בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התמיכה הממשלתית בתיאטרון: פחות לגדולים, יותר לקטנים

בניגוד לדעה הרווחת, הגידול והפריחה בתחום התיאטרון מתרחשים דווקא בשוליים ולא בתיאטרונים המרכזיים. בהתאם לכך, תמיכת משרד התרבות בפרינג' ובתיאטרוני ילדים גדלה מאוד בעשור החולף, ואילו התמיכה בגופים הגדולים והבינוניים פחתה, על פי ממצאים המתפרסמים כאן לראשונה. האם זה טוב או רע לתיאטרון הישראלי?

תגובות

על פי טענה רווחת, שיטת התמיכה של משרד התרבות בתחום התיאטרון מעודדת הפקה של הצגות רבות ככל האפשר בלי יחס לאיכות, בעיקר בתיאטרונים הגדולים והבינוניים. כך גם גרסו מנהלי תיאטרונים מכל הסוגים, שהתבקשו לפני זמן מה להביע דעתם על שיטת חלוקת התמיכה של משרד התרבות. חלק מהם אף הביעו תרעומת על העדפה של התיאטרונים הגדולים על פני הקטנים, של הוותיקים על פני החדשים ושל הרפרטואריים על חשבון העצמאיים. דבריהם אלה מופיעים בנייר עמדה בעריכת הד"ר אברהם כרמלי ממכון פילת, "עמדות מנהלי מוסדות תרבות - תבחינים לחלוקת תמיכות", ביולי 2009. מכון פילת אוסף את נתוני הפעילות של התיאטרונים בעבור משרד התרבות.

תחום התיאטרון היה הראשון מבין תחומי התרבות שבו גובשו ופורסמו תבחינים (קריטריונים) לחלוקת התמיכה הממשלתית לגופים השונים. התבחינים הראשונים פורסמו ב-2002 ואחריהם פורסמה גרסה מתוקנת ב-2005. זה קרוב לעשור, אם כך, מחולק תקציב התמיכה הממשלתית בגופי התיאטרון בהתאם לקריטריונים אלה.

ואולם, בדיקת המצב בתחום התיאטרון והשפעתם של תבחיני התמיכה עליו בעשור השנים שבין 1999 ל-2009 לא רק מערערת את טענות המנהלים, שנשמעו לא רק מפיהם אלא מכל עבר, אלא תגרום בוודאי לכמה גבות להתרומם, אם לא לחיוך ציני אצל לא מעט אנשים.

איור: עמוס בידרמן

מתברר כי התיאטרונים הגדולים והבינוניים, שהם הפעילים המרכזיים והדומיננטיים בתיאטרון הישראלי, לא רק שלא הועדפו על פני לתיאטרונים הקטנים וקבוצות השוליים (הפרינג'), אלא סבלו מירידה משמעותית בתמיכה בהם, של 15.5 מיליון שקלים. לעומתם, התיאטרונים הקטנים ותיאטרוני הילדים נהנו דווקא מעלייה בתמיכה הציבורית, של 10.5 מיליון שקלים. שיעור העלייה הגדול ביותר בתמיכה, פי 20 בערך, נרשם בתחום קבוצות התיאטרון והפרויקטים המיוחדים: התמיכה בהם עלתה מ-559 אלף ל-11 מיליון שקלים, כלומר יותר מ-10 מיליון שקלים . המחקר מתבסס על נתוני התמיכה השוטפת של מינהל התרבות ואינו כולל תמיכות ייחודיות. הסכומים הם נומינליים ואינם צמודים למדד, כלומר בפועל הפערים גדולים יותר (האינפלציה בין 1999 ל-2009 הסתכמה בערך ב20%).

תוצאותיה המפתיעות של הבדיקה מצביעות, בניגוד לדעה הרווחת, שההפקה של עוד ועוד הצגות והגידול העצום בפעילות אינם מאפיינים את התיאטרונים הגדולים, אלא דווקא את הקטנים, הפרינג' ותיאטרוני הילדים. התמיכה נקבעת על פי פעילות זו, תוך שקלול של מספר ההפקות החדשות, מספר ההרצות, מיקומן (באולם הבית או בפריפריה) ועוד.

חשש להתמסחרות

את הבדיקה ערכה חוקרת התיאטרון הד"ר דיתי רונן מהמרכז ללימודים אקדמיים, ששימשה בעבר מנהלת מחלקת התיאטרון במינהל התרבות. "להפתעתי, המחקר מצביע על מגמות שונות מהצפוי", היא אומרת. "בדיקה של היקפי הפעילות של התחומים השונים בתיאטרון חושפת את פעולתם של התבחינים, שמתגמלים בעיקר עשייה כמותית, והשפעתם של התבחינים מרחיקה לכת ומערערת על תפישות מקובלות והנחות יסוד של העוסקים בתחום".

המחקר של רונן מתייחס לנתוני פעילות של גופים יוצרים בתיאטרון (לפי דו"חות פילת) בחלוקה לארבע קבוצות: התיאטרונים הגדולים והבינוניים; התיאטרונים הקטנים; תיאטרוני ילדים; קבוצות תיאטרון ופרויקטים. עם הקבוצה הראשונה נמנים הבימה, הקאמרי, בית לסין (הגדולים), והחאן, גשר באר שבע וחיפה (הבינוניים). התיאטרונים הקטנים מונים שמונה ובהם אל-מידאן, היידישפיל, תיאטרון עכו ואנסמבל הרצליה.

הנתונים, המתפרסמים כאן לראשונה, אכן מפתיעים: בעשור השנים 1999-2009 חלה ירידה משמעותית, בשיעור של 21%, בתמיכה בתיאטרונים הגדולים והבינוניים: תמיכת משרד התרבות בקבוצה זו ב-1999 היתה 74.5 מיליון שקלים, וב-2009 היא ירדה ל-58.9 מיליון שקלים. תחום זה של תיאטרונים גדולים ובינוניים הוא היחיד שתמיכת משרד התרבות בו ירדה.

בנוסף לכך, ובניגוד להערכות בדבר היקפי פעילות עצומים של התיאטרונים הגדולים והבינוניים, המחקר מצביע על עליות מתונות: מספר ההפקות בקבוצה זו עלה מ-154 הפקות ב-1999 ל-180 הפקות כעבור עשור - 17% בלבד; מספר ההרצות עלה מ-5,371 ל-5,903 - 10%; ומספר הביקורים מ-2.5 מיליון ל-2.8 מיליון - עלייה בשיעור של 12.2%.

כך איפוא, למרות הירידה המשמעותית בתקציב התמיכה מצד משרד התרבות הצליחו התיאטרונים הגדולים והבינוניים להגדיל את פעילותם, אך באופן מתון. לעומת זאת, את הכנסותיהם העצמיות הגדילו באופן מרשים למדי, בשיעור כולל של 46.7%: מ-118.5 מיליון שקלים ב-1999 ל-174 מיליון כעבור עשור. עם זאת, שיעור הגידול בהכנסות העצמיות בקבוצת התיאטרונים הגדולים והבינוניים הוא הנמוך ביותר מבין כל הקבוצות הנסקרות.

לדברי רונן, הירידה בשיעור של 21% בתמיכה בתיאטרונים הגדולים והבינוניים היא מכה של ממש, המאיימת על תפקודם כגופים רפרטואריים המחויבים להפקות מאתגרות, שאינן מתחנפות לטעם הקהל. מנגד, העלייה בהכנסותיהם העצמיות מחזקת את החשש מפני התמסחרות, שעלולה לשמוט את הקרקע מתחת להצדקה של מתן תמיכה ציבורית. "תחושת התסכול של המנהלים, היוצרים והמבצעים בתיאטרונים אלה נובעת אולי מאותה שחיקה בתמיכה הציבורית, שמאלצת אותם לרדוף אחר עוד ועוד הכנסות עצמיות ולהמשיך את ההצגה בכל מחיר, בכל רפרטואר ובכל מקום", אומרת רונן.

עלייה של 1,868%

לעומת הירידה בתקציבי התמיכה בתיאטרונים הגדולים והבינוניים, הרי כל תחומי התיאטרון האחרים נהנו בעשור האחרון מצמיחה, שגשוג ועלייה דרמטית בתקציבי התמיכה מצד משרד התרבות, וזאת בעקבות גידול עצום בהיקפי פעילותם.

התחום הבולט ביותר, על פי מחקרה של רונן, הוא של קבוצות התיאטרון והפרויקטים, גופים קטנים ואלטרנטיבייים מטבעם שנדמה כי נזנחו במשך השנים. תחום זה רשם עלייה מטאורית בשיעור התמיכה מצד משרד התרבות - 1,868%. ב-1999 הסתכמה התמיכה הציבורית בקבוצה זו ב-559 אלף שקלים בלבד, וב-2009 היא המריאה כאמור ל-11 מיליון שקלים.

קבוצה זו אף בלטה בהיקף הפעילות שלה: ב-1999 נמנו עמה רק ארבעה גופים, ואילו כעבור עשור היא כבר כללה 25 גופים (13 מתוכם קבוצות תיאטרון והשאר גופי תיאטרון הזוכים לתמיכה כפרויקטים).

וזה לא הכל: מספר ההפקות בתחום זה עלה בעשר השנים בשיעור של 322% - מ-50 ל-211; מספר ההרצות עלה בשיעור של 148%, מ-955 ל-2,371. גם היקף הביקורים במופעים של קבוצות אלה גדל, אך בשיעור נמוך בהרבה, 55.6%: ב-1999 היה מספר הביקורים 172 אלף וכעבור עשור גדל ל-268 אלף. ההכנסות העצמיות אף הן גדלו וכמעט הוכפלו - מ-3.2 מיליון ל-6 מיליון שקלים (87.8%) - אך הן אינן עומדות בשום יחס לגידול בתמיכה.

מהי המשמעות של הצמיחה המפתיעה הזאת בפעילות של קבוצות התיאטרון והפרויקטים?

רונן: "זוהי אפליה מתקנת. מדובר בפריחה אמיתית שמבשרת את צמיחתה של אלטרנטיבה אמנותית ויצירתית לזרם המרכזי. לחלק מהגופים יש תיאטרוני בית משלהם, ולרשותם של היוצרים והמבצעים חסרי הבית עומדים מרכזי הפרינג'. עם זאת, ואף על פי שהכל נראה נפלא, התחום מתמודד עם קשיים שנובעים מכניסתן של הרבה קבוצות תיאטרון. ריבוי זה של גופים אינו מאפשר תמיכה ראויה בקבוצות התיאטרון החשובות יותר בתחום, כאלה שמחדשות את השפה התיאטרונית וחוקרות את מרכיביה, כמו אנסמבל עתים של רנה ירושלמי, קבוצת התיאטרון של רות קנר ותיאטרון קליפה".

האם יש כאן יד מכוונת?

"הגידול הוא מגמתי ומכוון והוא נעשה במודע על ידי משרד התרבות כדי לחזק את התחום שהיה מקופח שנים רבות. מסיבה זו נעשו לתחום זה תבחיני תמיכה נפרדים - הפרדה שנועדה מלכתחילה לאפשר להגדיל את התמיכה הציבורית לשם חיזוק הפעילות האלטרנטיבית".

ומה עם האיכות

הפתעה נוספת באה מתחום תיאטרוני הילדים, שזכה בעשור החולף לפריחה בלתי רגילה. לא רק מספר התיאטרונים הוכפל, מחמישה לעשרה, אלא כך גם התמיכה, הפעילות ומספר הצופים: ב-1999 היה סכום התמיכה בתיאטרוני הילדים 5.3 מיליון שקלים וכעבור עשור 11.8 מיליון שקלים - עלייה בשיעור של 120.5%; בעשור הזה עלה מספר ההפקות מ-106 ל-237 - עלייה של 123.6%; מספר ההרצות עלה מ-2,669 ל-4,837 - עלייה בשיעור של 81.2%; ומספר הביקורים בתיאטרוני הילדים עלה מ-688 אלף ל-1.4 מיליון - עלייה של 106%. ההכנסות העצמיות המריאו מ-11.9 מיליון ל-37 מיליון שקלים - עלייה של 213.3%.

"זוהי בהחלט הפתעה בתחום שהיה מצומצם ומוגבל", אומרת רונן. "תיאטרוני הילדים פעלו במרץ להגדלת הפעילות וזכו בתגמול תקציבי שאיפשר להם להמשיך ולהגדילה. התמורה היא בגידול מספר הצופים הצעירים, שהם קהל העתיד בתיאטרון".

האם במקרה זה הכמות אינה באה על חשבון האיכות?

"ייתכן, אך אני לא מתייחסת בשלב זה של המחקר למרכיב האיכות, שטעון בדיקה נוספת ובכלים אחרים".

ובכל זאת, מה בנוגע לקריטריון האיכות בתבחיני התמיכה - האם ניתן בכלל לבחון איכות? רונן מסבירה כי חלקו של פן האיכות בשקלול התמיכה בתחום התיאטרון הוא 20%. חישוב האיכות מורכב ממורכבות ההפקה והרפרטואר (15%) ומעידוד יוצרים ומבצעים (5%). "תיקון התבחינים, כך שיגדל חלקו של משתנה האיכות בתחשיב התמיכה הציבורית של משרד התרבות, עומד על סדר היום ומחכה לאישור זה זמן", היא מוסיפה.

מציאות בלתי צפויה

גם קבוצת התיאטרונים הקטנים סימנה בעשור האחרון צמיחה מרשימה: היא אמנם הצטמצמה מ-13 לשמונה תיאטרונים (חלק מהם נמחקו ממפת התמיכה, אחרים עברו למסגרת תמיכה שונה), אך למרות זאת תמיכת משרד התרבות בהם גדלה מ-3.4 מיליון ל-7.4 מיליון שקלים בתוך עשור - גידול בשיעור של 121%. מספר ההפקות עלה מ-61 ל-110 בעשור האחרון - שיעור של 80.3%; וכמות ההרצות עלתה מ-800 ל-1,263 - שיעור של 57.8%. מספר הביקורים גדל אף הוא, אך לא באותו יחס: מ-143 אלף ל-204 אלף - שיעור של 43%; ההכנסות העצמיות גדלו בשיעור של 80%: מ-4.9 מיליון ל-8.7 מיליון שקלים.

עוגת התקציב של תחום התיאטרון מתחלקת לפרוסות רבות. מהי חשיבותה של קבוצת התיאטרונים הקטנים?

"החשיבות היא בכך שהתיאטרונים הקטנים הם קו התפר שבין התיאטרון האלטרנטיבי לבין התיאטרון הרפרטוארי. הם יכולים להרשות לעצמם לקחת סיכונים אמנותיים ולפעול בדרכים חדשניות".

מהי המסקנה הכי חשובה שלך מהמחקר הזה?

"בדיקת הנתונים לא הפסיקה להדהים אותי. מרבית הצמיחה המוחשית בתחום התיאטרון אינה נוגעת כלל בגופים הרפרטואריים הגדולים והבינוניים, שבאופן מסורתי היו חלק הארי של התחום. אדרבא: חלקם היחסי של תיאטרונים אלו ירד במשקל הכללי של הפעילות בתחום. כך, למשל, בשנת 1999 שיעור הביקורים בהצגות שלהם היה 71% מסך כל הביקורים בתיאטרון הישראלי, ואילו ב-2009 היה השיעור 60%. את החלל שיצרה ירידה זו מילאו תיאטרוני הילדים: שיעור הביקורים בהצגותיהם ב-1999 היה 20% מכלל הביקורים בתיאטרון הישראלי, וב-2009 הוא עלה ל-30%".

איך השפיעו תבחיני התמיכה על המחזאות הישראלית המקורית?

"שיעור המחזות המקוריים לא השתנה משמעותית בעשור הזה: ב-1999, 215 מתוך 297 מהמחזות שהועלו על הבמה נכתבו בידי מחזאים ישראלים או עובדו על ידם - שיעור של 72%. ב-2009, 76% מהמחזות שהוצגו חוברו בידי מחזאים ישראלים. כלומר, מדובר בעלייה קטנה. תבחיני התמיכה אינם מעודדים ואינם מדכאים את היצירה הישראלית. הם שומרים על האינטרס של קיומה של יצירה ישראלית ברפרטואר של התיאטרונים הציבוריים, אבל אינם מתמרצים זאת באופן מעשי".

מהן מסקנותייך בנוגע להשפעתם של תבחיני התמיכה?

"אני חושבת שהתבחינים זהירים; הם ממתנים את השינויים, אבל מאפשרים להם לקרות לאורך זמן. הנתונים שהמחקר הזה חושף, ומדובר במחקר ראשוני, מפתיעים במובן שהם מצביעים על כך שהתבחינים מאפשרים יציאה של גופים ממעגל התמיכה ולא רק כניסה של חדשים אליו; ובתוך כך חלקים מתקציב התמיכה מועברים מתחום אחד למשנהו. מבחינתי הגילוי המעניין ביותר הוא שבעוד התיאטרונים הגדולים נאבקים על על כל שקל, הולכים ומצטמצמים תקציבי התמיכה בהם, ונראה כי איש לא עשה את החשבון".

האם יש כאן מדיניות מכוונת לפגוע בתיאטרונים הגדולים? הרי שרי תרבות שונים לטשו עיניהם לעברם לא פעם במטרה להוריד מתקציבם.

"תבחיני התמיכה מאפשרים לתופעה כזו להתרחש. האם מישהו כיוון לירידה כה כואבת ומסוכנת בשיעור התמיכה בתיאטרונים הגדולים והבינוניים? איני סבורה כך. הגולם עלול כאן לקום על יוצרו ולהכתיב מציאות שאיש לא ציפה לה".

בכיסו ובכעסו

בתגובה לממצאי המחקר אומר נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי: "אני מופתע מהיקף הנגיסה בתמיכה של התיאטרונים הגדולים והבינוניים. בקאמרי מרגישים זאת כל יום בכיס וזה מחייב לכל מיני מעשים כמו פעילות אינטנסיבית, לא לקחת סיכונים גדולים כפי שמתחייב מתיאטרון רפרטוארי. הירידה בתמיכות מצד המשרד גרמה גם לירידה בתמיכות מצד העיריות והמועצות המקומיות בגלל עקרון המצ'ינג" (שקל מול שקל).

עדית הרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון "קליפה": "קידום היצירה האלטרנטיבית של קבוצות תיאטרון היה תהליך שנבע מתוך משרד התרבות וזהו תהליך מבורך. עד לפני עשור העבירו אותנו ממדור למדור במינהל התרבות. אם בתחילת דרכנו היו לנו 30 פעולות בשנה, כיום הן גדלו ל-120 לפחות. כיום התמיכה היא בסכום המרבי שקבוצה יכולה לקבל - 1 מיליון שקלים. המהות הרעיונית שלנו היא של קבוצה ולא של תיאטרון קטן. לדעתי יש יותר מדי קבוצות ואם היתה ועדה מקצועית שתחליט מי מקבל ומי לא - היו פחות קבוצות שנהנות מהתקציב. הקבוצות צריכות להיות מעטות ומטופחות מאוד".

ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין: "הממצאים חמורים ומעוררי דאגה, ומסבירים את הגירעונות שאליהם נקלעו התיאטראות הציבוריים. תהליך ההידרדרות גורם בלית ברירה התמסחרות וזילות של התיאטרון, הנאלץ למצוא מקורות מימון חלופיים להישרדותו, וגורם נזק בל יתואר ליוצרים - מחזאים, במאים, תפאורנים, מוסיקאים וכו' - הפועלים בתת תקציב. ההליכה על הקו הדק שבין התמוטטות לקיום היא חרפה למדינת ישראל, המפקירה את אמניה".

ממשרד התרבות והספורט נמסר כי "שינוי הקריטריונים לתמיכות שמעביר משרד התרבות נועד לתת מענה לצורך בתמיכת המשרד בפריחה ושגשוג של יוצרים וקבוצות תיאטרון שאינם נכללים בתיאטראות הגדולים. נתוני התמיכה בתיאטראות בין 1999-2009 מצביעים על גידול משמעותי בתמיכת המשרד באמנות התיאטרון בישראל".



ד''ר דיתי רונן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו