בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אומרים שהיה פה שמח

שבועות האופנה שהתקיימו כאן בשנות ה-60 וה-70 משכו קניינים מרחבי העולם, שנהו אחר בגדי הים, פריטי העור והסריגים מתוצרת כחול-לבן. מאז לא הצליחו המעצבים המקומיים לפרוץ את גבולות ישראל. האם כעת יש סיכוי לשינוי?

תגובות

"משלחות של קוני אופנה מ-15 ארצות המונות כ-250 איש הגיעו כבר לישראל כדי להשתתף בפתיחת שבוע האופנה הישראלית המתקיימת היום במלון שרתון בתל אביב. בבוקר יחזו הקונים בתצוגה של 80 דגמי אופנה - תוצרת 50 מפעלים. אחרי התצוגה הכללית תערוכנה החברות המקומיות תצוגות פרטיות משלהן ב-50 חדרים במלון שנשכר במיוחד לצרכי התצוגות של החברות הבודדות".

אין זו הלצה של אחד באפריל: כך נפתח דיווחה של סופרת "הארץ" על שבוע האופנה הישראלית הראשון שהתקיים בתל אביב במארס 1965.

את שבוע התצוגות אירגן משרד המסחר והתעשייה בשיתוף מרכז האופנה של מכון היצוא והחברה הישראלית לתערוכות וירידים. מטרתו היתה להפוך את ישראל למרכז אופנה בינלאומי. 48 יצרנים השתתפו בו ובין אלו שהתבלטו ושקיבלו הזמנות ליצוא היו "גוטקס", "בגד עור" ו"גליה-טריקוזה" (אלו ייצגו את שלושת הענפים המובילים בתעשיית האופנה המקומית אז: בגדי ים, מוצרי עור וסריגים).

את שבוע האופנה פתחה מסיבת קוקטייל והוא נחתם בארוחת ערב חגיגית בראשות שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר, שבה התקיימה תצוגת "אופנת בוטיק" בהשתתפות אופנאי התפירה העילית המקומית, בהם פיני לייטרסדורף למשכית וגדעון אוברזון. מארגניו תלו בו תקוות גדולות. "תעשיית האופנה של ישראל הגיעה עתה לרמה של סגנון ואיכות שמאפשרת לה, לראשונה, להזמין את ראשי הענף בעולם לבוא ולראות במו עיניהם את יצירות האופנה המקוריות שיש לה להציע, ולהתרשם גם מהנוף, האקלים, האווירה והעם בישראל", הכריז ספיר. "תקוותנו כי שבוע האופנה הישראלי יצליח במידה כזאת שיהפוך למאורע קבוע פעם או פעמיים בשנה".

בדיעבד הן התגלו כמופרזות מעט, שכן האופנה שהוצגה בו לא הצטיינה במקוריות ורוב הדגמים היו מיושנים. אבל לאחר שהופקו הלקחים מן השבוע הראשון (שבו רבים מהיצרנים המקומיים נמנעו מלהציג את עיצוביהם החדשניים כי חששו שיועתקו), שבועות התצוגות שהתקיימו בעקבותיו נחלו הצלחה גדולה יותר.

במרוצת השנים ביסס שבוע האופנה הישראלית את מעמדו והחל להופיע על מפת ירידי האופנה בעולם. ב-1971 הצטרפו אל המציגים הישראלים יצרני אופנה מארצות הים התיכון, בהן יוון וטורקיה. כ-500 קניינים ביקרו באירוע, נציגים של בתי כלבו בארצות הברית, בריטניה וגרמניה.

שבועות התצוגות, שהתקיימו בארץ בין 1968 ל-1973 משכו אליהם גם עיתונאי אופנה מובילים. העיתונות הזרה כינתה אותה "האופנה העולה מן המדבר" וציינה לשבח את השילוב שעשתה בין רעיונות המזרח ויסודות האופנה המערבית. עורכת "ווג" האמריקאי אז, דיאנה ורילנד, ייחדה לה סיקור נרחב בגיליון יולי 1969 של המגזין - כתבת אופנה מצולמת בכיכובה של השחקנית והזמרת דליה לביא התפרשה על פני 12 עמודים.

בספרה "חליפות העתים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 1996) ציינה חוקרת האופנה אילה רז כי תזמון היה גורם מכריע בהצלחה העולמית שנחלה האופנה הישראלית. "היא (האופנה הישראלית) גילתה את האופנה האתנית-מקורית כסגנון עיצוב תעשייתי-מסחרי, קצת לפני כולם, ועל כן 'רכבה' על גל ההצלחה הבינלאומית", כתבה. היא הוסיפה כי אין בקביעה זו משום ניסיון להמעיט בהישגים המרשימים שרשמה האופנה הישראלית בעולם בסוף שנות ה-60, ובכל זאת לא ניתן להסיק מכך ששימוש חוזר באותה נוסחה יניב תוצאות דומות.

טוב על הנייר

46 שנים מאז שבוע התצוגות הראשון שהתקיים בארץ, האופנה המקומית מתקשה לפרוץ את גבולות המדינה שבה היא נוצרת. האם אפשר לגזור מכך שהאופנה שנוצרת כיום בישראל אינה טובה דיה?

מסורת של שבועות אופנה ישראלית שמתקיימים פעמיים בשנה ומושכים אליהם קניינים ואנשי תקשורת מכל העולם נשמעת כרגע כמו חלום בהקיץ. ומדוע בעצם? בהוויה האופנתית השוקקת בישראל, שבוע תצוגות בינלאומי שיקדם את עבודתם של המעצבים ומותגי האופנה המקומיים בשווקים ברחבי העולם ויסייע בהמרצת הכלכלה ובעידוד התיירות נשמע כאירוע מקצועי מתבקש. ובכל זאת, כל הניסיונות לקיימו בתל אביב בשנים האחרונות עלו בתוהו.

מודעות עלומות שהופיעו בתחילת 2009 במגזין "טיים אאוט תל אביב" בישרו על שינוי אפשרי. הנוסח שלהן, כיתוב לבן באותיות לועזיות על רקע שחור, היה תמציתי. ומאחר שהצניעו יותר פרטים משחשפו, הן עוררו סקרנות מיידית. בתחתיתן התנוסס הלוגו של Global Fashion Assosiation - ארגון שנוסד ב-2007 בניו יורק ושמעורב בהפקת שבועות אופנה במוקדים שונים ברחבי העולם.

מאחורי היוזמה, שתוכננה לצאת לפועל בחגיגות המאה לתל אביב, עמד יובל סיגלר, מו"ל המגזין. אבל כמו רבות לפניה, גם תוכנית זו נותרה לבסוף על הנייר. סיגלר סירב לדבר על כך בהרחבה אז וגם כיום אינו שש למסור פרטים על המיזם. כל שהסכים לומר הוא שמבחינתו לא מדובר באירוע מהעבר כי אם בהווה מתמשך. לדבריו, לא נואש מלהשלים את תוכניתו לייסד מסורת של שבועות אופנה ישראלית בינלאומיים בתל אביב.

הוא אינו היחיד שניסה להרים את הכפפה. דובר משרד התיירות, אמנון ליברמן, אישר כי בשנים האחרונות התקבלו במשרד פניות מגופים פרטיים שהציעו לקיים אירועים דומים בתל אביב. הוא ציין כי השר סטס מיסז'ניקוב תומך ברעיון והמשרד בוחן כמה הצעות.

"לישראל יש עבר מרשים בתחום האופנה. לא הרבה אנשים יודעים זאת אבל ישראל היא מעצמת אופנה", אומר טל הראל מחברת התקשורת Tag ישראל, שמנסה לקדם יוזמה נוספת להעלאת שבוע אופנה ישראלית בשיתוף עם משרד התיירות. "יש לנו בית ספר מוביל לעיצוב אופנה, ישראל ייצאה מעצבי אופנה בכירים ודוגמניות לכל העולם, יש לנו מעצבים טובים וחברות אופנה שמפעילות חנויות בחו"ל".

את שבוע האופנה הישראלית הוא בונה לדבריו על פי המודל של שבועות האופנה המרכזיים שמתקיימים בבירות האופנה העולמיות - לונדון, ניו יורק, פאריס ומילאנו. תאריך היעד הוא אוקטובר 2011, ויוצגו בו קולקציות הלבשה לקראת אביב-קיץ 2012.

הראל מודע לכך שאחד ממוקדי כוחה של האופנה הישראלית בשנות ה-60 וה-70 היה פעילותם השוקקת של מפעלי הטקסטיל הרבים שנסגרו מאז. "אנחנו פונים למעצבים עצמאיים שמייצרים בארץ. אין לנו עניין לייצג חברות אופנה מסחריות שמייצרות במזרח או בכל מקום אחר שהוא לא ישראל", הוא אומר. תקוותו היא ששבוע האופנה יעודד את הקמתם המחודשת של מתפרות ומפעלי ייצור בארץ. "כל מה שצריך הוא שקניינים מחו"ל יגיעו לארץ, יידלקו על עבודתם של מעצבים מקומיים ויתחילו להניע את גלגלי התעשייה בארץ".

גם אם דבריו נשמעים אופטימיים ניכר כי הוא אינו נותן את דעתו על גורמים מהותיים שעשויים לסכל את תוכנית ההבראה שהוא מציע. מצוקת הבדים המקומית, למשל, עלולה לפגוע במערך שלם של יצוא אופנה. רוב ספקי הבדים בארץ מתקשים לפרט את ההרכב המדויק של הבדים שהם מוכרים. עם המעצבים המקומיים הראל עדיין לא יצר קשר. "זה החלק הכי פשוט בתוכנית", הוא אומר. "אנחנו שומרים את זה לסוף".

אבל מעצב האופנה ששון קדם, שניסה לעשות זאת לפני כחודשיים, נוכח כמה קשה לקבץ מעצבים מקומיים תחת חלל אחד. "אנחנו פועלים איש איש לעצמו", הוא אומר. " בגלל האגו, בגלל האג'נדה השונה של כל אחד וגם כי כל אחד רוצה להיות אינדיבידואל". כישלון היוזמה שלו מעיד על חשיבותו של ארגון גג שיאגד את המעצבים הפעילים בתעשיית האופנה המקומית ויתמוך בהם, באמצעות תמריצים כלכליים, ייעוץ או הקצאת חללים ציבוריים לקיום תצוגות.

בראיון למגזין הבריטי "Industrie" סיפר דידייה גרבאק, נשיא הפדרציה הצרפתית של התפירה העילית (ארגון הגג שמאגד את מעצבי התפירה העילית, הביגוד המוכן ללבישה ובגדי הגברים בפאריס) כמה קשה להרכיב את לוח התצוגות לקראת שבועות האופנה שנערכים בפאריס. לדבריו, מעצבי העל מקבלים בהכנעה את הנחיותיה של הפדרציה שקובעת עבורם את המועדים, ולעתים גם את האתרים, שבהם יתקיימו התצוגות מדי עונה.

שבוע האופנה שיזם קדם, בשיתוף בני מורן וסוכנות הדוגמניות יולי, היה אמור להתקיים בפברואר. האירוע היה אמור לכלול שלושה ימים גדושים בתצוגות של מעצבים ומותגי אופנה מקומיים. 25 מציגים - מיצרנים ועד למעצבים, לרבות מעצבי נעליים ותכשיטים - תוכננו להעלות תצוגות באירוע, לצד תערוכות מסחריות של

אביזרי אופנה, רישומי אופנה וכו'. בין האתרים שנבחנו לאחר את האירוע היו גני התערוכה ומלון הילטון בתל אביב ומוזיאון העיצוב בחולון. "פועלים כאן המון מעצבים טובים, ורצינו להציג את האופק של האופנה הישראלית", הוא מספר.

זה אולי המקום להעלות קושי נוסף שמפריע לייסד שבוע אופנה ישראלית: המעצבים המקומיים, שאינם מורגלים לתכנן זמן רב מראש, מתקשים מאוד לעצב קולקציה שנה לפני מועד מכירתה בחנויות. בשבועות אופנה שמתקיימים בעולם, קולקציות הביגוד והאביזרים מוצגות כשישה חודשים מראש כדי לאפשר לקניינים מרחבי העולם לבצע הזמנות, ולמעצבים לייצר את הכמות הנדרשת עד מועד האספקה.

קדם ושותפיו תיכננו להציג בשבוע האופנה קולקציות ביגוד ואביזרים לקראת סתיו-חורף 2011-2012, כנהוג בשבועות האופנה המרכזיים בארצות הברית ובאירופה. אבל כשהבינו כי זה יהיה בלתי אפשרי מבחינת מערך הייצור של המעצבים, הציעו להציג את קולקציות אביב-קיץ 2011. "בכל מקרה לא נוכל להתחרות בשבועות האופנה המרכזיים בלונדון או בפאריס", הוא אומר. "רצינו להשיג דריסת רגל, ולאחר מכן להפיק לקחים ולהבין מה עלינו לשפר באירועים הבאים".

חריגה כזאת מלוח הזמנים של תעשיית האופנה העולמית היתה עשויה לעקר את האירוע ממהותו העיקרית - קידום תוצרתם של מעצבים ומותגים אופנה מקומיים במדינות שמעבר לים וביסוס קשרי המסחר שלהם עם קניינים של בתי כלבו וחנויות ברחבי העולם. קדם אינו מתרגש מכך. "זה השלב הבא", הוא אומר. "היה לנו חשוב להוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלים לעשות את זה. שהמעצבים יאמינו שאירוע כזה בכלל יכול להתקיים בארץ".

מדבריו, ומדברים דומים שאמרו הראל וליברמן, מתקבל הרושם כי הם רואים בשבוע האופנה הישראלית אירוע שנועד לחזק תחושת גאווה לאומית או לסייע בתהליכי נורמליזציה של ישראל. נדמה כי מטרתו העיקרית - לקדם את תעשיית האופנה המקומית - אינה בראש סדר העדיפויות. הראל, למשל, אינו מוטרד מכך ששבוע האופנה הישראלית שהוא מתכנן לערוך באוקטובר הקרוב יתקיים במקביל לתצוגות האופנה בפאריס. "שבוע האופנה בישראל יהיה אירוע מיתוגי", הוא אומר, "שנועד לחזק את המסר שישראל היא מדינה שיש בה אופנה". *



השחקנית דליה לביא בכתבה על אופנה ישראלית בגיליון יולי 1969 של ''ווג'' האמריקאי


מתוך קטלוג האופנה של מכון היצוא הישראלי לקראת סתיו 1969 תצלום רפרודוקציה באדיבות אילה רז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו