בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלון בקריביים שסגר את הדלת למשקיעים הזרים

החלום של סם רפאל היה פשוט: להקים מלון שיוכיח שאנשי הקאריביים מסוגלים לנהל אתר נופש מצליח. בשיחה עמו הוא מספר למה סירב להצעות של משקיעים זרים לפתח את "ג'נגל ביי" שלו

תגובות

סם רפאל נראה נבוך. הוא עמד לצד שר התיירות של שולטנות הנפט עומאן ואחז בידו לוח מוזהב. הבמה המקושטת של יריד התיירות העולמי בלונדון לא נראתה כסביבה הטבעית בעבורו. החולצה הלבנה נטולת העניבה שלבש לצד הגלביה המהודרת של השר העומאני נראתה מוזרה ולא הולמת. רפאל זכה בנובמבר 2010 באחד הפרסים החשובים בעולם התיירות, ביריד התיירות בלונדון, על התרומה האישית הגדולה ביותר לקהילה. השר העומאני העניק לו את הפרס ורפאל מיהר כל כך לרדת מן הבמה עד ששכח ללחוץ את ידם של כמה מן הנכבדים שניצבו עליה. בשיחה שניהלנו לאחר מכן הודה שאירועים כאלה אינם מתאימים לו.

"אני בראש וראשונה פעיל חברתי", מבהיר רפאל. "נעים לדעת שאנשים אחרים, מן הקצה השני של העולם, מכירים במאמץ שלך, בייחוד כשזה קורה על במה עולמית חשובה, אבל אני לא רגיל שממקדים בי את הזרקורים. נכנסתי לעסקי התיירות כדי לקדם את הנושאים החברתיים. כל השאר שולי. מה שחשוב הוא ההשפעה שיש לך על האזור ועל האנשים".

גישה חברתית ומלים חדורות שליחות אינן שכיחות בסביבה עסקית של ירידי תיירות. רפאל מודע לזה שהוא עוף קצת מוזר, אבל זה לא מטריד אותו במיוחד. הוא מנסה אמנם לשווק את בית המלון שלו, אבל חוזר בכל משפט שני להיבטים החברתיים. במשך השיחה בלונדון ובשתי שיחות עמו כמה שבועות לאחר מכן בסקייפ, קל להבחין שרפאל מעדיף לדבר על "ג'נגל ביי", אתר הנופש שלו בדרום מזרח האי דומיניקה, שאותו הוא מגדיר "חלום חיי" ועל הקהילה שבה הוקם, מאשר על עצמו.

רפאל, בן 50, נולד בדומיניקה, אי זעיר וחריג מעט במזרח האיים הקאריביים - טרינידד וברבדוס שוכנות מדרום, גואדלופ ופורטו ריקו מצפון. הוא מדגיש כמה פעמים שדומיניקה אינה קשורה כלל לרפובליקה הדומיניקנית ומוודא היטב שאני יודע מהי דומיניקה ואיפה היא נמצאת. "רוב האנשים, בייחוד אמריקאים, נוטים להתבלבל בעניין הזה. למדתי להיות זהיר מאוד בכל מה שקשור להיכרות של אנשים עם דומיניקה. היינו פעם מושבה בריטית, אבל כבר 30 שנה זאת מדינה עצמאית".

רפאל גדל בקהילה עם מודעות חברתית חזקה וחינוך לעזרה עצמית ולפיתוח עצמאי. בכיתה ה', כאשר משפחתו התגוררה באיי הבתולה האמריקאים, נסע עם כיתתו לשבוע מחנאות במפרץ קינמון באי סנט ג'ון. "שם", הוא אומר, "נולדה המודעות הסביבתית שלי והאהבה לטבע ושימור הסביבה. משם התחיל הכל. גדלתי בתקופה שבה האיים הקאריביים נהפכו ממושבות למדינות עצמאיות. זהות עצמית וחשיבה על מהפכה חברתית מילאו תפקיד חשוב מאוד בתקופת ההתבגרות שלי. כל הדברים האלה, שבטח נשמעים לך פילוסופיים, מוצאים ביטוי מוחשי לחלוטין ב'ג'נגל ביי'. זה אמנם לא אתר קמפינג אלא אתר נופש ברמה גבוהה, אבל זאת הגשמה של משהו שעליו חלמתי במשך כל חיי כאדם צעיר".

בתחילת הקריירה המקצועית שימש רפאל כקבלן בניין באיי הבתולה. ההצלחה הכלכלית הובילה אותו במהירות לעסוק בתיירות. "שמעתי פעם תוכנית רדיו שעסקה בנזקים העצומים שפיתוח התיירות השגוי גרם לסביבה ולחברה באיים הקאריביים. העובדה שהדהימה אותי יותר מכל היתה שנאמר שם שאין באזור הענק של האיים הקאריביים מלון שנמצא בבעלות של האוכלוסייה המקומית. כל בתי המלון בשנות ה-80 ותחילת ה-90 היו בבעלות של חברות אמריקאיות, רובן רשתות ענק. תושבי הקאריביים לא זכו כלל ליהנות מן הרווחים ומן הפריחה של התיירות באזור. התיירות של הקרוזים הגדולים, ספינות השיט הענקיות שמגיעות לכאן ממיאמי, לא מכניסה כסף לקהילה המקומית. הנוסעים לנים ואוכלים על הספינות ויורדים לחוף לסיורים קצרים ומוגבלים. אין להם כמעט מגע עם הקהילה המקומית".

החלום של רפאל היה פשוט - להקים מלון שיוכיח שאנשי הקאריביים מסוגלים לבנות ולנהל אתר תיירות מצליח בדרך שמציגה לראווה את התרבות המקומית ועוזרת בראש וראשונה לקהילה. הניסיון הראשון של רפאל בתיירות הסתיים בסטירת לחי. בתחילת שנות ה-90 הקים באי הצפוני סנט קרואה בית הארחה צנוע ולצדו חוות דגים. כמה ימים לפני הפתיחה מחתה סופת הוריקן את הפרויקט כולו מעל פני האדמה. ב-1996 חזר סם רפאל לאי הולדתו. המצב הכלכלי באי היה אז בכי רע. כלכלת דומיניקה נשענה מסורתית באופן כמעט מוחלט על גידול בננות והענף החקלאי הזה קרס לחלוטין באמצע שנות ה-90. עד אז לא פותחה כמעט שום תיירות באי.

רפאל מספק את ההסבר לכך במלים פשוטות: "אנחנו שונים משאר האיים הקאריביים. אין אצלנו חול לבן או חופי רחצה חלומיים. בניגוד לאיים האחרים, השטוחים, דומיניקה הוא אי הררי. יש לנו מפלי מים נפלאים, מעיינות חמים, יערות עבותים והמון בעלי חיים, אבל האי אינו מתאים לתיירים שמגיעים כדי לרבוץ על החוף ולהשתזף. ספינות הקרוזים הגדולות כמעט אף פעם לא עוגנות בדומיניקה. הן מעדיפות את מרטיניק או גואדלופ השכנות. התפישה שלנו היתה שאנחנו צריכים לפנות לקהל אחר ולפתח אתר בעל אופי שונה".

סרטון התדמית של מלון ג'נגל ביי

במשך חמש שנים הקימו סם ואשתו גלנדה, עובדת סוציאלית ילידת דומיניקה, את "ג'נגל ביי". הם התעקשו לא להביא עובדים חיצוניים אלא שכרו את הפועלים המקומיים, שעד אז עבדו רק בחקלאות ונותרו מובטלים וחסרי כל. "ראינו בזה חלק חשוב מן התהליך. זה אמנם לא היה קל, כי בעצם לימדנו את העובדים כל אחד מן המקצועות בבנייה ובמלונאות. אמרנו להם שנקים מסעדה ואז התברר שאיש מן האנשים שעמדו מולנו לא אכל מעולם במסעדה. הם לא ידעו איך נראית מסעדה. אבל העובדה שעליה אני גאה יותר מכל היא שהיום אפשר לומר בבירור שאת המסעדה שלנו הקימו פועלים מקומיים, שרכשו כאן מיומנות בבנייה. כל הצוות שעובד כיום במסעדה, מהשף ועד אחרון פועלי הניקיון, כולל צוות המטבח, הניהול וההגשה מורכב מבני המקום. כמעט כל האנשים האלה עובדים במסעדה הראשונה שאליה נכנסו בימי חייהם ואותי זה מרגש מאוד".

ניפגש בבקתה

הפילוסופיה של "ג'נגל ביי" היא מקסימום מעורבות חברתית ומינימום התערבות סביבתית. המלון לא מורכב מבית אחד מסיבי אלא מ-35 בקתות עץ שמשתלבות היטב בסביבה. רובן הוקמו על צלע ההר, בלב היער והן צופות אל האוקיינוס האטלנטי. מלבד הבקתות יש באתר מסעדה, בריכת שחייה, מכון ספא, מרכז יוגה ורשת של שבילי הליכה ביער. מלבד ההעסקה הישירה של 65 עובדים מבני הכפרים בסביבה, קמו בעקבות בנייתו של המלון שנחנך ב-2005 עוד 40 עסקים קטנים, שמעניקים שירותים לבתי הארחה ובתי מלון נוספים בדומיניקה. ג'נגל ביי קונה את כל האוכל שמוגש בו, כולל דגים טריים וירקות, מתושבי הסביבה. "אנחנו משתדלים לקנות את כל המוצרים שלנו ברדיוס של חמישה קילומטרים מן המלון", מסביר רפאל.

בשנה האחרונה באו לדומיניקה 25 אלף תיירים. חמישית מהם התאכסנו בג'נגל ביי. 40% מהם הגיעו מארצות הברית, 30% מאירופה והשאר מאיים קאריביים אחרים. במשך השיחה עמו שמח רפאל לספר שבדיוק עכשיו מתאכסנים במלון כמה מבקרים מישראל. המבקרים שבאים לאתר מחפשים "חופשה אותנטית בקאריביים". עובדי המלון מעודדים את האורחים לצאת לסיורי צלילה, לטיולי הליכה ולפעילויות רבות בסביבה. לצד אלה נערכות במקום סדנאות יוגה, עיסוי וספא. רבים מן האורחים הם, לדבריו, זוגות שבוחרים בדומיניקה כדי לבלות את ירח הדבש שלהם. הוא מודע היטב לכך שהשירות ללקוחות חייב להיות איכותי.

"מי שמגיע להתאכסן אצלנו שמח לתמוך בקהילה. המודעות לכך גוברת בשנים האחרונות באופן משמעותי, אבל הוא רוצה לישון על מיטה נוחה, רכה ונקייה ולאכול אוכל טעים ואיכותי. כל הרעיונות החברתיים היפים שלנו לא שווים כלום אם לא ניתן לאורחים חופשה ברמה גבוהה, ואת זה אנחנו משיגים בהמון הכשרות מקצועיות ובתהליך מסוים של חינוך. חלק מן העובדים שלנו דומים לי ולאשתי במובן זה שהם נולדו בדומיניקה אבל יצאו כבר לראות מקומות אחרים והבינו מה המשמעות של תיירות בינלאומית".

מחשבה מיוחדת ולא שגרתית מקדיש רפאל בימים אלה להשפעה ארוכת הטווח שיש למלון שלו על הסביבה הקרובה. הוא מודע מאוד לכך שאורח החיים של התושבים השתנה בגלל פיתוח התיירות. "הם עסקו בחקלאות ונהגו, למשל, לנוח אחר הצהריים. איש מהם לא עבד בימי ראשון. כולם הלכו אז לכנסייה. היום המצב שונה. הם הרי עובדים במשמרות וחלק מן העובדים מגיעים לעבודה בימי ראשון. אין דרך אחרת לנהל מלון ואני יודע שזה משפיע על אורח החיים. אנחנו יוצרים שינוי וחשוב לי מאוד שניצור אותו בזהירות. המצב הכלכלי אמנם השתנה לטובה אבל אנחנו לא מאמצים לגמרי את נקודת המבט המערבית. אני רוצה ליצור שינוי כלכלי, אבל לא להשפיע על האושר שלהם. זאת תהיה תוצאה קשה אם נעשה את הקהילה עשירה יותר ופחות מאושרת. לעתים קרובות התושבים המקומיים דווקא כועסים עלי בגלל זה. הם מוכנים כבר לאמץ הרבה יותר מהר את אורח החיים המערבי. הם רוצים להרוויח יותר כסף ויותר מהר. בעיני חשוב לשמר את המרכיבים האחרים בקהילה כדי שלא ייעלמו. חשוב לי לשמר את התרבות המקומית המסורתית. להראות את התרבות הזאת למבקרים שמגיעים אלינו".

לדברי רפאל, היו לו בחמש השנים האחרונות כמה הצעות ממשקיעים זרים לפתח במהירות את המקום והוא סירב להן. חלק מן ההצעות יכלו לדבריו לעשות אותו אדם עשיר ואפילו מיליונר, אבל הוא עמד בפיתוי. "יש לבני אדם נטייה להרוס את האוצרות הכי גדולים שלהם. אני לא רוצה שזה יקרה לנו ועד עכשיו הצלחנו להימנע מזה. צריך לשמור על צניעות ועל איפוק. הרי ברור לגמרי שאם נתרחב נאלץ להביא עובדים נוספים מחוץ לקהילה המקומית. זה לא מתאים לנו".

למרות ההתמקדות בקהילה המקומית לרפאל יש דעה נחרצת בנוגע לכיוון שאליו צריכה להתפתח התיירות בקאריביים. לדבריו, עבר הזמן שבו תיירים חיפשו את החופשה המנותקת מהסביבה. "פעם", הוא אומר, "לא היה אכפת לאנשים אם החוף שהם משתזפים בו נמצא בתאילנד, במקסיקו או בקאריביים. היום זה לא כך. אנחנו חייבים להציע להם חופשה שכוללת היכרות עם התרבות המקומית ולתרבות הקאריבית יש עושר אדיר של מוסיקה, ריקוד, לבוש וצבעים שכמעט נעלם לחלוטין. חשוב להוציא אותו מחדש אל האור".

מלבד הפעילות במלון תומכים רפאל ורעייתו בפעילויות נוספות למען הקהילה המקומית - "בית התקווה" - מעון לילדים יתומים ונכים ויוזמת איסוף ספרים בשם "ספרים פתוחים וראש פתוח", שמסייעת בהקמת ספריות בבתי הספר באי. כחלק מן הפעילות הזאת מתבקשים האורחים בג'נגל ביי להשאיר במקום את הספרים שהביאו אתם, כתרומה לספריות המקומיות. יוזמה נוספת הביאה להסכמה שכל צוות העובדים מקצה 10% מן הטיפים לפרויקטים חברתיים מקומיים. רפאל התחייב להקציב בכל שנה מכספו הפרטי סכום זהה לפרויקטים אלה.

כאשר אני שואל אם יפנה בעתיד לפוליטיקה פורץ רפאל בצחוק מתגלגל. "תראה, אני לא יודע איך זה אצלכם בישראל, אבל אצלנו יש לפוליטיקה מקומית השפעה הרבה יותר גדולה מאשר לארצית. אני מעורב בקהילה שלי ומשפיע עליה. אני פעיל חברתי ויש לי השפעה גדולה על החברה. אני לא חושב שאשפיע יותר על החיים של אנשים אם אתחיל לעבוד כפוליטיקאי. ההיסטוריה של הקאריביים מוכיחה שאני צודק. חוץ מזה, אתה הרי ראית כמה שאני טוב בעמידה על במה מול קהל". *

דומיניקה - תעודת זהות

האי הזעיר דומיניקה, ששטחו רק 751 קילומטרים רבועים, זוכה לכינוי "אי הטבע של הקאריביים". מלבד צמחייה עבותה ומגוון ביולוגי מרשים, אחת האטרקציות המושכות בדומיניקה היא "האגם הרותח", מקווה מים חמים השני בגודלו בעולם. בדומיניקה חיים 72 אלף תושבים בלבד ועובדה זאת הופכת את המדינה לאחת הקטנות בעולם. באי חיים עדיין 3,000 תושבים אינדיאנים-קאריביים. קבוצה זאת היא האוכלוסייה היחידה במזרח הקאריביים ממוצא פרה-קולומביאני. האגדה המקומית מספרת שכאשר ביקש קולומבוס לאחר ששב ממסעו להראות למלכי ספרד איך נראית דומיניקה הוא נטל דף נייר, קימט אותו בכף ידו והטילו אותו ככדור על השולחן. דומיניקה היתה האי הקאריבי האחרון שנכבש בידי האירופים ונהפך למושבה. הסיבה לכך היתה ההתנגדות העזה של תושבי המקום. ב-1763 העבירו הצרפתים את השליטה באי לידי הבריטים ואלה הקימו בו מושבה קטנה בשנת 1805. ב-1978 זכה האי לעצמאות. שנתיים לאחר מכן נבחרה מרי יוגניה צ'רלס לראשות הממשלה. היא היתה האשה הראשונה שעמדה בראש מדינה באיים הקאריביים. צ'רלס כיהנה בתפקידה 15 שנים ונחשבת גם כיום לדמות נערצת.



מלון ''ג'נגל ביי'' באי דומיניקה שבקאריביים למטה: אחד החדרים


רפאל. ''פעם לא היה אכפת לאנשים אם החוף שהם משתזפים בו נמצא בתאילנד או במקסיקו. היום אנחנו חייבים להציע להם חופשה שכוללת היכרות עם התרבות המקומית''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו