בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלהקות שמקבלות עובר בקושי

האלבום החדש של "יומן ליג" הוא טרגדיה של להקה שרוצה להתקדם ולא מסוגלת. ה"ואקסינז" מראש לא היו צריכים להתעסק במוסיקה

תגובות

באחת הסצינות הראשונות בקומדיה הקריפית "סיירוס", שותה ג'ון סי ריילי כמות מופרעת של רד בול עם וודקה במסיבה ביתית וגורם לעצמו מבוכה רבה. הוא מתחיל בגמלוניות וללא הצלחה עם כמה נשים עד שהוא נתקל במריסה טומיי, שדווקא מקבלת בחיבה את השכרות המגושמת שלו.

במהלך השיחה המחויכת בין השניים בוקע מהרמקולים "Don't You Want Me" של ה"יומן ליג" וסוחף את ריילי לרחבה, כשהוא מותיר את מריסה החמודה מאחור; הוא רוקד לבדו בפראות כמו תמהוני, מזייף בווליום מוגזם את המלים ומהווה מושא ללעג, עד שטומיי מצטרפת אליו בבית השני בשירת "I was working as a waitress in a cocktail bar" והצעדים התואמים מהקליפ. זהו רגע נהדר שבו מופגן כוחו המרפא של הפופ; שיר בודד שאיכותו הנצחית מציתה רומן בוגר ומרגש (שבו שותף גם בנה השמן והמוזר סיירוס שמגולם על ידי ג'ונה היל. פשוט תראו את הסרט).

למרות שיש לה הרבה שירים נפלאים כמו "Fascination", "The Lebanon", "Love "Mirror Man", Action", "Together in Electric Dreams" ו"Being Boiled", ה"יומן ליג" תיזכר כנראה לעד - בקרב מי שאינו פליט אייטיז או בליין קבוע במסיבות 1984 - כלהקה ששרה את "Don't You Want Me"; שיר שלא רק חקק את שמה בפנתיאון הפופי, אלא גם מספר את סיפורה.

בתחילת דרכה בסוף שנות ה-70, ה"יומן ליג" היתה להקה שאיגפה את הסינתפופ מהצד הניסיוני-אמנותי-אוונגרדי, סומנה על ידי דייוויד בואי כ"עתיד של הפופ" וזכתה לעלבונות צורבים מצד ג'וני רוטן - שקרא להם "היפים טרנדים" על גבי דפי ה"ניו-מיוזיקל אקספרס" - ו"האנדרטונס", שליכלכו על הצליל המסונתז וההשכלה האמנותית-אקדמית של חבריה בשיר ."My Perfect Cousin"

ב-1980, אחרי שני אלבומים מוערכים אך כושלים מסחרית, "Reproduction" ו"Travelouge", עזבו שני חבריה המייסדים מרטין ווייר ואיאן קרייג מארש, הקימו את "הבן 17" יחד עם הזמר גלן גרגורי - הם רצו ללהק אותו כבר ל"יומן ליג", אולם הוא היה עסוק באותו זמן - והותירו את הסולן פיל אוקי עם שם המותג הבעייתי.

ואז, כמו שמספר השיר, אוקי מצא את סוזן אן סאלי וג'ואן קתרל, שתי נערת תיכון בנות 17 שעבדו כמלצריות בבר קוקטיילים בשפילד. הוא הזמין אותן להצטרף ללהקה שלו - מה שלא בדיוק שימח את האבות שלהן באותה תקופה - והמציא את ה"יומן ליג" מחדש, עם חזות משופרת. הליהוק המנצח נייד את ה"יומן ליג" ממעמד של נודים אמנותיים נפוחים לכוכבי פופ שמנפקים להיטים ומוכרים מיליונים, אבל גם קיצר משמעותית את תוחלת החיים שלהם.

בניגוד ל"פט שופ בויז", ה"יומן ליג" לא ידעו להתבגר בחן והמשיכו להישען על תהילת העבר ולנסות לשחזר אותה. במקום להיזכר בנשימה אחת עם האמנים שהשפיעו עליהם - "רוקסי מיוזיק", בואי, "ג'וי דיוויז'ן" ו"קרפטוורק" - הם יצאו לסיבובי מחווה עם מוקיונים בסגנון "באקס פיז", "5 סטאר" ו"דולר"; הרכבים שאפילו לא מנוגנים במסיבות רטרו.

"Credo", אלבום חדש שהקליטו בהפקת הצמד המנצ'סטרי הלא מבריק במיוחד "איי מאנסטר", הוא טרגדיה של להקה שרוצה להתקדם ולא מסוגלת; תקועה בין השאיפות המוסיקליות שלה להתאים עצמה לרוח התקופה - שמרפררת לימי נעוריה לא מעט - לנוסטלגיה שהיא מעוררת וחוסר הנכונות של הקהל לשמוע חומרים חדשים מלבד הלהיטים ההם. אין כאן רהביליטציה שצובעת את הלהקה בגוונים חדשים, נניח בהשראת כל אלו שגדלו עליה, או חזרה טוטאלית למתכונת הישנה כפי שכפה מארק רונסון על "דוראן דוראן" ב-"All You Need is Now" מהשנה שעברה. יכול להיות שהאלבום הזה הוא תירוץ שה"יומן ליג" חייבים לעצמם על מנת שיוכלו לשיר פעם נוספת את "Don't You Want Me" מבלי להרגיש פנסיונרים. זה לא אומר שאתם צריכים לשתף עם זה פעולה.

חלולים

להלן חידה - מה המשותף לכל הלהקות הבאות: "הברייברי", "הגוסטס", "הראמבל סטריפס", "גווילמוטס", "הפילינג", "הטוואנג", "האוטומטיק", "טו דור סינמה קלאב", "אייר טראפיק", "קולד וור קידס" ו"ווייט לייז"? מי מכם שענה במהירות "מוסיקה מחורבנת" יקבל רק חצי נקודה. התשובה המלאה היא "מוסיקה מחורבנת ונוכחות ברשימת האמנים המבטיחים של הבי-בי-סי".

כמו אולמי שמחות מפוקפקים, גם המוסד הבריטי הוותיק מפרסם מדי שנה את הספקים המועדפים עליו - רשימה של עשרה יוצרים והרכבים שעומדים להטביע את חותמם - כשטובת הקהל היא לא השיקול שעומד תמיד לנגד עיניו. מה שצורם במיוחד אינם כישורי החיזוי הדני רופיים של הבי-בי-סי - בנוסף להיותן זניחות מוסיקלית, הלהקות שציינתי גם היו פלופים מסחריים - כי אם איבוד הסקרנות והרפיסות אל מול חברות התקליטים כשזה נוגע לנישה האלטרנטיבית (גם בפופ הם מפחדים, אבל לא באחוזי הצלחה כאלה איומים).

במקום לתמוך באמנים מסעירים - בין השאר הם התקשו להבחין בשנים האחרונות ב"דירהאנטר", "XX", "בסט קוסט", דיים פאנק ו"טורו אי מוי" - אנשי הבי-בי-סי מקבלים תכתיבים ומבצעים אותם בדייקנות; משבצים להקות שלכאורה מייצגות את השוליים, אולם למעשה מגיעות מלב המערכת. לכן הן נשמעות חלולות ולא רלוונטיות. לכן הן נכשלות.

ה"ואקסינז" לבית קולומביה רקורדס היא להקת הגיטרות האחרונה להתהדר בנוצות הבי-בי-סי, מבלי להבין שהיא ממיטה על עצמה אות קלון. אני לא מאשים אותה, זו בערך העצם היחידה שיש לה לזרוק. את המוסיקה שלה כבר שמעתם יותר מדי פעמים בתצורות עם יותר שאר רוח. קוקטייל דליל וממותק יתר על המידה של "הסטרוקס", "ארקטיק מאנקיז" ו"אינטרפול", שמתעלם מעושר העולם הפנימי של כל אחת מהן ויחסי המסמן-מסומן שהיא עצמה מנהלת עם ההיסטוריה של הרוקנרול.

השירים של "ואקסינז" לא רעים - יש הוקים טובים, פזמונים שאפשר לזמזמם, סאונד מדויק, לוק של נערים רעים עם כוונות טובות וסולן שיודע לצרוח - הם פשוט חלולים. הם ציטטות סגנוניות ריקות מכוונה וחסרות אופי. זה אפילו לא אופי, אלא אטיטיוד, מילה ללא תרגום עברי הולם.

חדלות האישים הזו מתגלמת בצורה המובהקת ביותר בשירה של הסולן ג'סטין יאנג, שעוד לא החליט אם הוא רוצה להיות ג'וליאן קזבלנקס, פול בנקס, אלכס טרנר או ברנדון פלאוורס. זה ההבדל בינו לבין, נניח, פיט דוהרטי, קלה אוקרקה מ"בלוק פארטי" ואלכס קפרנוס מ"פרנץ פרדיננד", סולנים של להקות שניהלו דיאלוג עם שדי עבר רוקנרוליים, ואחזו בפרסונה שהקרינה על היצירה שלהם ונתנה לה זווית ייחודית.

כשיאנג שר על בחורות, עצבות או סמים, אני לא מקנא בו, מרחם עליו או רוצה להצטרף אליו. הוא לא מעורר בי כלום מלבד להתפלל חזק שהאלבום החדש של "טי-וי און דה רדיו" כבר ידלוף ויציל אותי מהשממה הזו. אני לא יודע למה להקות בכלל קמות.

ה"יומן ליג", "Credo" (Wall of Sound). ה"ואקסינז", What Did You" "?Expect From The Vaccines (קולומביה)



ה''יומן ליג''. רק לא להרגיש פנסיונרים


ה''ואקסינז''. ציטטות סגנוניות חסרות אופי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו