בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגדי המלך החדשים: ראיון עם "פט שופ בויז" לרגל מופע הבלט "הדבר המופלא ביותר"

"פט שופ בויז" והכוריאוגרף חוויאר דה פרוטוס עיבדו למופע בלט את הסיפור "הדבר המופלא ביותר" של הנס כריסטיאן אנדרסן המועלה בלונדון. בראיון עמם הם מסבירים מה הקשר בין הנסיכה קרוליין ממונקו ל"אפולו 11"

תגובות

חוויאר דה פרוטוס וניל טננט כבר בכוס היין השנייה שלהם, והם מדברים בהתרגשות רבה על דיסקים שהיו לוקחים אתם לאי בודד, כפי שנעשה בתוכנית הרדיו של בי-בי-סי, "Desert Island Discs". דה פרוטוס, הכוריאוגרף יליד ונצואלה, הסביר בלהט למה לא יוכל להסתפק לעולם בשמונה דיסקים (כפי שמכתיבה התוכנית).

טננט, סולן הצמד "פט שופ בויז", מספר שהוזמן פעם לתוכנית. "זה היה אחד הדברים הטובים ביותר בחיי. התחלתי עם ?She Loves You'. כשהייתי בן תשע, רציתי פשוט להיות המוסיקה הזאת. אחר כך השמעתי את ?פנטסיה על נושא מאת תומס טאליס' של ראלף וון ויליאמס. אני זוכר ששמעתי את ההרמוניות האלה ולא האמנתי למשמע אוזני".

שני הגברים יושבים במועדון גראוצ'ו בלונדון כדי לדבר על הפרויקט המשותף החדש שלהם, המבוסס על סיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן, "The Most Incredible Thing". המופע, שיועלה עד מחר באולם הבלט הלונדוני הנחשב, סדלרס ולס, מספר על תחרות שמשתתפיה מתבקשים לייצר דבר מופלא כזה. אבל שיתוף הפעולה הוא דבר מופלא כשלעצמו: הניסיון ראשון של "פט שופ בויז" להלחין מוסיקה לבלט, והניסיון הראשון של דה פרוטוס במחול עלילתי באורך מלא. אלא שקשה להם להיצמד לנושא. רגע אחד הם מסבירים בפרוטרוט על הנושא החבוי בבלט - כוחה של האמנות לשנות חיים - ובמשנהו הם כבר במקום אחר, מדברים על מגוון של נושאים, מנפילתם של רודנים ועד נואל קאוורד וכוחה של מוסיקה זולה.

כריס לואו מ"פט שופ בויז" הוא שהבין את הפוטנציאל הגלום בסיפור של אנדרסן. ב-2007 קראו הוא וטננט את סיפוריו של אנדרסן בתרגום חדש. "כריס התקשר אלי ואמר שמצא סיפור שמתאים לעיבוד למחול", אומר טננט. אף שהסיפור קצר, הוא מוסיף, "הוא נשמע כמו בסיס נהדר למחול".

השניים חושבים לחבר מוסיקה לבלט כבר זמן מה. "עם קריירה ארוכה כמו שלנו", אומר טננט, "צריך לשמור על רעננות. צריך להתרגש ולחייך ולפחד נורא ממשהו". לאחר שכתבו מחזמר שהוצג בווסט אנד ("Closer to Heaven" ב-2001) ופסקול לסרט ("אוניית הקרב פוטיומקין" ב-2005), בלט נראה כמו הצעד המתבקש הבא. גם איוון פוטרוב, מנהל הרויאל בלט באותה תקופה, תרם להגברת העניין שלהם.

"התחלנו ללכת לראות את אייוון מופיע", אומר טננט, "והתעוררה בנו סקרנות גדולה לדעת למה הבלט הקלאסי נשאר כל כך

מסורתי בצד החזותי שלו. הוא לא עבר מה שאני מכנה ?שלב בית המטבחיים', כפי שעברה האופרה בשנות ה-80 כשהיא עברה עדכון מכל ההיבטים. רצינו לכתוב בלט בן שלוש מערכות במסורת של צ'ייקובסקי ופרוקופייב, אבל עם מוסיקה וכוריאוגרפיה מודרניות. לא רצינו לחבר מוסיקה קלאסית על פי הקודים המקובלים - רצינו לכתוב בלט בסגנון האישי שלנו".

הם רצו שפוטרוב יהיה הרקדן הראשי, אבל לא היו בטוחים בנוגע לשום דבר אחר. הם הציעו את הרעיון לתיאטרון המחול סדלרס ולס בלונדון, ובסופו של דבר החלו לעבוד עם המחזאי והבמאי מתיו דאנסטר כדרמטורג ועם דה פרוטוס ככוריאוגרף. זה היה יכול להיות בעייתי. הבלט היה אמור להיות מיועד לכל המשפחה, וזו אינה הטריטוריה הטבעית של דה פרוטוס. המחולות הראשונים שרקד כסולן היו בעירום ובעבודתו מ-2009 "קללה נצחית לסנצ'ו וסנצ'ז" תקף את הכנסייה הקתולית וספג איומים על חייו.

אבל דה פרוטוס יוצר מחולות פיוטיים ומתוחכמים, והוא עבד בכמה הפקות גדולות. ב-2007 הוא זכה בפרס אוליבייה על הכוריאוגרפיה למחזמר "קברט" בווסט אנד. "פט שופ בויז" התרשמו מאוד. "הצליל של שמו מצא חן בעינינו מיד", אומר טננט, "וראינו כמה סרטי וידיאו של עבודותיו". "והם לא פחדו", מתערב דה פרוטוס.

הסיפור של אנדרסן סובב סביב תחרות שעורך מלך, המציע את בתו ומחצית ממלכתו למי שיראה לו את "הדבר המופלא ביותר". עלם צעיר בונה שעון קסום שמכיל את העולם כולו. אך בטרם יוכל לקבל את הפרס, נפח מנפץ את השעון וטוען שהרס של פלא כזה הוא דבר מופלא עוד יותר מיצירתו. כשהשופטים נאלצים להסכים אתו, החלקים המנופצים קמים לחיים ונוקמים את נקמתם.

"זה סיפור עמוק", אומר טננט. "הוא אומר בעצם שאפשר להרוס חפץ כלשהו, אבל אי אפשר להרוס רעיון". הוא ולואו התרגשו לגלות שהסיפור הופץ בחשאי בידי המחתרת הדנית בתקופת הכיבוש הנאצי. אבל הם הוקסמו לא פחות מהעולם הקומי והעממי המתואר בו.

דה פרוטוס מסכים. "יש בסיפור הזה כל כך הרבה, ויש תחושה ששלוש מערכות לא מספיקות", אומר הכוריאוגרף שהתמוגג כשחקר את כל האפשרויות התיאטרליות. המערכה השנייה מתמקדת בקסם שבשעון, שעיצובו מבוסס על "פרויקט מזג האוויר", המיצב החולף והיפהפה של אולפור אליאסון מ-2003 שהכניס אל טייט מודרן שמש זוהרת; התוכן הקסום של השעון מתואר בריקוד ובסרט, הכוללים ציוני דרך היסטוריים כגון הנחיתה על הירח של "אפולו 11" ויצירות אמנות גדולות, ובהן יצירות בלט שדה פרוטוס מתייחס אליהן בכוריאוגרפיה שלו.

הנסיכה, דמות חסרת רגש להפליא במקור, נהפכה בעיבוד למחול למורדת. "עיצבתי אותה על פי דמותה של הנסיכה קרוליין ממונקו, הנסיכה הרעה המקורית", אומר דה פרוטוס. המחווה נעשתה אחרי שהנסיכה קרוליין באה לראות הצגה של "קללה נצחית". "היא אמרה שהעבודה מצאה חן בעיניה והזמינה את כולנו למסיבה שערכה". דה פרוטוס ליהק את פוטרוב בתפקיד הנפח: הוא אמנם נהנה להציג לראווה את הטכניקה הקלאסית המלוטשת של הרקדן, אבל הוא גם "שיחרר את הבריון הפנימי של פוטרוב", ושכר מאמן קרבות שיעזור לו בתקיפת האמן-בונה השעון.

גם טננט ניצב בפני אתגרים חדשים. "כתיבה לבלט שונה לגמרי מכתיבת שירי פופ. צריך לעבוד עם קווים מלודיים ארוכים הרבה יותר ולהמציא נושאים מוסיקליים שונים לכל דמות. הייתי צריך לעיין בפרטיטורה של ?רומיאו ויוליה' כדי לראות איך פרוקופייב עובר מסצינה אחת לאחרת, איך הוא מציג מלודיות חדשות".

ההיקף הגדול של המוסיקה, שנכתבה לכלים אלקטרוניים ולתזמורת חיה, פתח למוסיקאים אפשרויות מרתקות. "כריס ואני אוהבים כלי נשיפה, והיתה לנו הזדמנות לשלב הרבה קטעי אבוב וקלרינט. ניסינו כל מיני אקורדים והרמוניות. יש סולם אחד, ?סולם רימסקי-קורסקוב', שהוא בעצם טון-חצי טון-טון, הוא נותן תחושה שונה לגמרי". השניים כל כך נהנו מהעבודה על המחול, עד שכבר הכינו רשימה של עשרה בלטים נוספים שהם רוצים לכתוב, ובראשם "בגדי המלך החדשים".

"חאווייר יוכל להיות המלך ולהיות עירום כל ההצגה", מחייך טננט בשובבות.

דה פרוטוס, שיושב לצדו על הספה, אומר, "כולם כבר ראו את הקטעים שלי".

"אבל כריס ואני לא ראינו".

פול מקרטני אמר באחרונה שגם הוא כתב מוסיקה לבלט. מה דעתם על כך?

"זה קצת מרגיז אותי", מודה טננט, "שאנחנו פתאום חלק מטרנד".

הוא ודה פרוטוס טוענים שהם רחוקים מחדשנות בעניין זה, אלא הם חלק ממסורת ארוכה שראשיתה בשיתוף הפעולה בין פטיפה לצ'ייקובסקי ואחרים. "צ'ייקובסקי כתב את מוסיקת הפופ של זמנו", אומר דה פרוטוס. "כולם זימזמו את המנגינות שלו, קנו את הפרטיטורות שלו וניגנו אותן בבית".

"כל בלט של צ'ייקובסקי הוא אלבום של מיטב הלהיטים", קוטע אותו טננט. "זה מה שכריס ואני עושים מאז ומתמיד, מציבים לעצמנו אתגרים חדשים, דוחקים את הגבולות של המוסיקה שלנו. אין טעם לעשות שום דבר אלא אם הוא מלהיב".

שעון בן חיל: האמן הישראלי טל רוזנר, שיצר את האנימציה לבלט, מרגיש כמו אחד הרקדנים

את קטעי האנימציה המשולבים במופע "The Most Incredible Thing" יצר טל רוזנר, אמן וקולנוען ישראלי שחי בלונדון. רוזנר, יליד 1978, בוגר בצלאל, בא לבירת אנגליה ב-2003 כדי להשלים תואר שני בעיצוב גרפי בסנט מרטינס. מאז 2005 הוא יוצר ויזואליזציות ליצירות מוסיקליות. הוא שיתף פעולה עם המלחין הבריטי תומס אדס ביצירה "Seven Days" שהעלתה הפילהרמונית של ניו יורק.

ב-2008 הוא זכה בבפטא (האוסקר הבריטי) על הפתיח שיצר לסדרה המצליחה "סקינס". באותה שנה יצר את הסרט הקצר "Without You" שהוקרן בין השאר בטייט מודרן. ב-2009 נערכה לו רטרוספקטיבה בפורום דז אימאג' בפאריס וב-2010 הציג את מיצב הווידיאו "Family Tree" בלונדון ובמילאנו. הוא גם יצר עבודות וידיאו למותגים כמו סוני ושאנל. בינואר האחרון הציג שני פרויקטים לרגל פתיחת המבנה של התזמורת הסימפונית "העולם החדש" במיאמי שתיכנן פרנק גרי: עבודת וידיאו שהוקרנה בקונצרט הפתיחה לצד יצירה מוסיקלית של אדס; ומיצב וידיאו שהוקרן על הקיר החיצוני של המבנה.

"מה שאני עושה הוא דבר די חדש ואין לו עדיין שם", הוא אומר בראיון טלפוני. "זה משהו בין אנימציה לקולנוע ולגרפיקה בתנועה. אני משלב סטילס, וידיאו ואנימציה של אלמנטים גרפיים".

שיתוף הפעולה שלו עם הבלט המבוסס על סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן החל לפני כשנה. את הכוריאוגרף חוויאר דה פרוטוס הכיר דרך פרויקט מוסיקלי ואת "פט שופ בויז" פגש כשביקרו בתערוכה שלו. "מה שמעניין בפרויקט הוא שהחלק של האנימציה לא נמצא ברקע", הוא אומר, "זה אלמנט די מרכזי ביצירה. אם מחברים את כל ההקרנות במופע יש משהו כמו 40 דקות של אנימציה על הבמה, כשהמופע מורכב משלוש מערכות של חצי שעה".

במופע משולבים חמישה מקרני וידיאו ומסך LED עגול שמהווה את השעון העומד במרכז העלילה. את השעון יצרה אחת הדמויות, גבר עני, כדי לזכות בתחרות על "הדבר המופלא ביותר", כשהפרס הוא חצי מהממלכה וידה של הנסיכה. "יש מערכה שלמה שבה השעון על הבמה", מסביר רוזנר, "ואני אחראי על התוכן שמוצג עליו. זה כמו עוד אחד מהרקדנים".

אלעד סמורזיק

יוצאים במחולות

"פט שופ בויז" מספקים רגעי שיא גם בעשור השישי לחייהם. למשל, הפסקול שכתבו לבלט "הדבר המופלא ביותר"

ניל טננט עדיין מתוסכל מהכישלון היחסי של "Yes", האלבום שהוציאו "פט שופ בויז" ב-2009, מקבץ השירים הפופי ביותר של הצמד זה זמן רב. הביקורות הטובות, ההופעות המינימליסטיות ופרס מפעל חיים שבו זכו באותה שנה בטקס הבריטס, לא שיכנעו את תחנות הרדיו הבריטיות שפיספסו את הפוטנציאל הלהיטי של "Love etc", "Did You See Me Coming" ו-"The Way it Used to Be" והעדיפו להתמקד בכל מיני בובות בוטוקס חסרות כישרון בסגנון שריל קול.

פופ הוא לא ארץ לזקנים - תשאלו את מדונה, שהולכת ומתחפפת מדי יום - וטיפוס ממולח ואינטילגנטי כמו ניל טננט, למרות האכזבה המובנת, יודע את זה. הוא עדיין שואף להגיע למקום הראשון במצעד, אבל באותו זמן מקפיד להרחיב את טווח הפעילות של "פט שופ בויז" גם למדיומים אחרים.

במובן הזה העשור האחרון של טננט וכריס לואו, שפלירטטו עם אמצעי מבע תיאטרליים כבר מראשית הדרך, הוא ההרפתקני ביותר שלהם ולא רק משום שהעזו להוציא במהלכו אלבום אקוסטי; ב-2001 הם העלו את המחזמר המועדוני "Closer to Heaven"; ב-2005 הלחינו פסקול חדש לסרט האילם המכונן "אוניית הקרב פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין; בשנה שעברה כתבו שירים למחזה הילדים "My Dad's a Birdman" ואילו עכשיו הם השלימו את הפרויקט השאפתני והמאתגר ביותר: מופע בלט מקורי באורך מלא על פי סיפור קצר של הנס כריסטיאן אנדרסן, "The Most Incredible Thing".

לואו קרא אנתולוגיה חדשה של אנדרסן והציע להפוך אותה לבלט כבר ב-2007, עוד לפני שדארן ארונופסקי החזיר לריקוד הקלאסי את הגלאם. בצירוף מקרים מוזר, זה קרה יומיים אחרי שטננט קיבל טלפון מאיוון פוטרוב, סולן הבלט הלאומי של אנגליה שביקש את עזרת "פט שופ בויז" בכתיבת מוסיקה למופע חדש בסדלרס ולס.

במקביל למופע יוצא כעת הפסקול שלו. אף שההתרחשות על הבמה, הווידיאו והנגינה החיה של "פט שופ בויז" עם תזמורת ודאי משלהבת יותר, המוסיקה עומדת בפני עצמה. הבסיס הוא עדיין פופ אלקטרוני ודאנס מתקדם, שאליו מצטרפים עיבודים מתוזמרים מלאים באבובים, טרומבונים, קרני יער ומיתרים. טננט ולואו לוקחים את המלודיות האופייניות וקצרות הטווח שלהם - שבדרך כלל אפקטיביות במשך ארבע דקות בלבד - מפתלים, מעשירים ומותחים אותן באמנות כך שיהיה להן אורך נשימה. הן עדיין נשמעות "פט שופ בויזיות" ונמשכות שעה וחצי בלי להיות צפויות או מונוטוניות.

כמו ב"אוניית הקרב פוטיומקין", גם ב-"The Most Incredible Thing" הקול של טננט נפקד כמעט לחלוטין; מבליח לרגע קט במערכה הראשונה - בסצינה שבה הנסיכה מקשיבה לרדיו - ונעלם מיד כדי לתת פוקוס לתנועה על הבמה ולגירויים אחרים. הלוואי שהייתי יכול לסיים את הביקורת הזאת עם פיצוח של הגנום הפט שופ בויזי. אלוהים יודע שאני מנסה. בכל פעם שאני חושב שהצלחתי הם חושפים סט חדש של תכונות ואיכויות שרק מגביר את תחושת הסיזיפיות המקצועית שלי. נדמה לי שהמשימה הזאת בלתי אפשרית משום ש"פט שופ בויז" הם אקזמפלר חסר תקדים. אין דוגמה להרכב או אמן דומים שיודעים להגדיר את עצמם מחדש ובאותה נשימה מגדירים את איך שאנחנו תופשים פופ.

הם לא יגיעו שוב למקום הראשון, אבל עדיין מצליחים לספק רגעי שיא בעשור השישי לחייהם. "After All", למשל, מתוך "פוטיומקין" הוא אחד השירים היפים בקריירה שלהם ו"The Grind" מתוך הבלט החדש לא נותר הרבה מאחוריו. אם הייתי אומר לכם לפני 26 שנה שהצמד שיצר את "West End Girls" ינער את עולם הבלט הקלאסי הייתם חושבים שיצאתי מדעתי. ב-2011 זה נשמע כמו ההתפתחות הכי טבעית. הדבר הכי מופלא? "פט שופ בויז", כמובן.

טננט/ לואו - "The Most Incredible Thing" (הליקון)

ניב הדס



מתוך הבלט The Most Incredible Thing. נקמת החלקים המנופצים


דה פרוטוס, הכוריאוגרף. כבר לא מרגיז את הכנסייה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו