בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בארון של שרה נובופלנסקי

תגובות

שרה נובופלנסקי, בת 83, ילידת חיפה, מתגוררת בשכונת בית הכרם הפסטורלית והשקטה בירושלים. בסלון ביתה המואר, ישובה על כיסא נדנדה, היא מדברת בשצף אשר מקשה לעקוב אחריה.

סיפור רודף סיפור, היא מתארת בבהירות וברהיטות את זיכרונות העבר הרעננים שבראשה. הוריה עלו ארצה מרוסיה באמצע שנות ה-20. "הם היו ציונים שרופים עם גוון סוציאליסטי, באו כחלוצים", היא מספרת. "כשהגיעו אבי ראה את הכרמל והים ואמר, ?אודסה!'. חיפה הזכירה לו את ביתו".

נובופלנסקי, שהיתה בת יחידה להוריה, מספרת שכבר כשהיתה בת שמונה איפשרה לה אמה לבחור בעצמה בדים ולצייר לתופרת את מה שברצונה שתכין עבורה. "היה לי חוש לזה. בילדותי אמי לא הרשתה לי ללבוש שמלות עד הברכיים. היא נהגה לומר, ?מה את זקנה?'. שמלותי היו ממש קצרות, באורך הירך. זה היה שונה וגרם לי להרגיש שאני אאוטסיידרית, עד שיום אחד אמרתי לה שאני לא רוצה להסתובב כך יותר, שאני רוצה חצאית יותר ארוכה, אז היא אמרה ?תעשי לך', וכך בגיל תשע כבר הארכתי לעצמי את הבגדים. בשלב הזה כבר היה לי חופש מלא ללבוש מה שאני רוצה. עם זאת, לשני הורי היה אכפת מאוד איך אני נראית ומה אני לובשת. כשאבי היה על ערש דווי, ביקרתי אותו בבית החולים והוא הסתכל עלי ואמר ?השמלה שלך נורא יפה'".

מה שהתחיל מצורך בסיסי של ילדה לחוש שייכות התפתח למקום של ביטוי עצמי, שחרור הדמיון ולעתים סתם שעשוע פשוט. "בילדותי היינו מקבלים חבילות בגדים מדודתי שהתגוררה באמריקה. הבגדים היו מצועצעים בעינינו ולא לבישים, אז אמי התירה לי לגזור אותם ולעשות בהם כאוות נפשי. כשהייתי בת 12 הכנתי לעצמי בגד ים: לקחתי סוודר ישן בצבע בז' ועשיתי ממנו מכנסונים, ומסוודר אדום יצרתי חלק עליון, וסביב המותן קשרתי שרוך עבה בצבע זהב. בשלב מאוחר יותר, כנערה, כבר הכנתי לעצמי שמלות ורקמתי עליהן פרחים. בזמנו כולן לבשו סרפנים שחורים, ואני הייתי מסתובבת בשמלות לבנות פרחוניות".

כיום, ארונה כולל רק פריטים שעיצבה והכינה בעצמה, להם היא דואגת להצמיד תוויות שעליהן כתוב ."An Original By Sara Novoplanski" בסלון ביתה עומדת לה מכונת תפירה ולצידה תיבה מלאה חוטים בשלל צבעים, פקעות צמר וכלי תפירה. "יש לי בית מלאכה קטן פה. היו זמנים שבהם הייתי תופרת וסורגת גם לשאר בני המשפחה, לא רק בגדים אלא גם גרביים, צעיפים ותחפושות לנכדים. אני גם מאוד אוהבת לתפור למגבות הבית לולאות תלייה מעוטרות. בשנים האחרונות אני כבר עושה בעבורם פחות, ילדיי עושים זאת בעצמם, גם הבנים. כל המשפחה מתחברת לעשייה הזו".

נובופלנסקי, שכל כולה אנרגיה תוססת, לא חדלה לפתח גם תחומים אחרים בחייה. מלבד התארים שבהם היא אוחזת, האחד בהיסטוריה של עם ישראל ושניים נוספים בספרות יידיש, היא לומדת קורסים שונים באוניברסיטה העברית. פעם בחודש היא גם מגיעה לחוג ספרות שאותו ייסדה עם חברותיה, ובו הן מקריאות סיפורים שכתבו, מראות זו לזו תמונות מחייהן ומדברות עליהן.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו