בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטוקהולם פינת הרצל: עשר שנים לכיבוש ישראל בידי איקאה

איקאה חוללה כאן מהפכה ביחס לעיצוב ולבית. מה מושך כל כך את המוני הישראלים, ולמה למרות הכל הם נשארו אדישים למדי כשנשרף המקדש שלהם?

תגובות

מהפכה, שינוי סגנון החיים בארץ, פיתוח מודעות לעיצוב, עזרה בבניית סביבת חיים נעימה יותר - אלה כמה מהמונחים שעליהם דיבר מנכ"ל איקאה ישראל לשעבר, דב רוכמן, בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" לרגל פתיחת הסניף הראשון של ענק הריהוט השוודי בישראל לפני עשר שנים, באפריל 2001. ואולם, נדמה שגם רוכמן לא יכול היה לצפות את החיבוק המיידי והעז שהעניק הקהל המקומי לחברה.

קטלוג המוצרים של חברה זכה לכינוי "התנ"ך המקומי"; הסניף בנתניה נהפך למקום בילוי למשפחות כתחליף לביקור בקניון; רווקים ורווקות מהמגזר הדתי נהגו לפקוד אותו כמקום ניטרלי שאפשר לקיים בו פגישה ראשונה; היו מי שבאו לשם רק כדי לאכול את הנקניקייה או את קציצות הבשר השוודיות.

ואם זה לא מספיק כדי להעיד על התקבלות המותג בישראל, די להציץ בתצלומי החתן-הכלה של אסף ונועה מירון, שצולמו בסניף איקאה בנתניה, חודשים ספורים לפני שזה נשרף. נועה, בת 27, היא רואת חשבון; אסף, בן 26, עובד בהיי-טק ובמקביל לומד לתואר ראשון במדעי המחשב. בניגוד לזוגות אחרים שנוהגים להצטלם ביום חתונתם בשפת הים או על רקע פרחוני או אורבני, הזוג הצעיר שהתחתן לפני חצי שנה בחר להצטלם במגרש החנייה על רקע הקובייה הכחולה שמשמשת כמעטפת החיצונית של המבנה; שוכב על אחת המיטות באגף חדרי השינה; יושב בחדרי התצוגה שמתפקדים כהדמיה של סלון או של מטבח; או צועד שלוב ידיים במחסן השירות שבו כל אחד יכול לקחת אריזות שטוחות של מוצרים ולהרכיב אותם בבית.

רומנטי? הזוי? מגניב? מקורי? מתאמץ? תלוי את מי שואלים.

"הרעיון עלה שבוע לפני החתונה", מספר אסף מירון. "התחתנו בבית יהושע, וזה קרוב לאיקאה. יום אחד נסענו לאולם ועברנו ליד הסניף בנתניה, ואז עלה לנועה הרעיון להצטלם שם. חשבנו שזה רעיון מקורי שאף אחד לא חשב עליו, אחר כך שמענו שעוד אנשים עשו את זה לפנינו. זה היה ממש כיף, החוויה של להצטלם שם, לשחק עם הדברים. זה התחבר לנו גם לסרט 'מועדון קרב', יש שם את הקטע בהתחלה שאדוארד נורטון מתהלך בבית שלו וכל הבית מוצג כמו קטלוג של איקאה".

מה היו התגובות? זה לא קצת מוזר?

"נכון שזה מוזר, אבל לא בגלל זה הלכנו להצטלם באיקאה. רצינו לעשות משהו מיוחד ולא בנאלי. לא רצינו להצטלם בפארק או בתחנת רכבת, רצינו משהו שונה קצת. בגלל זה בחרנו את הדבר הזה. העלינו חלק מהתמונות לפייסבוק, אנשים ממש התלהבו, אמרו שזה רעיון ממש יפה".

אתה יכול לדמיין את עצמך בעוד הרבה שנים מראה את התמונות לילדים ולנכדים, מספר להם שהנה אמא ואבא באיקאה?

"התמונות יצאו ממש יפות. אני חושב שבכל זמן ובכל מקרה זה יהיה נחמד להראות אותן, איקאה או לא איקאה".

יש לכם מוצרים של איקאה בבית?

"כן. אנחנו קונים שם. אנחנו גרים בכפר סבא והסניף בנתניה היה מאוד קרוב אלינו. עכשיו הסניף בראשון קצת רחוק אבל גם שם כבר הספקנו לבקר פעם אחת".

לא צריך מעצבים

עשר שנים לאחר כניסתה של איקאה לישראל, אפשר לקבוע שנבואתו של רוכמן התממשה. "הכניסה של איקאה לישראל באמת חוללה מהפכה", אומרת ברכה קונדה, ראש המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון. "איקאה הפכה את עיצוב הפנים לנגיש יותר לציבור הרחב, הורידה אותו אל העם אבל לא במובן הרע. הדבר הגביר את תודעת עיצוב הפנים בארץ והפך אותו לתרבות המונים הרבה יותר ממה שהיה קודם. היום אתה יכול להשיג עיצוב טוב בלי שאתה חייב להוציא הרבה כסף".

למה זה תפס? זה הרי לא רק המחיר.

"הישראלים מאוד פרקטיים ופונקציונליים: השאלה היא אם זה עושה את העבודה ואם אני יכול להרשות לעצמי לקנות את זה. את רוב האנשים לא מעסיק שלכולם יש אותם המוצרים ושזה לא מיוחד. הגישה של איקאה נותנת לזה מענה מעולה: אתה יכול לרהט דירה שלמה בסיבוב אחד ולקנות מוצרים מעוצבים בגישה פונקציונלית ובמראה ידידותי, אסתטי ורגוע.

"במובן מסוים אתה גם לא צריך מעצבים - אתה מגיע לשם והסידור בחנות מראה לך איך הכל נראה בחלל. אחד הדברים המעניינים באיקאה הוא שהם מספקים הקשר, הם לא רק מוכרים ריהוט. אם אתה משווה את אופן הצריכה של מוצרים מהסוג הזה למה שהיה נהוג קודם לכן, בעבר היית בוחן כל פריט באופן מבודד ולא היית יכול לראות את התמונה הכוללת. כשבן אדם מהיישוב מסתכל על ספה קשה לו לדמיין אותה בבית שלו. הוא בוחר ספה שבסוף נהפכת למקדש באמצע הסלון שלו ולא משהו שמשתלב עם שאר הרהיטים".

כרמלה יעקובי וולק, ראש החוג לעיצוב פנים במכללה למינהל, סבורה אף היא שמדובר במהפך: "הדבר הגדול ביותר שהשתנה מאז כניסתה של איקאה לישראל הוא ההנגשה של טעם טוב לכולם. זה לא שלא היו חנויות כמו הביטאט או טולמנ'ס, אבל היכולת של אנשים להיכנס למקומות האלו, ואני לא מדברת בכלל על לקנות, היתה קטנה מאוד. העיצוב נראה להם כמו משהו שמתאים למעמד אחר. פעם, אם היה לך כסף הלכת לחנויות היקרות. אם לא היה לך כסף הלכת לרחוב הרצל והיית מאוד פונקציונלי. המבחר היה מאוד מצומצם: הריהוט היה משהו שאני צריך, לא משהו שאני רוצה, שנעים לי, שנחמד לי; כל אלו עלו המון כסף.

"היום כולם מגיעים לאיקאה, בין אם לקנות מפיות, רהיטים לילדים

או סתם מתנה. יש דמוקרטיזציה של כל המהלך העיצובי: אם פעם עיצוב נתפש כמשהו ששייך רק לאלו שיש להם כסף - היום הטעם הטוב הוא לא רק של המעצבים. יש מקום שאתה יכול להרשות לעצמך לבוא ולקנות בו, ואחר כך גם לזרוק את מה שקנית ולהגיד אני רוצה אחר".

בהכללה, הבתים היום נראים יותר טוב?

"כן. אני חושבת על הבתים כשאני הייתי צעירה, שלטו אז המפיות ההודיות והצעיפים השקופים, הריהוט ממזרח ירושלים והטעם הרע שהיה לך בחנויות מתחת לבית. אמנם יש היום יותר האחדה בטעם - אתה בא ורואה את ספריית ה'בילי' הזאת בכל מקום - אבל יש ניקיון בעיניים. אתה רואה את זה הרבה בדירות של צעירים - כל הדירות שלהם פשוט נראות טוב; זה חשוב להם".

יש צדדים פחות טובים לכניסה של איקאה לישראל?

"זה כוח כלכלי ענק, והוא נכנס לכל מדינה ומתייחס באדישות מוחלטת למקום בצורה מקוממת. יכולת לראות את זה כשהסניף של איקאה בנתניה נשרף לפני כמעט חודשיים, לא היתה הזדהות עם המקום הזה, זה היה כאילו המפעל של קוקה קולה נשרף. הרגשת שסמל נשרף, לא מקום של עבודה עם אנשים. כשאתה אדיש למקום יש בזה משהו מאוד מקומם.

"לא שמעתי על שיתוף פעולה שלהם עם אף אקדמיה בארץ. מבחינה זו איקאה פיספסה הזדמנות להיכנס לשיח העכשווי דרך קידום קהילת מעצבים מקומית, קהילה עירונית מקומית ונקיטת ניהול תאגידי אחראי. אחריות תאגידית של איקאה, בעולם עסקי שמנסה לראות את הקהילה, יכולה ליצור דיון ועשייה בכמה תחומים עיקריים: יוזמה לקידום קהל המעצבים על ידי יוזמה ומימון של תערוכות ותחרויות; קידום מחקר ופיתוח עיצוב מקומי, בעיקר של תחום עיצוב הפנים; קידום עיצוב מקומי, ביחס לגלובלי: מתן זהות לעיצוב הגנרי אפילו אם זה חלל אחד קטן, הנובע מהאינטראקציה של התאגיד עם מעצבים, אוצרים וכותבים מקומיים".

אבל גם ככה הם מוכרים. למה להם להיכנס לזה, הם היו מוכרים יותר?

"זה חוזר לסמל שנשרף. חשיבה צינית כבר לא עובדת. ייקח זמן וזה יעבוד נגדם, אנשים היום יותר חכמים. ייקח עוד 10 שנים, זה בסוף יקרה".

הזדמנות להיות גבר

ההשפעה של איקאה על עולם העיצוב היא כמובן לא רק מקומית. איקאה זוכה בשנים האחרונות למקום של כבוד בשיח האדריכלי והעיצובי הביקורתי בעולם, וחוקרים כבר הגדירו אותה כהמשך ישיר של מורשת הבאוהאוס. המודל של ייצור המוני במחירים המוניים, שהחברה השוודית מתבססת עליו, נולד בין כותלי בית הספר הגרמני בשנות ה-20.

בראיון שפורסם בשנה שעברה במוסף "הארץ" עם פטריק גונצבורגר, מנהל הפעילות הבינלאומית של חברת העיצוב השווייצית היוקרתית ויטרה, התעניין גונצבורגר אם יש לאיקאה נציגות בישראל. למשמע הבשורה שלא מזמן נחנך בישראל הסניף השני של החברה, הוא אמר: "אנחנו אוהבים שיש חנויות של איקאה במדינות שגם ויטרה פועלת בהן. זה מחנך את הקהל לצרוך עיצוב מודרני ובאיכות טובה. גם לי בבית יש איקאה, אבל רק בחדר הילדים", הוסיף בחיוך.

נגה פרידלנדר, סמנכ"ל השיווק של רשת טולמנ'ס, שידועה בפריטים המעוצבים שהיא מחזיקה ובמחיריה הגבוהים, מסכימה עם גונצבורגר. "הכניסה של איקאה לישראל קירבה את הקהל הרחב לעיצוב בכלל ולהבנה של עיצוב. זה מחנך את הקהל. העין שלך מתרגלת למוצרים טובים ויפים. זה חשף את האוכלוסייה בישראל לכל מה שקורה בעולם העיצוב, מה שגורם להם לאחר מכן להמשיך ולעלות ברמת האיכות".

איך זה בא לידי ביטוי בטולמנ'ס?

"החינוך של אוכלוסייה צעירה לאהוב ולדרוש עיצוב - כשהיא מתבגרת היא בשלה יותר להבין את ההבדלים ומחפשת להתקדם גם בעניין הזה. אחר כך אנשים מוכנים לשלם יותר כדי שיהיה להם הדבר האמיתי".

למה את קוראת הדבר האמיתי?

"פריטי עיצוב של מעצבים. ברגע שאתה חשוף לעולם, ונחשף לפריטים של מעצבי על, אתה מתחבר לזה. אם בתחילת הדרך זה איקאה, אחרי כן אפשר לקנות דברים טיפה יותר מחוברים לטרנדים, לחומר, לאיכות".

עד כמה יש הבדל באיכות?

"החיסרון הכי גדול של איקאה הוא האיכות".

לאלכס פדואה, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, יש הסבר נוסף להצלחה של איקאה בישראל. הוא סבור שזו נובעת מחווית הקנייה שהיא מעניקה לצרכן, הדומה לחוויה שהוא רגיל אליה מהקניון: "בעולם של קניונים עוטפים לך את כל מה שאתה צריך במקום אחד. כל תרבות הקניון מאוד בעייתית אבל היא עובדת, המקום מטפל בכל מה שאתה צריך. זה נהפך לצורת בילוי: אתה הולך עם המשפחה, זה תמיד מחוץ לעיר, אתה נכנס לקניון והם דואגים לך. אני לא חושב שיש עוד מקום בעולם חוץ מדיסניוורלד שדואגים ככה לזקנים, נשים וטף. זה מעין חוץ לארץ, ובמקום פלאפל וחומוס אתה אוכל ארוחה שוודית.

"ולמה קניונים כל כך מצליחים כאן? אנחנו ערב רב של בועות. בשביל להתקיים פה אני צריך להכניס את עצמי לבועה: יורים עלינו, מתנכלים לנו, אני חייב לייצר בועות פיסיות ומטאפוריות. אתה נכנס לתוך בועה שנותנת את כל מה שאין פה - הקרירות הצפונית השוודית היא אנטי לאבק, לחום המסמא, לזיעה ולצפיפות. זה כמו במערכון של חנוך לוין, זה הבלונדינים תכולי העיניים שנותנים לך איכות שאין פה".

הם באמת נותנים איכות?

"יש להם מנעד גדול של מוצרים. לצד מוצרים איכותיים וטובים, ולא כל כך זולים, יש גם מוצרים פחות טובים".

פדואה מסכים שאיקאה חינכה את הצרכן הישראלי לעיצוב טוב יותר, אבל מדגיש שהדבר נעשה מבלי שמישהו התכוון לכך. "חשוב להגיד שהישראלים לא החליטו לשפר את תרבות הבית שלהם. הם רצו עיצוב אירופי במחיר זמין; מה שהם לא ידעו זה שהם הולכים לקבל דברים מקוריים שעוצבו רק לאיקאה. זה לא מישהו ברחוב הרצל שניסה לחקות מישהו איטלקי עם דבק ואקדח סיכות. יש באיקאה הבנה של חומר, יש שם מעצבים טובים, ויש גם מנעד אינסופי של מוצרים. אתה יכול לצאת משם עם מפיות שהן יותר טובות ממפיות אחרות. זה אולי הדבר הכי טריוויאלי, אבל הם לוקחים אחריות על הכל".

פדואה גם מוסיף את מה שהוא מכנה בחיוך "ההזדמנות להיות גבר": "הישראלי נכנס בפעם הראשונה לאיקאה ורואה כי טוב, העין שמחה והכיס לא צועק. אז הוא מגיע לקופה עם כל הדברים, ושם מגיע הפן הנוסף: לא רק שקנית את הארון או השידה ואספת את הקופסאות לבד, אתה גם הולך להרכיב אותם בעצמך. האשה יכולה לצפות בך ולהגיד, הנה הוא ממלא את תפקידו; אתה יכול לקבל על זה נקודות זכות.

"אבל הכי חשוב", הוא חוזר להיות רציני, "זה שלאט לאט האיכות האירופית נכנסה לבתים ואין מכאן דרך חזרה. זה מהלך חד כיווני. אחרי שנסענו לסניף בנתניה והוא נשרף, לא נחזור לרחוב הרצל; ניסע לסניף בראשון, זה ברור. האופן שבו זה מחלחל הוא תת הכרתי ולא מתוכנן מבחינת הצרכן. האדם שלא מבין בעיצוב, מתוקף העובדה שבבית שלו השדכן, הסל במטבח, העציץ בשירותים, הספה והשטיח באים מעולם אחר, מתרבות אחרת, פתאום הוא מרגיש שזה לא נכון לחטוף משהו ברחוב הרצל. קרה משהו בחיים שלו".

וזה שהכל נראה אותו דבר? זה מפריע לך?

"לא משנה מה יהיה, רוב האנשים תמיד יגידו דברים צפויים, ישעממו אותך. הרוב הוא צפוי, דומה, מה לעשות. אבל אם נגזר עליך להיתקל בדברים שיחזרו על עצמם, אתה לא מעדיף שזה יהיה יותר טוב ממה שהיה קודם לכן ובמחיר נמוך יותר?"

"האם מעצבים מקומים יכולים להציע מוצר לאיקאה? לא"

שוש ערמון, מנהלת תחום העיצוב של איקאה ישראל, עובדת בחברה יותר מעשור והיתה חלק מצוות ההקמה של הסניף בנתניה. לערמון יש כצפוי הסברים רבים להצלחתה של איקאה בישראל, אולם נדמה שהיא הכי גאה בכך שאיקאה הכניסה את עולם האופנה לעיצוב הפנים: "זה הדבר הכי גדול, עיצוב דמוקרטי שמתאים לכולם. פעם היו האנשים שלא היו מוכנים שתשב על הספה שלהם, היו משאירים אותה עם הניילון או שמים עליה סדינים. היום אתה יכול לקנות ספה ולהחליף ריפודים. אתה יכול לקנות מטבח ובעוד שלוש שנים להחליף רק את החזיתות שלו ולקבל מטבח אחר. אפשר להתחדש ולהרגיש רענן מבלי להחליף את כל הריהוט. אופנה הרי משתנה.

"מעבר לזה, ביצענו התאמות לשוק המקומי: יש לנו מטבח לדתיים שאין בסניפים אחרים בעולם; מבחינת הצבעוניות - חדרים מאוד כהים לא מדברים ללקוח הישראלי, שאוהב אור, לבן, צבעים חזקים יותר. המטבחים אצלנו גדולים יותר. הסגנון אותו סגנון אבל יש התאמה לשוק המקומי. זה נכון גם בנוגע לשולחנות נפתחים שלא היו פעם".

מפריע לך שכל הבתים נראים אותו דבר? אתה נכנס לבית ומזהה שזה מאיקאה.

"אני לא חושבת שכל הבתים נראים אותו דבר. זה שאתה מזהה פריטים, אני רואה בזה זכות. המטרה שלנו היא להתאים לכמה שיותר אנשים. זה אומר שכמה שיותר אנשים שירצו להתחדש יוכלו למצוא אצלנו פתרון, ואנשים שונים מוצאים פתרונות שונים. אני לא רואה בזה שטאנץ. אנחנו מציעים מגוון רחב של נוסחאות אינסופיות שמתאימות לתקציב, למקום שאתה גר, למגזר שאליו אתה שייך ועוד".

מה בנוגע לביקורת על איכות המוצרים?

"האיכות קשורה גם לתג המחיר. יש אנשים שרוצים להוציא מעט כסף ואז האיכות פחות טובה. זה חלק מהמחיר של לפנות לכולם. מצד שני, אתה יכול להרשות לעצמך לקנות משהו חדש באופן תכוף יותר. בכל מקרה אנחנו מתייחסים לנושא. אנחנו מאמינים בכנות: על כל מוצר מופיע מפרט שמציין ממה הוא עשוי. אין כאן סודות, לא מסתירים. יש שקיפות".

הקשר עם קהילת העיצוב המקומית הוא עניין שעלה אצלכם?

"יש לנו פה צוות של מעצבי פנים שמעצבים את התצוגות של החנות. אנחנו משתתפים בפרויקטים, בעיקר עם יחסי הציבור. אנחנו גם מרהטים מעונות של אקי"ם זו השנה השביעית".

זה משהו אחר - תרומה לקהילה. את לא חושבת שתאגיד צריך לשתף פעולה עם המקום והקהילה?

"בוא נחדד את השאלה. האם מעצבים מקומים יכולים להציע מוצר לאיקאה? לא. בעבר היה ניסיון לעבוד עם כל מיני גופים, היו שיתופי פעולה, זה לא שהיתה התעלמות מוחלטת. אולי יש מקום לעוד שיתוף כזה, אבל אני לא חושבת שזה צריך לבוא ממני".

ממי זה צריך לבוא?

"אתה אומר שאנחנו מתעלמים מקהילת העיצוב המקומית?"

כן.

"זה דבר קשה".

הנוכחות שלכם בארץ גדולה ומשמעותית מכדי שתוכלו להתעלם מהעניין. אתם פה כבר 10 שנים.

"יכול להיות שאנחנו צריכים ליזום יותר. אני מרימה את הכפפה ואני אשמח אם אנשים ממוסדות כאלו ואחרים יפנו אלינו וניצור שיתופי פעולה. אנחנו תמיד שמחים לקבל פניות, מעבר לתרומות לקהילה שאנחנו רואים בזה אלף-בית".



סניף איקאה בראשון לציון. הקטלוג זכה לכינוי התנ''ך המקומי


כרמלה יעקובי וולק. זה כוח כלכלי ענק והוא נכנס לכל מדינה ומתייחס באדישות מוחלטת למקום בצורה מקוממת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו