בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום החדש של אמל מורקוס - שילוב מוצלח

הלחנים הכי טובים, השירה הכי יפה וגם הנגינה הכי עשירה - הצירוף הנדיר הזה מתרחש באלבום "בראני"

תגובות

לפעמים צריך להתחיל מהשורה התחתונה, מפני שהשורה התחתונה כל כך ברורה ומהדהדת. "בראני", הדיסק החדש של הזמרת אמל מורקוס, הוא אלבום נפלא. האלבום הישראלי הכי יפה, הכי צלול והכי עמוק ששמעתי בתקופה האחרונה.

זה כמעט לא הוגן. בדרך כלל יש אלבומים שמצוידים בלחנים הכי טובים, ולצדם יש כאלה שמתהדרים בשירה הכי יפה, ויש אלבומים אחרים שמציגים את הנגינה הכי עשירה. נדירים המקרים שבהם אלבום שכולל את הלחנים הכי טובים מציג גם את השירה הכי יפה וגם את הנגינה הכי עשירה. אבל מדי פעם זה קורה. עובדה. אני ממש מפציר בכם להקשיב לאלבום הזה.

מורקוס מופיעה ומוציאה אלבומים כבר הרבה שנים, אבל נדמה שהקהל היהודי לא הקשיב לה אף פעם בתשומת הלב שמגיעה לה. מכירים אותה בעיקר כמי שהופיעה ב"רחוב סומסום" ושרה יחד עם אלון אולארצ'יק את "שלום סלאם". זה כמעט כמו להכיר את חוה אלברשטיין דרך "קרוסלה".

מורקוס הוציאה בערך עשירית ממספר האלבומים שאלברשטיין הקליטה, וגם בתוך המרחב הערבי-ישראלי לא שמור לה מעמד איקוני (היא עדיין צעירה מדי), אבל היא ואלברשטיין חולקות איכות משותפת ונדירה: הן זמרות גדולות. מורקוס סיפרה פעם בחיוך מריר שכשהופיעה בעכו יחד עם ריטה, המנחה הציג את ריטה בשמה בלבד, ואילו עליה אמר משהו כמו "זמרת שאהודה בקרב הקהל בישראל" או "זמרת ששיתפה פעולה עם אמנים ישראלים מפורסמים". "הייתי שמחה אם היו אומרים 'אמל!' וזהו", הוסיפה מורקוס. הלוואי שהאלבום החדש והמרהיב שלה יעזור להגשים את המשאלה הזאת. מבזק מהמציאות: הוא לא.

האלבום הקודם של מורקוס, "נענע יא נענע", יצא ב-2007 וכלל גרסאות שלה לשירי עם פלשתיניים. אלה לא היו סתם חידושים שהביאו את השירים הישנים אל הצליל של היום. מורקוס עשתה בשירי העם מעשים יצירתיים ונועזים. היא בחרה, למשל, בשירים שבהם נשים שרות על תשוקה גופנית לגבר. היא צירפה שירים זה לזה וכך שינתה את המשמעות שלהם. שירים בעלי תוכן שוביניסטי קולפו מהטקסט שלהם, ונותרו עם המנגינה היפה לבדה באקט של מחאה אילמת אך רועמת.

אוהבי מוסיקה ערבית שאינם דוברי ערבית, לא יכלו לעמוד על הדקויות האלה. "נענע יא נענע" לא כלל תרגומים של השירים, או הסברים עליהם. כשמורקוס נשאלה על כך בראיון היא אמרה: "קודם כל, גם אם היה תרגום, אי אפשר להבין את המשמעות בלי להכיר את הקונטקסט. חוץ מזה, לא תמיד צריך להבין את המלים. אני לא צריכה להבין את חריס אלקסיו או את מרסדס סוסה כדי להתרגש מהן, ואני בטוחה שגם אם לא הייתי מבינה מה זהר ארגוב או חוה אלברשטיין או ג'ון באאז שרים, הם עדיין היו מרגשים אותי.

"אני חייבת לומר שאנשים באנגליה או בהולנד אף פעם לא אמרו לי שהם מרגישים שהם מחמיצים משהו כי הם לא מבינים את הטקסטים שאני שרה. זה קורה בעיקר אצל ישראלים. 'אוי, זה בערבית, אני לא מבין'. אז תקשיב יותר טוב, ואולי תגלה שהקול שלי מביע משהו אוניברסלי".

מורקוס צודקת. כמו כל זמרת משכמה ומעלה, הקול שלה באמת מביע משהו אוניברסלי. רגשות והלכי רוח כמו עצב, תקווה, אושר, תשוקה, ייאוש, השתאות מיופיו של העולם, התקוממות לנוכח אי-צדק - כל אלה מקבלים ביטוי ווקאלי יפהפה באלבום החדש. הפעם, בניגוד לאלבום הקודם, יש תרגום של הטקסטים (לאנגלית, לא לעברית), ואלה טקסטים יפים מאוד, שהאיפוק שלהם מכסה על סערת רגשות גדולה.

אבל האמת היא שבחלק מהשירים לא צריך לקרוא את הטקסטים כדי להיכנס לתוך ההוויה שמורקוס והנגנים שלה יוצרים באמצעים מוסיקליים. בלי להבין את המלים שמורקוס שרה בשיר הנושא, אפשר לחוש בגאווה העיקשת שקורנת ממנו. ובלי לדעת על מה מדבר שיר כמו "דוק" אפשר לחוש בדיאלוג הממזרי בין שני אוהבים, ובלי להבין את הטקסט של "כל שיי" אפשר להתמוגג מהאופטימיות הילדית ומצהלת האנדרדוג שלו.

השירה של מורקוס - וגם את זה אפשר לשמוע בלי להבין את המלים - מציגה שני סיפורים במקביל: סיפור קולקטיבי פלסטיני, ולצדו סיפור אישי. כפל הקולות הזה משתקף גם במוסיקה. יש בה קטעים שאפשר לשיר בכיכרות, ולצדם קטעים יותר חרישיים ומהורהרים. רוב השירים כורכים יחדיו את שתי הגישות, במיטב המסורת של השיר האמנותי הערבי, ומשלבים פראזות קליטות שמזדמזמות כבר בהאזנה השנייה ולצדן משפטים מפותלים ומורכבים שלא יזדמזמו גם בהאזנה הארבעים.

שני המלחינים המרכזיים באלבום הזה הם נאסים דקוואר ומהראן מורעב, והם ראויים לתשואות על העבודה שלהם. כך גם סמיר מחול ומורקוס עצמה, שהלחינה נהדר את השיר ההימנוני "אחרהו סאפק אל-דם". דקוואר (כינור ועוד) ומורעב (קאנון) גם מובילים את האנסמבל של מורקוס, שמנגן את השירים באלגנטיות כובשת ועם הרבה עומק.

מורקוס לא הצליחה למצוא חברת הפצה שתשנע את האלבום המעולה הזה לחנויות הדיסקים, ובינתיים אפשר להשיג אותו רק בחנויות ספורות בצפון (ובהן בקפה-אמנות "פאתוש" ובספריית "באב אל חארה" בחיפה, בקפה "רזאז" בעכו ובספריית "מאיסטרו" בנצרת) ובבית הקפה "יאפא" ביפו.

מורקוס תשיק את האלבום ב-16 בחודש בקיבוץ כברי. בעלי המועדונים בתל אביב, ירושלים וחיפה נקראים בזאת להזמין אותה להופיע אצלם, ויפה שעה אחת קודם. לא ייתכן שלאלבום כל כך יפה לא יהיו חיי במה מדרום לכפר יסיף.

אמל מורקוס - "בראני". אמל הפקות



אמל מורקוס. קול אוניברסלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו