בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חייה ומותה של אליזבת טיילור, השחקנית שהעולם אהב ושנא

שום כוכבת קולנוע אחרת לא שילבה כמו אליזבת טיילור בין האמיתי למומצא ובין החיים לקריירה. מהילדות עם אם דוחפת ללא רחם, דרך מטוטלת הנישואים הרבים ושלל השערוריות ועד הפעילות הציבורית האמיצה - חייה ומותה של השחקנית שהעולם אהב ושנא חליפות

תגובות

כמה התאים לה לאליזבת טיילור, שפעמיים הכריזו על מותה. הפעם הראשונה התגלתה כשמועה כוזבת, כפיקציה (אך עוררה היסטריה המונית), והשנייה, שלשום, היתה אמת. כי הרי אליזבת טיילור, שמתה שלשום, בת 79, חיתה את חייה בין המומצא לאמיתי, ושילבה ביניהם כפי ששום כוכבת קולנוע לא עשתה זאת לפניה, ובוודאי לא אחריה.

הפעם הראשונה היתה ב-1960, כאשר טיילור, אז בת 28, לקתה בדלקת ריאות ואושפזה בבית חולים בלונדון. התקשורת העולמית עקבה אחר מצבה, שהיה קשה, והמוני מעריציה לא משו מסביבת בית החולים, שממנו אף יצאה הודעה שהשחקנית מתה.

ציניקנים טענו אחר כך שמצבה מעולם לא היה כה קשה כפי שדיווחו דובריה. הם אמרו שטיילור, שחיתה בבצה ההוליוודית מאז שהיתה ילדה בת תשע, ביקשה לעורר את אהדת העולם. היא בהחלט נזקקה לכך אז: רק זמן קצר קודם לכן היא נתפשה כסמל של שחיתות מוסרית ונחשבה לאשה השנואה בתבל; שכן, חודשים קצרים אחרי שבעלה השלישי, המפיק מייק טוד, נהרג ב-1958 בתאונת מטוס, נחשף שיש לה רומן עם הזמר אדי פישר, שהיה בן חסותו של טוד ובעלה של השחקנית דבי ריינולדס, שהעיתונות תיארה כחברתה הטובה ביותר של טיילור (למעשה, השתיים לא סבלו זו את זו).

ריינולדס ופישר נחשבו ליקיריה של אמריקה וטיילור נתפשה כאלמנה השחורה, שחדרה לחייו של זוג צעירים מאוהבים והרסה את אושרם (וגם בכך לא היה הרבה אמת; גם ריינולדס וגם פישר, באוטוביוגרפיות שלהם, חשפו שנישואיהם היו מעורערים מלכתחילה). השערורייה לא שככה גם אחרי שטיילור ופישר התחתנו ב-1959 (לצורך החתונה עם פישר היהודי התגיירה טיילור והוענק לה השם העברי אלישבע רחל; לימים היא טענה שעשתה זאת בעיקר לזכר טוד שהיה יהודי גם הוא).

אבל ברגע שטיילור חלתה, ואפילו כמעט מתה, הכל נסלח, על פי מיטב המסורת של המלודרמה ההוליוודית הקלאסית שבה נשים חוטאות היו נענשות אך גם מטוהרות על ידי מותן (או כמעט מותן). כשיצא לאקרנים סרטה הבא של טיילור, "גלוריה" (במקור, "באטרפילד 8"), שביים דניאל מאן, הוא היה להיט, כמו רוב סרטיה הקודמים בשנות ה-50; האם היה זה מקרה שטיילור גילמה בו זונת צמרת (בשל מגבלות הצנזורה הפנימית בהוליווד אז המושג לא הוזכר בסרט), שמנהלת רומן עם גבר נשוי ולבסוף נהרגת בתאונת דרכים. התפקיד אף זיכה אותה באוסקר ראשון. לטקס באה טיילור המתאוששת ממחלתה יפה וחיוורת, שעונה על זרועו של פישר, לבושה בשמלה שצווארונה לא הסתיר את הצלקת הקטנה בגרונה. את נאום התודה שלה נשאה בקול חלש וכל העולם נשכב שוב לרגליה.

שבעת הגמדים

כעת היא מתה באמת, ולבני דורי לפחות קשה לחשוב על עולם ללא אליזבת טיילור. כי התחושה היא שהכרנו אותה כל חייה וכל חיינו, גם אם בשני העשורים האחרונים היא כמעט לא נראתה על המסך, ולעתים היתה הרגשה שנהפכה למין רוח רפאים, שעדיין מסתובבת כזיכרון של הוליווד של פעם.

אבל מקורביה טוענים שהיא מעולם לא היתה מעין נורמה דזמונד (כוכבת העבר הפיקטיבית, גיבורת סרטו של בילי ויילדר "שדרות סנסט" מ-1950); וכי למרות מחלותיה הרבות והתמכרויותיה התכופות לאלכוהול, ואף שחיתה את כל חייה בעולם של זוהר ופרסום, היא מעולם לא איבדה את הקשר עם המציאות, וגם בשנותיה האחרונות היתה מעורבת בפעילויותיה הציבוריות, ובראשן המאבק באיידס. אף שהיתה לה השכלה פורמלית מועטה, היא היתה נבונה, שנונה, דעתנית, מצחיקה ובעיקר, כפי שטענו מקורביה, נדיבה וטובת לב.

היא נולדה ב-27 בפברואר 1932 בהמסטד שבלונדון להורים אמריקאים. אביה היה סוחר אמנות, אמה שחקנית לשעבר. המשפחה חזרה לאמריקה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה והשתקעה בלוס אנג'לס. הוריה לא סיפקו דגם של חיי נישואים יציבים. האב היה הומוסקסואל, ואחרי חזרתם לאמריקה, אף שנשארו נשואים, כמעט שלא היה עוד קשר בינו לבין אמה, שהשקיעה את כל מרצה בקידום הקריירה של בתה.

אמה היתה מאלה הדוחפות את ילדיהן קדימה ללא רחם; טיילור בת התשע פוטרה מחברת יוניברסל, שבה כיכבה בתפקיד קטן בסרטה הראשון, "There's One Born Every Minute", לא רק משום שמנהלי החברה לא זיהו בילדה כל כישרון חוץ מיופיה, אלא משום שהם לא רצו להתעסק עם אמה, שאחד מהם תיאר כאשה הנוראה ביותר שפגש אי-פעם.

אביה היה דמות מרוחקת וכמעט עלומה בחייה הצעירים, ולכן אולי משמעותית אף יותר מאמה. אולי בגללו היו רבים מחבריה הטובים ביותר הומוסקסואלים, וכך גם בעלה השני, מייקל ויילדינג. עם חברים אלה נמנו גם השחקן רודי מקדאול, שלצדו הופיעה ב-1943 בסרטה הראשון בחברת אם-ג'י-אם, "לאסי שובי הביתה"; מונטגומרי קליפט, שלצדו כיכבה בתפקידה הבוגר הראשון ב"מקום בשמש" של ג'ורג' סטיבנס ב-1950; ורוק הדסון, שלצדו כיכבה ב-56' ב"ענק", אף הוא בבימוי סטיבנס. מותו של הדסון ב-85' מאיידס הוא שהניע אותה להתגייס למאבק במחלה. היא היתה הסלבריטאית הראשונה שעשתה זאת.

טיילור היתה לכוכבת ב-1944 בעקבות הופעתה בתפקיד ילדה בריטית חובבת סוסים בסרטו של קלארנס בראון "National Velvet", שהיה ללהיט. בזמן צילומי הסרט היא נפצעה בתאונה, ומאז סבלה מכאבי גב שהציקו לה כל חייה ובשנותיה האחרונות אף חייבו אותה להשתמש בכיסא גלגלים. בשנות ה-40 היא הופיעה, לרוב בתפקידי משנה, בסרטים מצליחים כגון "החיים עם אבא" של מייקל קרטיז ב-1946 ו"נשים קטנות" של מרווין לירוי ב-1948 (שבו גילמה את איימי), ומול עיני אמריקה והעולם בגרה לאשה צעירה יפהפייה, שהתקשורת עקבה בשקיקה אחר הרומנים שניהלה.

ב-1950 היא נישאה לבעלה הראשון, ניקי הילטון, בנו של בעל רשת בתי המלון "הילטון", ובאותה שנה כיכבה בקומדיה המצליחה של וינסנט מינלי "אבי הכלה". כעבור שנה התגרשה מהילטון ולימים חשפה שהוא התעלל בה. באותה העת נוצר הדגם של חייה והקריירה שלה שהשתלבו זה בזה כפי שלא אירע אצל שום כוכבת קולנוע אחרת, לא גרטה גרבו ולא בטי דייוויס, לא ג'ואן קרופורד ואף לא מרילין מונרו.

כל אחד משבעת בעליה ייצג דגם גברי אחר: מניקי הילטון, הצעיר ההולל, היא עברה למייקל ויילדינג, השחקן הבריטי שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנים. השניים היו נשואים בין 52' ל-57' ונולדו להם שני בנים. לצדו ניסתה טיילור לנהל חיי נישואים סולידיים, אבל היה בהם הד ליחסיהם של הוריה. אחר כך נישאה למפיק האגרסיבי מייק טוד, שהיה מבוגר ממנה ב-21 שנים והרעיף עליה זוהר ותכשיטים (נולדה להם בת), ואחרי מותו בחרה באדי פישר, שהוא בעלה היחיד שטיילור סירבה לבטא את שמו בראיונות, עד כדי כך סלדה ממנו.

אחריו בא השחקן השייקספירי המוערך ריצ'רד ברטון, שלו נישאה פעמיים, לראשונה ב-64' (עד 74'; באותה תקופה הם אימצו ילדה) ובפעם השנייה ב-75' (עד 76'). ואז, כשהקריירה הקולנועית שלה החלה לדעוך, היא נישאה לסנאטור הרפובליקאי ג'ון וורנר (76'-82'), ולבסוף ללארי פורטנסקי, פועל בניין הצעיר ממנה ב-20 שנה (91'-96').

סליחה ותודה

המטוטלת של בעליה ונישואיה איפיינה גם את מעמדה הציבורי של טיילור, שנע בין אהדה לסלידה ובין שערורייה לסולחה ציבורית. שערוריית הרומן עם אדי פישר חזרה על עצמה במידה רבה: על בימת הצילומים של "קליאופטרה", בבימוי ג'וזף ל' מאנקביץ', החל הרומן בינה לבין ברטון הנשוי ואב לשניים, והרומן היה לשערורייה הרומנטית המתוקשרת ביותר של המאה הקודמת. עכשיו היה אדי פישר לקורבן של אשתו הבוגדנית (אך רבים סברו שזה הגיע לו) וטיילור שוב נתפשה בעיני הציבור כגונבת הבעלים המושחתת; הפעם אפילו נשמעו קריאות בארצות הברית שלא להרשות לה לשוב מאיטליה, שבה צולם "קליאופטרה".

צילומי הסרט התארכו בגלל מחלותיה של טיילור ואסונות טבע שפגעו באתרי הצילומים, והוא נחשב לכן לאחד הסרטים היקרים ביותר שהופקו עד לאותה תקופה (בין השאר משום שטיילור קיבלה מיליון דולר על השתתפותה והיתה כוכבת הקולנוע הראשונה שקיבלה שכר שכזה). זה לא היה מסרטיה הטובים ביותר, והופעתה בו (לצד ברטון כמארק אנתוני) לא היתה משיאי הקריירה שלה.

השיא האחרון בקריירה שלה בא שלוש שנים לאחר "קליאופטרה", שיצא לבסוף לאקרנים ב-1963. ב-66' כיכבו טיילור כמרתה וברטון כג'ורג' בגרסתו של מייק ניקולס - זה היה סרטו הראשון - למחזהו של אדוארד אלבי "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". הופעתה של טיילור בסרט זיכתה אותו באוסקר השני שלה, לא במעט משום שלצורך התפקיד היא ניאותה להזדקן ולהיראות מוזנחת. רבים ראו בסרט שיקוף של היחסים הסוערים בין טיילור לברטון, וזו גם היתה ההתייחסות לסרטם המשותף הבא, מאותה השנה, גרסתו של פרנקו זפירלי לקומדיה השייקספירית "אילוף הסוררת". היו אלה שני סרטיה המצליחים האחרונים.

אף שברטון נהג ללגלג על מבנה גופה הגוצי של טיילור, והיא נהגה לשתף עמו פעולה - על מראה פניה היפות לא היה ויכוח. עיניה הסגולות, שהיו מעוטרות בשתי שורות של ריסים - כך נולדה - היו לסימן ההיכר שלה, גם אם היו שטענו שעיניה לא היו באמת סגולות אלא רק נדמו כך כשהוארו מזווית מסוימת.

לעומת זאת, על כישרונה כשחקנית ניטש ויכוח תמידי. רבים ממבקרי הקולנוע האמריקאים החשובים ביותר מעולם לא זיכו אותה בהכרה כשחקנית, ובין השאר נהגו ללגלג על קולה הצווחני (ואמנם, בעוד שלמרבית כוכבות הקולנוע הגדולות היה קול ייחודי שהיה חלק משמעותי בקסם שהן הילכו על הקהל, לטיילור היה קול חסר ייחוד ולעתים לא נעים בעליל).

התשובה לשאלת כישרונה של טיילור היא שכאשר היא גילמה תפקידים תובעניים - למשל ב"מקום בשמש", "ענק", "חתולה על גג פח לוהט", "לפתע בקיץ האחרון", "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"השתקפות בעין הזהב" - היא היתה טובה מאוד.

אולי יותר מכל כוכבת אחרת בתולדות הקולנוע, טיילור, שלמדה כל מה שידעה על משחק מעבודתה בתעשייה, היתה זקוקה לבמאי טוב שידריך אותה. כשעבדה עם ג'ורג' סטיבנס, ריצ'רד ברוקס, ג'ון יוסטון, מאנקביץ' או ניקולס, נוצר חיבור בינה לבין הדמות שגילמה בסרטיהם, ועוצמתה כשחקנית קולנוע שאי אפשר להתיק את המבט ממנה פרצה מהמסך במלואה. חבל שהחלק האחרון של הקריירה הקולנועית שלה היה משופע בסרטים סתמיים.

בתחילת שנות ה-80 ניסתה טיילור את כוחה בתיאטרון. היא כיכבה בברודוויי בהפקה מחודשת של המחזה "שועלים קטנים" שכתבה ליליאן הלמן (ובהפקה המקורית שלו כיכבה טלולה בנקהד ובגרסה הקולנועית בטי דייוויס). אחריה התאחדה עם ברטון להפקה של הקומדיה מאת נואל קאורד "חיים פרטיים", שמציגה את סיפורו של זוג גרוש שנפגש ומתאחד מחדש. הביקורות היו לא יותר מסלחניות, אבל הקהל נהר לראות את טיילור על הבמה.

מה עוד אפשר לומר על אליזבת טיילור? שהיא היתה חברה קרובה של מייקל ג'קסון וגוננה עליו בכל פעם שנקלע לצרה; שהיא השיקה ליין של בשמים עם שמות כגון "תשוקה" ו"פנינים שחורות", שזכו להצלחה גדולה; שב-1999 העניקה לה המלכה אליזבת תואר אצולה; שב-2003 סירבה טיילור להתארח בטקס חלוקת פרסי האוסקר במחאה על המלחמה בעיראק; שבעשור האחרון לחייה היא עברה ניתוחים רבים, לקתה במחלות רבות, ועם זאת, ב-2006, כדי לסתור את השמועות שלקתה באלצהיימר, היא יצאה למסע בספינה, וממנה הורדה בקופסה שקופה, שאליה הועברה מכיסא הגלגלים שלה, למעמקי האוקיינוס כדי להשקיף על הכרישים שחגו סביבה. ואליזבת טיילור, שגדלה והתבגרה בהוליווד של שנות ה-40 וה-50, ידעה היטב כיצד כרישים נראים.

ב-1985 היא גילמה את דמותה של הרכילאית ההוליוודית האימתנית לואלה פארסונס, שהיתה אחת מיריבותיה העיקריות, בסרט הטלוויזיה "Malice in Wonderland". והופעתה האחרונה על הבד היתה ב-2001 בסרט הטלוויזיה "These Old Broads" שבו גילמה סוכנת שחקנים אימתנית. את התפקידים הראשיים בסרט גילמו שירלי מקליין, ג'ואן קולינס ודבי ריינולדס, שלפחות לפי מה שכתבה באוטוביוגרפיה שלה, סלחה לטיילור מזמן על שלקחה לה את בעלה ואפילו הודתה לה על כך.

הסרטים הבולטים

"National Velvet", 1944

"מקום בשמש", 1950

"אבי הכלה", 1950

"ענק", 1956

"חתולה על גג פח לוהט", 1958

"לפתע בקיץ האחרון", 1959

"גלוריה" (במקור "באטרפילד 8"), 1960 (אוסקר)

"קליאופטרה", 1963

"מי מפחד מווירג'יניה וולף?", 1966 (אוסקר)

"אילוף הסוררת", 1966



אליזבת טיילור ב''קליאופטרה'', שיצא לאקרנים ב-1963. מיליון דולר בפעם הראשונה


עם ג'יימס דין ב''ענק'', 1956



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו