בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני לא מקדים את זמני, אתם באיחור

בגיל 82 הבמאי הבריטי ניקולס רוג מאט את הקצב, אבל לא מפסיק ליצור ניסויים קולנועיים קשים לעיכול

תגובות

שמש הבוקר מזדחלת אל חדר העבודה העמוס בביתו של ניקולס רוג בלונדון, לא הרחק מהמקלט שבו גנגסטר וכוכב פופ שילבו זהויות בסרט הביכורים שלו מ-1968 "Performance". רוג, בן 82, מתלהב בדרכו התזזיתית מהרגלי הצפייה של בתו החורגת שנמצאת בגיל ההתבגרות. "היא שוכבת על הספה, צופה בטלוויזיה ושולחת אס-אם-אסים בו בזמן", הוא אומר בהתפעלות. "היא מרימה את העיניים לצג ואומרת, 'כן, זה לא רע'. פנטסטי! הנעורים כל כך מלהיבים. זה ישתלט עלינו. אני לא רוצה שיטאטאו אותי מכאן".

עברה רק מחצית מהשעה שהוקצבה לראיון, אבל כבר הנחתי את הפנקס מידי ונפרדתי מהנושאים שבתמימותי חשבתי שנעסוק בהם. אל תטעו: איש אינו מנווט את ניקולס רוג. שיחה אתו היא משחק של חיבור בין נקודות בצורתו המילולית, ועל המראיין מוטלת החובה להשלים את הקשרים בין המלים והמשפטים המפורקים.

בזמן הפגישה הוא מתעכב על מגוון נושאים ובהם משפחת רוקפלר, אן בולין, עידן הסרט האילם, "תותי בר" וסרטים שמוקרנים בטיסות. כמו באי-סדר המאפיין את מבנה הסרטים שלו - ובהם "המבט" (1973), "שאלה של זמן" (1980) ו"יוריקה" (1983) - בדבריו יש היגיון פנימי כלשהו, גם אם אינו זמין מיד למוח המודע.

אלה ימים שמחים בשביל רוג. קצב העבודה שלו אמנם הואט (סרטו האחרון, "Puffball", סרט אימה על וודו באירלנד, נעשה לפני ארבע שנים) אבל הוא מוערך יותר מאי פעם. מכון הקולנוע הבריטי בלונדון הקרין רטרוספקטיבה מעבודותיו, כולל סרטים שצילם כמו "פרנהייט 451" של פרנסואה טריפו. סקר שערך "טיים אאוט לונדון" העלה כי הסרט הבריטי הטוב ביותר בכל הזמנים הוא "המבט" ושלושה סרטים נוספים שלו נכללו ברשימת ה-100.

השפעתו ניכרת בכל מקום. רשימת היוצרים שהושפעו מדפוסי העריכה המורכבים ומהעלילות החידתיות שלו כוללת את טוד היינס, סטיבן סודרברג, וונג קאר-ויי וצ'רלי קאופמן. כריסטופר נולן אומר ש"ממנטו" לא היה קיים לולא רוג, ושגם "התחלה" נעשה בהשראת "עניין שולי" שלו מ-1985.

לרוג לא אכפת מכל אלה. "אני לא חושב על זה", הוא אומר בבוז. "כולנו מושפעים מכל דבר, אלא אם כן אנחנו סגורים בחדר ריק". רטרוספקטיבות מותירות אותו אדיש, משום שאינו צופה בסרטיו הישנים; פרסים משעשעים אותו ותו לא. "איך אפשר להשוות בין סרטים?" הוא שואל ומניד בראשו. כשקיבל ב-2009 את פרס באפטא על מפעל חיים, נראה נבוך מאוד ואמר לקהל: "אני עוד לא מת".

זה המלכוד שהוא שרוי בו כעת. מצד אחד, התעשייה נלהבת לחלוק כבוד ליצירה שהפכה אותו לעמוד תווך בקולנוע הבריטי, יורשם של מייקל פאואל ואמריך פרסבורגר. מצד שני, יחס כזה נועד בדרך כלל לעודד במאי לפרוש. גם אם יש מי שסבור שעבודתו המאוחרת יותר של רוג נופלת מן העשור הראשון והלוהט בקריירה שלו, עדיין יש לו אנרגיה פרועה בשפע.

עיתוי גרוע

"Puffball" לא זכה לאהדה רבה ("דרכו עליו", כהגדרת רוג). הבעיה היא שלצופים נדרשות שנים לפענח את הניסויים החדשניים שלו. "Performance" נגנז למשך שנתיים בידי מפיצים חוששים; אותו ערפול חתם את גורלם המסחרי של "שאלה של זמן" ושל "יוריקה". "'יוריקה' יצא בעיתוי גרוע מאוד, תחילת שנות ה-80. רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר היו בשלטון, תאוות בצע נחשבה לתכונה חיובית ואני עשיתי סרט על האדם העשיר ביותר בעולם שלא היה מאושר. מבחינה פוליטית וסוציולוגית, הוא לא התאים לתקופה", הוא אומר.

בערך באותו זמן נהג רוג במכונית בסביבות לוס אנג'לס ונהג מאחור ציפצף לו. "עצרתי בשוליים והתברר שזה מפיק שאני מכיר. הוא אמר לי שראה אתמול את הסרט שלי 'האיש שנפל מכוכב אחר'. 'תמיד חשבתי שזה חרא סרט ופתאום קלטתי - הדמות הראשית, של ניוטון, מבוססת עליך, נכון?', הוא אמר. 'רציתי להגיד לך שטעיתי, ולא קל לי להגיד את זה'. זה היה שבע שנים אחרי שהסרט יצא". הוא צוחק. "גם הוא יצא כמובן בעיתוי גרוע".

הקדמת את זמנך.

"אני שונא את הביטוי הזה", רוטן רוג. "אני לא רוצה להקדים את זמני".

מלים במקום השלישי

הוא עובר לדבר על "אשתקד במרינבד", גורם מכריע בהתפתחותו, כסרט עתיר משמעות של זמן ומרחב. "ראיתי אותו כשהוא יצא. חשבתי לעצמי: 'זה פנטסטי!' ביציאה אנשים שאלו, 'מה זה היה?' אותם אנשים, אחרי שנה וחצי, לא היו רואים בו שום דבר יוצא דופן. אותו דבר קורה עכשיו. אני לא מקדים את זמני. הם מאחרים. אפילו המלה 'פילם' (סרט באנגלית) כבר מיושנת. 'סבא, למה קוראים לזה פילם?' 'כי פעם היו רצועות של צלולואיד שקוף שדרכו חדר אור...'".

נדמה שהשלמנו מעגל וחזרנו ללב העשייה הקולנועית של רוג: יתרונה של התמונה על המלה, הרהיטות שבהסמכת תמונות זו לזו, הכוח הראשוני של מונטאז'. סרטיו מעולם לא היו לינאריים או מילוליים. "החיים אינם לינאריים", הוא אומר. "הם מתקדמים לצדדים, לא לפנים".

אף על פי שעבודתו מנקבת את המסתורין של התקשורת האנושית - ואני סבור ש"שאלה של זמן" ראוי למעמד כשל סצינות מתוך "חיי נישואים" של ברגמן - מלים ניצבות אצלו במקום השלישי לאחר התמונה והעריכה. "המלים הכי פחות חשובות. לחצי ממה שאנחנו אומרים אנחנו לא מתכוונים", הוא אומר. בילדותו התרשם מאוד מכוחה של התמונה: "ביקור בקולנוע היה בשבילי פרס. תמיד הייתי טיפוס אמנותי, הקולנוע היפנט אותי והאמנתי לכל מה שראיתי. לא ידעתי דבר על משחק".

כאדם בעל תיאבון שאינו יודע שובע לקולנוע, לא קשה לך להיות מחוץ למשחק תקופה כל כך ארוכה?

רוג מעווה את פניו, אינו יורד לסוף דעתי. אני מזכיר שסרט הקולנוע האחרון שעשה לפני "Puffball" היה "Two Deaths", ב-1996. "עשיתי הרבה דברים", הוא מוחה. "מה זה חשוב אם זה בקולנוע או לא? זו חשיבה כל כך מיושנת. אני מקווה שעוד יש בתוכי שניים, שלושה, ארבעה סרטים, אבל לא אשב ואתבטל. אחרי שאתה מקבל אור ירוק מהאולפן יש לך שנה וחצי-שנתיים לעשות סרט. אני עושה סרטי מיצב ולא מעניין אותי שיזכירו את שמי כיוצר".

למה לא?

"אני אוהב את רעיון האנונימיות".

כדי שאנשים לא יידעו שאתה אחראי ליצירות האלה?

"לא. אמרתי יותר מדי. לא הייתי צריך להגיד את זה".

רגע, התבלבלתי.

הוא משיב לתמיהתי בתשובה מושלמת: "מצוין".



רוג. המלים הכי פחות חשובות


מתוך ''איש שנפל מכוכב אחר''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו