בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירת העשבים

השף חוסאם עבאס, מלקט מומחה של צמחי בר למאכל, מספר מדוע כדאי לסייר עכשיו באזור קרן הכרמל

תגובות

חוסאם עבאס מוציא אולר מכיסו וחותך כמה גבעולים. הוא מאגד אותם בגומיה קטנה שענד על פרק ידו ומסתכל על עלי החוביזה בחיבה רבה. "תראה כמה הם יפים", הוא אומר. "העלים גדולים, בלי חורים ובלי שערות. יש להם צבע טוב, רענן". אחר כך הוא מקפל את האולר, מכניס אותו לכיסו ואומר בחיוך, "ערבי עם סכין זה מסוכן".

עבאס, השף והבעלים של שתי מסעדות אל-באבור, באום אל פאחם וביקנעם, נולד וגר בכפר כנא. לדבריו, זאת העונה הכי טובה בשנה. מעכשיו עד סוף מאי הכל ירוק, פורח, מלבלב ואפשר למצוא במרחבי הגליל הרבה עשבי מאכל. "בכל אזור יש העשבים שלו", מבהיר עבאס, "והמקומיים יודעים בדיוק איפה לחפש ומה לקטוף. זה תחום שבמשך הרבה שנים התמחו בו בעיקר נשים. יש להן את הסבלנות לזה ואת הצורך לדאוג למשפחה. הן חושבות מה יאכלו הילדים בארוחת צהריים או בארוחת ערב. גם אני למדתי הכל מאמא שלי". בצער מסוים אני מודה שאמא שלי לא קטפה עשבי מאכל.

אנחנו נוסעים בדרך עפר מקבילה לכביש 70, במרחק כמה מאות מטרים מיקנעם. בין סיגריה אחת לאחרת, הוא מסביר בלהט גדול שעשבי מאכל הם אורגניים, ובריאים יותר מכל מאכל אחר, שעובד ודושן ורוסס. במשך קצת יותר משעה נאספים בתא המטען זרים של עלי חוביזה עגולים וגדולים, גבעולי אספרגוס צרים וארוכים, עלי לוף ענקיים, שעבאס מזהיר מפני העורק הראשי שלהם, במרכז העלה, כי הוא רעיל, אבל שאר העלה פשוט מצוין. אחר כך אנחנו מוצאים בקלות גם שומר ועולש ובצל ירוק, שגדל בר בצד הדרך, וחרדל בר חריף שעושים ממנו חמוצים.

בצל העצים גדלות רקפות ועבאס, מבלי לקטוף, מסביר שהעלים הירוקים של הרקפת טובים למאכל. אפשר לדבריו לעשות מהם ממולאים. ובכלל עכשיו גם העונה של לשון הפרה, צמח שיש לו עלים רחבים שמתאימים בדיוק למילוי באורז, או בפריקי וזה לדבריו טעים מאוד. כשאני שואל מה זה פריקי הוא מסתכל עלי במבט קצת מיואש ומסביר שזהו מזון בסיסי ביותר; חיטת בר גרוסה, שקוטפים אותה בעודה ירוקה ושורפים אותה באש ומייבשים על הגגות, ואז טוחנים בטחינה גסה. "רק כמה עשרות שנים יש כאן אורז בארץ, וכבר שכחתם מה זה פריקי? אתה יודע שאת האורז הכניסו הבריטים מסיבות פוליטיות, כי הם לא רצו שהערבים יתבססו על גידול עצמאי? הם הביאו אורז ומכרו בזול. הפלחים הפסיקו את הגידולים האחרים ונטשו את האדמה, וכך החל הפריקי להיעלם מן המטבחים".

עבאס נאנח ואומר שגם הדור הצעיר בכפרים הערביים לא מכיר את הצמחים האלה. "גם הם חושבים שאוכל ערבי זה חומוס ושיפודים. שאלוהים ישמור".

אני תוהה: למה לא מגישים יותר סלטי או מאכלים מצמחי בר?

"אני חושב שאצל היהודים השפים לא רוצים להשתמש בעשבים האלה, כי זה מזוהה עם הערבים. גרגר הנחלים למשל. המון שנים עשינו ממנו סלטים מצוינים, אבל למסעדות בתל אביב זה נכנס רק כאשר מישהו הביא את זה מאמריקה וקרא לזה רוקט. עלי רוקט זה טוב. גרגר נחלים, בדיוק אותו דבר, לא טוב. לך תבין את הראש שלכם".

מה עושים עם כל העלים שקטפנו? אם לשפוט על פי מה שאכלנו בסוף הטיול, עושים מהם מעדנים. מעלי החוביזה ומהעולש עושה עבאס סלטים חמים, עם הרבה לימון ובצל. מהעכוב, צמח קוצני שגדל בגולן, מכינים מעדן טעים במיוחד ועבאס מבהיר שעכשיו הכריזו עליו כצמח מוגן וגם זה מטעמים פוליטיים, כי זה צמח שרק ערבים אוכלים ממנו.

קרן הכרמל, רקפות ותורמוסים

כל הצמחים האלה פזורים בצפון הארץ, אבל הטיול שערכנו התרכז באזור קטן במיוחד. קרן הכרמל היא החלק הדרום מזרחי של ההר. אזור זה לא נפגע כלל במהלך השריפה הגדולה שהשתוללה בכרמל בדצמבר. הגבולות שלו ברורים מאוד - כביש 70 בין צומת אליקים לצומת יקנעם מהווה את הגבול הדרומי. המשכו של כביש 70, שעולה צפונה מצומת יקנעם - משמש כגבול מזרחי. כביש 672, שעליו נסענו מצומת אליקים לכיוון דליית אל כרמל, הוא הגבול המערבי. מכביש זה (672) יש כמה פניות ימינה (מזרחה) שכדאי בעונה הזאת לנסות כל אחת מהן.

הכניסה הקרובה ביותר לצומת אליקים נקראת שער כרמל. לצדה יש חניון גדול, עם שירותים ושולחנות פיקניק. כשחולפים בנסיעה וממשיכים ליער נוסעים בדרך עפר טובה שמסומנת בירוק. כ-600 מטר מן הפנייה מהכביש, מגיעים לצומת שממנו יוצאות שתי דרכים. פנייה ימינה מובילה לחרבת חרמש (חירבת חראמיס) שהיתה מיושבת מאז התקופה הפרסית ועד התקופה הצלבנית, ויש בה קברים חצובים בסלע ושרידי בית בד. כדאי יותר לפנות שמאלה ולהגיע למערות חרמש. בכניסה לשביל שמוליך למערות יש שלט שעליו כתוב "שביל יער הרקפות - למערות חרמש". רקפות יש עכשיו למכביר, לצדן כבר פורחים תורמוסים כחולים יפים במיוחד ועיריות גבוהות ונאות. הנרקיסים נעלמו כמעט לגמרי.

הליכה של כ-200 מטר בשביל צר בין הפרחים מובילה למערות קבורה חצובות בסלע גיר, בתוך מחצבה עתיקה. אפשר להבחין בפתחי כניסה לשש מערות, ששימשו כנראה חלק מאחוזת קבר משפחתית מתקופת המשנה. לאחר הביקור במערות חרמש אפשר לבחור בשתי דרכים - המשך הנסיעה לאורך דרך העפר המסומנת ירוק, או הליכה בשביל מסומן אדום. לבו של יער הרקפות הוא כ-500 מטרים בהמשך הדרך לכיוון צפון מזרח. באתר זה יש עדיין פריחה נהדרת של כלניות ופרחים אחרים, שאיני יודע את שמותיהם. בין כל אלה בולטים במיוחד אירוסים כחולים-סגולים זעירים וענוגים.

עד נקודה זאת אין בעיה להגיע במכונית, אבל המשך דרך העפר מטפס בתלילות על הכרמל ואיכות הדרך לא טובה. אפשר ללכת, או להגיע ברכב בעל עבירות גבוהה, לשרידי הכפר הערבי החרב אובם א-זינאת, כקילומטר וחצי מצפון ליער הרקפות. אפשר גם לנסוע או ללכת כקילומטר אל מערות קבורה מהתקופה הביזנטית, שנקראות מערות אליקים. הדרך למערות אליקים פונה צפונה מן הדרך הירוקה, קצת לפני מערות חרמש. בשבועות הקרובים כדאי לעצור גם ליד הכניסה לבסיס אליקים (צמוד לצומת), שם נפרש עכשיו שדה גדול של תורמוסים כחולים.

המוחרקה, תיירים ונביאי הבעל

המשך הטיול מוביל חזרה לכביש 672 ונסיעה צפונה לכיוון דליית אל כרמל. כשמגיעים לכניסה אל העיירה הגדולה, כדאי לפנות ימינה בכיכר השנייה ולנסוע בכביש צר שמוליך למנזר הכרמליתים. המסדר הכרמליתי, שמכונה גם המסדר של גבירתנו מהר הכרמל, הוא מסדר קתולי שייסד הנזיר ברתולד במאה ה-12. ברתולד הגיע לישראל מאיטליה במסע הצלב והתיישב בכרמל.

במאה ה-18 בנו הנזירים הכרמליתים מנזר בסטלה מאריס שבחיפה, ולאחר מכן מנזר נזירות ברחוב טשרניחובסקי בעיר ומנזר נוסף בקרן הכרמל. במקום זה, אחת הפסגות הגבוהות בכרמל, התקיים על פי המסורת העימות בין אליהו לבין 450 נביאי הבעל. בסיפור שמובא במלכים א' פרק י"ח יורדת אש מן השמים ומאכלת את קורבן הפר של אליהו, אבל אינה נוגעת בפר שהקריבו מאות נביאי הבעל. מיד לאחר מכן הרגו אליהו ומאמיניו את כל נביאי הבעל.

כזכר למפגן הכוח של אליהו נקרא המנזר בערבית דיר אל מוחרקה, שפירושו "מקום השריפה". למרות הדרמה הגדולה הזאת, המנזר הכרמליתי בקרן הכרמל הוא אחד המקומות השלווים והיפים בארץ. גן גדול מקיף את המנזר, ובמרכז החצר ניצב פסל גדול ולבן של הנביא אליהו. הפסל הנצרתי נג'יב נופי בנה אותו בתחילת שנות ה-60. פסל זה החליף פסל עתיק שניצב במקום זה בעבר ונהרס כמה פעמים, יש האומרים בידי חיילי נפוליאון ויש הטוענים שבידי אנשי קאוקג'י.

בצד אחד של החצר אפשר לבקר בכנסייה קטנה, מסוידת לבן. אבל האתר היפה ביותר במוחרקה הוא מרפסת הגג הגדולה. כדי לעלות אליה יש לעבור בחנות המזכרות ולטפס בשני גרמי מדרגות. על רצפת הגג מצוירת שושנת רוחות והמראה מלמעלה פשוט נהדר. במזרח מתנשאים הגלבוע, גבעת המורה והתבור. מדרום רואים את חוף הים, ומצפון משקיפים על הגליל ועל החרמון. בתיה של יקנעם נמצאים כשלושה קילומטר צפונית מערבית מן הגג במוחרקה, ודליית אל כרמל כארבעה קילומטר דרומית מזרחית מכאן. הבעיה הגדולה מתעוררת כשאוטובוסים עמוסי תיירים, שמזכירים מאוד בהמולה שהם מעוררים את 450 נביאי הבעל, עושים דרכם לחניון. זה הרגע להימלט. *



למעלה: מבט ממנזר הכרמליתים במוחרקה


תורמוסים בקרן הכרמל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו