בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רוצים לגדול

למרות המיקום הפריפריאלי והרכב הרקדנים המצומצם, קוטפת להקת "אספן סנטה פה בלט" שתופיע בישראל מהערב, הישגים בינלאומיים

תגובות

למרגלות הפסגות המושלגות בהרי הרוקי של קולורדו שוכנת אספן, עיירה פסטורלית ומוקד עלייה לרגל לתיירים רבים המגיעים לנפוש באחד מאתרי הסקי הנחשבים בעולם. העיירה, שמניין תושביה הקבועים כ-6,000 בלבד, היא אולי המקום האחרון שבו היינו מצפים למצוא להקת מחול מצליחה ורלוונטית כמו "אספן סנטה פה בלט".

את הלהקה האמריקאית, שפועלת כבר 15 שנה, אפשר להגדיר "בלט בוטיק": מעט רקדנים, צוות מצומצם והנהלה שמקפידה על רפרטואר איכותי. הלהקה - על עשרת רקדניה, שני מנהליה וכמה מפטרוניה - מבקרת השבוע בארץ לראשונה. היום תופיע בחיפה וממחר עד שבת תציג ארבע פעמים בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה.

בתפריט יצירות של שלושה כוריאוגרפים וגולת הכותרת של הערב עתידה להיות "Stamping Ground" של ירי קיליאן, שנוצרה במקור ב-1983 ללהקתו ההולנדית, בהשראת מחולות השבטים האבוריג'יניים למוסיקה של קרלוס צ'אבס. לצדה יועלו שתי כוריאוגרפיות שחוברו במיוחד בעבור הלהקה האמריקאית: "Red Sweet", עבודה של יורמה אלו הפיני מ-2008 למוסיקה של ויואלדי וביבר; ו"Where We Left Off", עבודה של ניקולו פונטה האמריקאי למוסיקה של פיליפ גלאס, שהועלתה בבכורה באספן בחודש שעבר.

את הנהגת הלהקה חולקים בני זוג, המנהל האמנותי טום מוסברוקר והמנכ"ל ז'אן-פיליפ מלאטי. הלהקה החלה את דרכה ב-1996, כאשר השניים, שהיו אז רקדנים בבלט ג'ופרי הניו-יורקי, סיירו בקולורדו ופגשו את ביבי שוופה, תושבת אספן ממוצא גיאורגי שניהלה בית ספר קטן למחול.

"היא סיפרה שתמיד חלמה להקים במקום להקת בלט מקצועית", מספר מוסברוקר, בן 51, בראיון טלפוני. "חשבנו שהיא משוגעת ואיחלנו לה בהצלחה, אבל אז היא אמרה שהיא רוצה שאנחנו נקים את הלהקה". ההזדמנות היוצאת דופן קרצה להם, וזמן מה לאחר מכן נטשו את הכרך הניו-יורקי, עקרו לאספן והקימו שם את הלהקה. בשנת 2000, מתוך הרצון להרחיב את הקהל הפוטנציאלי של הלהקה, יצרו שותפות עם העיר סנטה פה (בירת מדינת ניו מקסיקו, שמונה כ-73 אלף תושבים), הקימו בה סניף והוסיפו את שמה לשם הלהקה.

"אספן היא עיר קטנה, ואם אנחנו מעלים בה שני מופעים כל התושבים רואים את הבלט ואין יותר מול מי להופיע", מסביר מוסברוקר. "הרגשנו שסנטה פה מתאימה לנו, משום שהיא ידועה בתרבות ובאמנות שבה. חשבנו שנהיה מבודדים בשתי הערים הללו, אבל אני חושב ששינוי שמה של הלהקה גרם לאנשים לגלות בה יותר עניין".

לאורך העשור האחרון ביססו מוסברוקר ומלאטי את מעמדה של הלהקה וגרפו לא מעט ביקורות אוהדות. הסיורים התכופים יכולים להעיד על הביקוש הרב: לפני שנתיים סיירה הלהקה ב-40 ערים ובשנה שעברה ב-35. השנה, במהלך יזום שנועד להקל על חברי הלהקה, הוחלט להתמקד ב-18 ערים בלבד. בין הבימות שפקדה הלהקה: תיאטרון ג'ויס בניו יורק; פסטיבל "Jacob's Pillow" בבקט, מסצ'וסטס; ומרכז קנדי בוואשינגטון.

הרפרטואר מורכב רק מיצירות "מיובאות", כדברי מוסברוקר, משום שהוא עצמו אינו יוצר כוריאוגרפיות ("אין לי שאיפה כזאת"). חלק מהעבודות מוזמנות מכוריאוגרפים ללהקה (עד כה הועלו 24 כאלה) ולצדן מועלות עבודות קיימות של יוצרים בולטים. בין הכוריאוגרפים שיצירותיהם הועלו בלהקה עד כה: טווילה טארפ, ויליאם פורסיית, ג'ורג' בלנשין, פול טיילור ואיציק גלילי.

"אנחנו מעלים ארבע עבודות חדשות מדי שנה", אומר מוסברוקר, "לכן אנחנו כל הזמן מחפשים רפרטואר חדש ואוהבים לפתח קשרים עם כוריאוגרפים". בנוסף, הלהקה מאגדת תחתיה שני בתי ספר למחול, באספן וסנטה פה, שבהם לומדים בסך הכל כ-500 תלמידים בשנה. פעילויות ההוראה כוללות תוכנית מיוחדת למחול פולקלור מקסיקאי שפותחה בלהקה. ב-2010 זכו שני מנהליה בפרס על פועלם מטעם קרן תיאטרון ג'ויס בניו יורק.

מה סוד ההצלחה של הלהקה בעיניך?

"הסוד הוא שמעולם לא היתה לנו תוכנית מסודרת. אף פעם לא תיכננו להפוך להקה מוכרת ברמה הבינלאומית. כל התהליך היה מאוד אורגני ונזיל. פשוט עשינו את הטוב ביותר, עבדנו קשה וניסינו לעשות את מה שהיה נדמה נכון באותו רגע. לא הצבנו לעצמנו מטרות או חזון. רצינו להמשיך לנטוע השראה ברקדנים ולאתגר אותם, אז המשכנו להביא כוריאוגרפים חדשים. בכל פעם שהגיע כוריאוגרף, הרגשנו שהרמה של הלהקה עלתה".

הייתם רוצים להגדיל את מספר הרקדנים?

"לא, אנחנו לא שואפים לגדול. לפעמים אנחנו חושבים ש-12 רקדנים הוא מספר טוב, משום שעם מספר ההופעות שאנחנו מעלים זה יעניק לנו יותר גמישות. אבל אני חושב שחלק מהקסם של הלהקה הוא שהיא מותאמת לקהילה שבה היא נמצאת, זה גודל טוב והקהילה יכולה לתמוך בה. יש לנו חמש נשים וחמישה גברים והקהל כאן ממש מכיר אותם".

כשהוא נשאל על הקשיים שעמם הוא מתמודד, מונה מוסברוקר שניים. "האחד הוא מערכת התמיכה מאחורי הארגון. אנחנו מנסים להיראות טוב מאחורי הקלעים כמו שאנחנו נראים על הבמה, לנסות להישאר חזקים. אנחנו עושים הכל בתקציב דחוק ומרגישים שבריריים במידת מה. האתגר הנוסף הוא להמשיך למצוא חומרים מעניינים ומדרבנים לרקדנים שבה בעת יספקו את הקהל ויאתגרו אותו".

עם המדינות שבהן סיירה הלהקה בשנים האחרונות נמנות קנדה, צרפת, איטליה, יוון וגואטמלה. הביקור בישראל, מתברר, מלהיב את חברי הלהקה לא פחות. "הופעתי בישראל כשהייתי רקדן בבלט ג'ופרי", מספר מוסברוקר. "זה היה כבוד אז וזה כבוד עכשיו לכל להקה, כי בישראל יש תרבות מחול כה עשירה. זה לא כמו בשום מקום אחר בעולם. כשגילינו שאנחנו נוסעים, מאוד התרגשנו".



''אספן סנטה פה בלט'' מבצעת את ''Red Swee''. ביקור ראשון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו