולות, השינויים בתפריט לא תמיד התאימו, ובעיקר מעייף למדי להחזיק כך מסעדת שף, שבה אתה אחראי לכל קמט בווילון.

בוקששתר היה בין השפים הראשונים בישראל שהבינו שהעולם התעייף קצת מגינוני טקס: מסעדות עילית עם תפריט עתיר חמאה, מפות בד על השולחן וחמש מנות במחיר אסטרונומי. שפים כז'ואל רובושון, הסטון בלומנתל ומרקו פייר וייט הבינו שהעולם מבקש "פאסט גוד" או ביסטרו משודרג. הקהל רוצה תמחור בינוני, מנות באיכות טובה, ובעיקר שלא יהיו הרבה גינוני טקס ליד הצלחת. בניסוחו של בוקששתר: "לא רוצים יותר להשתחוות לשף".

אחרי שבוקששתר סגר את "התרווד הוורוד" הוא חיפש דרך לבשל ולהגיע אל הקהל הרחב. מבחינתו הוא מצא אותה. לאחר שסגר את המסעדה הוא שימש כיועץ קולינרי למסעדות. מנת המבורגר שפיתח נהפכה למבוקשת מאוד, והוא הבין שגם המבורגר, ובוודאי צ'יפס, אפשר להכין תוך הקפדה.

לפני כמעט חמש שנים פנה אליו איציק אדרי, מסעדן והבעלים של רשת הפאבים "טמפל בר", וביקש ייעוץ לתפריט. בין בוקששתר ואדרי נוצרה כימיה, הייעוץ נמשך והתגלגל לכך שבוקששתר הציע לאדרי לפתוח רשת של המבורגרים איכותיים עם צ'יפס ברמה דומה. אדרי הופתע מרצונו של בוקששתר להיות בעלים של רשת ההמבורגרים "בלאק אנ' בורגר", אבל הסכים.

את הסניף הראשון פתחו ברחובות, ומשם התפשטה הרשת וכיום היא מונה כעשרה סניפים, בעיקר בפריפריה - עוד החלטה עסקית לא רעה של בוקששתר, שהבין שתל אביב רוויה והתחרות בה גבוהה.

בוקששתר משדר נגישות ויש לו האומץ לצלול למזון מהיר למרות עברו כשף גורמה. גם הרוח הארכאית משהו השורה על תוכניות הטלויזיה שלו מעוררת אהדה. בשנים שבהן תוכניות בישול נהפכו למין ריאליטי מורכב ומלא מניפולציות, כיף לצפות בבוקששתר עושה את הדברים קצת אחרת.

מיכל פלטי



צחי בוקששתר. העשייה האמיתית היא העבודה במסעדה


בוקששתר בהתרווד הוורוד בשנות ה-80. חלוץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו