בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרן אן, "101" | ההנאה שבאטיות

"101", אלבומה החדש של קרן אן, זוהר ביופי חד פעמי. מה הופך את השירים שלה לעיליים כל כך?

תגובות

אם להשתמש בדימוי המפורסם שאימץ ישעיהו ברלין, קרן אן היא קיפודה. היא יודעת לעשות דבר גדול אחד. הוא עשוי להיראות קטן וחרישי, אבל הוא גדול. קרן אן יודעת לכתוב שירים אקוסטיים יפים עד כאב, שגורמים לך לשכוח לרגע שכל האפשרויות בתחום השירים האקוסטיים היפים עד כאב כבר מוצו, נמצצו ורוצצו. הרבה מאוד יוצרים חדשים מנסים לחולל את הנס הזה - ונכשלים. קרן אן מצליחה, וזאת הסיבה העיקרית לכך שהקריירה שלה נמצאת היכן שהיא נמצאת ושעיתונים כמו "ניו יורקר" ו"ניו יורק טיימס" מקדישים לה כתבות פרופיל מחמיאות.

בכל פעם שקרן אן מוציאה אלבום חדש, הדבר הראשון שמתחשק לעשות הוא לבדוק אם הסגולה הנדירה הזאת עדיין שרירה וקיימת. כי בלעדיה כל העסק לא שווה יותר מדי. שירים יפים באופן שגרתי יש הרבה. שירים יפים באופן חד-פעמי - זה מה שאנחנו רוצים לשמוע מקרן אן, ויש סיבה טובה להאמין שהיא תמשיך ליצור אותם.

בכל אחד מאלבומיה האחרונים היה לפחות שיר אחד כזה. "Not Going Anywhere", כמובן, באלבום מ-2003 שנשא את אותו שם; "Chelsea Burns" ב"נוליטה" מ-2004; "The Harder Ships of the World" ב"קרן אן" מ-2007.

השירים היפים באופן חד-פעמי של קרן אן לובשים בדרך כלל אחת משתי צורות. לפעמים מונחת בבסיס שלהם פריטת גיטרה מעגלית, שטוענת את האיפוק האלגנטי של קרן אן בקצביות זעירה אך דומיננטית (כזה הוא "Not Going Anywhere"). ולפעמים סוד הקסם הוא דווקא האטה כמעט פלילית של השיר, עד שהוא ספק מתפקד בצורה אוטומטית, ספק נשאר במיטה כל היום מחמת המלנכוליה ("The Harder Ships" "Chelsea Burns"ו משתייכים לסוגה הזאת).

האם לסיפור החיים הקוסמופוליטי של קרן אן יש חלק בכך שהיא מצליחה ליצור בעקביות את השירים העיליים האלה? ייתכן מאוד. הזהות התרבותית הרב-לאומית שלה והנגישות הבלתי אמצעית לכמה מסורות של כתיבת שירים, עשויות להקנות לה יתרון על יוצרים אחרים. אבל גם אם זה המצב, לא צריך להגזים בחשיבותו של הרקע הביוגרפי. זה בעיקר עניין של כשרון.

עכשיו לשאלה שעל הפרק: האם גם באלבומה החדש של קרן אן, "101", יש שירים שזוהרים ביופי חד-פעמי? למרבה השמחה יש, ולא אחד אלא לפחות שניים: "You Were on Fire" ובמיוחד "All the Beautiful Girls". פריטת הגיטרה מגלה מיד לאיזו מבין שתי הסוגות הקרן-אניות משתייך "כל הנערות היפות", ועל הפריטה הזאת נפרש סיפור קצר, שנמסר בריחוק אינטימי (אני יודע שזאת סתירה, אבל כך זה מרגיש), על צייר ניו-יורקי, אשתו וכל הנשים שאינן אשתו. יש כאן אווירה ליאונרד-כהנית, וספק-ציטוט מ-"Falling" של ג'ולי קרוז (שיר הנושא של "טווין פיקס"). האזכור של משוררי הביט עשוי להיראות אופנתי מדי, אבל האמת היא שזה שיר מקורי לגמרי ומרהיב לחלוטין. במלה אחת: שלמות.

נדמה שבאלבום החדש קרן אן עושה מאמץ כלשהו לחרוג מהדימוי שיוצרים לה שירים כמו "All the Beautiful Girls". הסינגל שהוביל את האלבום, "My Name is Trouble", הוא שיר הרבה יותר פופי ומסונתז מכפי שהורגלנו לצפות ממנה, והאלבום כולו עטוף בדימוי של אלימות זוהרת. על העטיפה נראית קרן אן אוחזת באקדח. "סוזן וגה כנערת בונד", איבחן כתב ה"ניו יורק טיימס", והכותרת שניתנה לכתבה היתה "גנגסטה פולק", מה שמוכיח שגם האחראי בעיתונים חוטא לפעמים בכותרות מופרכות.

לא חייבים להתרשם מהקולות שיוצאים מהקמפיין של קרן אן. בטקסטים שלה תמיד היתה קשיחות מסוימת, והאלבום החדש לא יותר קשוח מקודמיו. האקדח שעל העטיפה יורה אמנם בשיר השביעי, אבל זה לא דם אמיתי. הייתי אומר שזה קטשופ אלמלא השיק הצרפתי.

ובנוגע לשירים הפופיים-קצביים, הסינגל "My Name is Trouble" הוא שיר נחמד (עם השפעת יתר של טורי איימוס), וגם שני השירים הקצביים האחרים, שהולכים לכיוון יותר וינטג'י ופחות חדיש, כתובים ומבוצעים היטב. אבל לטעמי אלה לא יותר מאשר פילרים, שתפקידם העיקרי לחצוץ בין השירים השקטים. לא יעזור כלום: קרן אן היא קיפודה של בלדות. פופ קצבי ורוקנרול הם לא המגרש הטבעי שלה.

השירים השקטים ב-"101" יפים מאוד, ללא יוצא מן הכלל. שניים מהם, כבר נאמר, יפים בצורה יוצאת דופן, ושיר נוסף, "Song From a Tour Bus", נושק אף הוא אל מחוזות הנפלא, במידה רבה בגלל הטקסט שלו. שם השיר אומר הכל: אלה מחשבות פזורות של זמרת בזמן נסיעה מהופעה להופעה. היא עייפה. כל כך עייפה, שאין לה כוח לסדר את המחשבות לפי כללי התחביר.

הן מופיעות בצורה של מברק או מסרון. "Heart Empty", היא כותבת, ולא "My Heart is Empty". הלשון היבשה והחסרה טוענת את השיר בכוח נרפה, ורק בזכותה המלים המסיימות ("האמת לא חשובה, העבר לא חשוב, שום דבר לא חשוב, רק אהבה") חומקות ממלכודת הקלישאה.

"Song From a Tour Bus" הוא השיר השמיני באלבום. אחריו יש עוד שני שירים. "Strange Weather" הוא המקרה הראשון שבו היופי מתחיל לדהות בכביסה, ו-"101" הנועל והדיבורי אמור להיות קטע בעל משמעות מיוחדת אבל הוא נשמע קצת נפוח מחשיבות עצמית. כשמעמידים את שני השירים האלה ואת השירים הקצביים החביבים לצד השירים העיליים ששווים את משקלם בזהב, מקבלים אלבום יפה, אפילו יפה מאוד, אם כי לא כזה שמצדיק את הסופרלטיבים המוחלטים שהורעפו עליו בכל מיני מקומות.

ולאלה שממשיכים לטעון בלהט שקרן אן היא ענף היצוא הכי משעמם של ישראל (ויש הרי לא מעט אנשים כאלה), להם יש לומר: 1. ברור מדוע אתם חושבים כך. 2. אתם טועים. *

קרן אן, "101". אי-אם-איי; יבוא: הליקון



קרן אן. קיפודה של בלדות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו