בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכיכר והחלום: דני קרוון מדבר על כיכר התרבות שתכנן

כיכר התרבות בתל אביב טרם נחנכה, אך לאמן דני קרוון שתיכנן אותה יש טענות רבות כלפי הקבלנים, הספקים והעירייה. כעת נותר לו רק לקוות שימלאו אחר הנחיותיו, הכוללות החלפת מרבדי הפרחים בגן השקוע והתקנת כמה מפרשי בד שיספקו צל

2תגובות

דני קרוון מסתובב בכיכר התרבות החדשה בתל אביב באי שקט מופגן. גם אחרי שבע שנים של תכנון ועבודה מאומצת, הוא מתקשה להתרצות מהתוצאה. הוא מצביע על שערי הפלדה הלבנים שכבר החלו להתכסות בחלודה מטרידה, על הכתמים הרבים שנתגלו על המרצפות ועל בדידי הבטון שהתנפצו מפינות הספסלים לאחר שחבורת גולשי סקייטבורד הפכה אותם למסלול מכשולים מאולתר.

מועד הפתיחה הרשמי של הכיכר נדחה פעם אחר פעם וקרוון מלא תלונות - כלפי הקבלנים, הספקים ועיריית תל אביב, שאינה מציבה לטענתו די שמירה כדי למנוע מהתושבים לעשות "שימוש לא נאות בכיכר".

"תסתכל על השערים הלבנים. הם לא אטמו את החלק העליון שלהם כמו שצריך. עכשיו הם מלאים במים וצריך לקדוח ולנקז", הוא אומר בכעס. "זה כל כך אופייני לארץ הזאת, שלא אכפת לאף אחד משום דבר. אין מוסר עבודה, רק כסף. כמה פעמים דיברתי עם הקבלנים. אמרתי להם, הרי יום אחד אתם תרצו לבוא לכאן עם הנכדים שלכם ולהגיד: 'את זה עשה סבא'".

בדרך כלל בראיונות מסוג זה השאלות על הפגמים של הפרויקט נדחקות לסוף. אבל קרוון, שחוגג השנה 80 ומצהיר על עצמו כ"פרובוקטור", בחר להתחיל דווקא בהן.

"האנשים שמתגוררים בבניינים מסביב שואלים אותי למה העבודה לא מסתיימת. אני אגיד לך למה, הקבלנים גוררים רגליים כי נמאס להם. הקבלן הראשי, אלקטרה, לקח קבלני משנה. בתחילת העבודות אמרתי להם שצריך לעבוד לאט כדי שהעבודה תצא טוב. אמרו לי לא לפגוע במורל שלהם ולתת להם להמשיך להתקדם. כשהם סיימו התברר שאי אפשר לתקן הרבה דברים. אני לא יכול לקבל כזאת עבודה, זה כסף ציבורי. אני חייב למסור פרויקט ללא פגמים".

אף על פי שהעבודות נמשכות הרבה מעבר למתוכנן, ובכמה מקומות בכיכר עדיין פרושות גדרות, נדמה שהציבור מתחיל לגלות סימני חיבה ראשונים כלפי המקום, גם אם טקס החנוכה הרשמי יתקיים רק בעוד כמה חודשים. באחר צהריים של יום שבת שמשי התמלא הגן השקוע במרכז הכיכר בעשרות זוגות ומשפחות עם ילדים. קבוצת בני נוער שיחקה בכדור לצד בריכת ההשתקפות השחורה ורוכבי אופניים חלפו מכל הכיוונים.

קרוון, שמבלה חלק ניכר מזמנו בסטודיו בפאריס, מגרד בראשו כשהוא מנסה להיזכר בתרגום של המלה הצרפתית "approprier". לבסוף הוא נזכר - "ניכס". "הציבור ניכס לעצמו את הכיכר וזה אומר הכל", הוא טוען.

הכל התחיל בחניון

כיכר התרבות היא אחד ממיזמי הדגל שיזמה עיריית תל אביב לרגל חגיגות ה-100 לעיר. היא משתרעת בין היכל התרבות לבין תיאטרון הבימה וגובלת בגן יעקב, שתוכנן בידי אביו של קרוון, אברהם, שהיה אדריכל הגנים של העיר, בשיתוף האדריכל יעקב רכטר.

הכיכר מחברת בין שדרות ח"ן לבין שדרות רוטשילד וממוקמת במרכז ה"אקרופוליס" התרבותי של העיר, כפי שכונה בתוכנית גדס בשנות ה-20. אחרי ששימשה כמשתלה עירונית בשנות ה-30, חווה חקלאית, מגרש כדורגל, מגרש מסדרים מאולתר ולבסוף גם חניון, קיבלה לבסוף את הטיפול הראוי לה כאחד מהמרחבים הציבוריים החשובים בתל אביב ואולי בישראל כולה.

לצד הקמת הכיכר "זכה" גם תיאטרון הבימה לשיפוץ מעורר מחלוקת בתכנונו של רם כרמי. קרוון מסנן שזהו בניין "גדול מדי ומגושם שלא מתייחס לסביבתו בשום אופן". הוא בחר שלא להתייחס אליו ואף הסתיר חלק ממנו באמצעות שדרת עצים. גן יעקב זכה אף הוא לשיפוץ נרחב, שהחזיר לו את חנו אך הרס רמפה שהיתה חלק בלתי נפרד מהאווירה האינטימית שלו.

הבניין השלישי במתחם, היכל התרבות, אמור לעבור אף הוא שיפוץ מיותר של אולם הקונצרטים. אלא אם כן תתעשת העירייה ברגע האחרון ותחליט שלא לפגוע באחד מהאוצרות המודרניסטיים החשובים בתחומה.

קרוון מסביר כי נקודת המוצא של התכנון היתה החניון התת-קרקעי שהוקם מתחת לכיכר. זאת נקודה בעייתית למדי, בפרט מכיוון שפתחי המעליות והדרגנועים נופחו עוד בשלב התכנון מעל ומעבר לכל פרופורציה. לדבריו, הוא ביקש ליצור מרחב ציבורי מזמין, מינמליסטי ומאופק המתחבר לאופי של "העיר הלבנה" וכולל מחוה להיסטוריה של המקום. משום כך בחר בריצוף בצבע חול (לזכר הכורכר), שדרת ברושים (שהיו נפוצים באזור ונעלמו) וגן שקוע שנועד להזכיר את המשתלה העירונית שעליה הופקד אביו.

את הכיכר אפשר לקרוא כתבליט דו-ממדי שירד אל הקרקע. הוא מהדהד את עבודותיו הראשונות של קרוון כמו תבליטי הבטון שיצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב או הקיר המפוסל במליאת הכנסת. הכיכר מורכבת משורה של אובייקטים לינאריים שזורמים מדרום לצפון ומדגישים את הגיאומטריה הנוקשה של היכל התרבות. בחלק המזרחי ביותר ניטעה שדרת ברושים, לאחר מכן מופיעה שורת שערים לבנים שנטמעים לתוך פתחי היציאה של מעליות החניון.

שלוש במות בצורת עיגול, מרובע ומשולש ממוקמות לאחריהן - הן מצוידות בחיבורי חשמל ויאפשרו לקיים הופעות אינטימיות תחת כיפת השמים. בינתיים הספיקו כבר כמה זוגות של חתן וכלה להשתמש בהן לטובת צילום.

במרכז הכיכר ממוקם הגן השקוע ובריכת ההשתקפות השחורה - המרכיבים המאז'וריים ביותר בעיצוב. החלק המערבי ביותר, שנושק לבניין הבימה, כולל מערך נוסף של שערים שנטמע לתוך פתחי היציאה של הדרגנועים ושורת עצי ג'קרנדה שממשיכה בקו ישר את אחת משורות הפיקוסים של שדרות רוטשילד.

מרכיב מהותי אחר בתכנון של קרוון הוא גבעת דשא מלאכותית ועליה עץ שקמה, שניצבת בפינה הדרום-מזרחית של הכיכר - מחווה לשלושת השקמים בגן יעקב המופלא. לצדה יישתלו כמה עצים רחבי נוף, שישמשו שער כניסה מכיוון רחוב אבן גבירול.

הקשר לעבודה של אביו אינו מקרי. "ההשפעה של אבא שלי ניכרת מאוד אף על פי שאני הייתי צייר כשהוא עוד עשה גנים. הגישה של גנן לגינה שונה מהגישה של פסל לשטח שהוא מקבל. הוא עובד על זה שהטבע יגדל ויקבל את הצורה שלו. אצלי הכל יותר מדויק. בחרתי את העצים לפי הפריחה, העלה והצורה שלהם ואני יודע בדיוק איך הם ייראו", אומר קרוון.

חנדלעך יפים

לכיכר יש כמה חלקים יפים, אפילו מרגשים. למשל, המסדרון הקטן שנוצר בין שדרת הברושים לבין שדרת השערים בחלקה המזרחי, או המבט לעבר היכל התרבות שמתגלה בכל הדרו עם הירידה האטית משדרות רוטשילד.

בריכת ההשתקפות השחורה מצליחה לסחוט מחמאות גם מתל-אביבים "שראו כבר הכל" בחו"ל. הלובן המושמץ של המרצפות מעניק לה הדר מסוים, השאלה היא כמובן עד כמה יישמר צבע החול של המרצפות והאם הלכלוך מעשרות אלפי הולכי רגל ורוכבי אופניים לא יכריע אותו.

כאן גם מתעוררת השאלה עד כמה הפרויקט החדש של קרוון הוא פסל גדול ממדים ועד כמה הוא יכול לתפקד ככיכר ולתרום לחוויה העירונית. התוכנית שלו לוותה בביקורת מתחילת הדרך. אנשי מקצוע תהו מדוע אמן ופסל, בעל שיעור קומה בינלאומי ככל שיהיה, מקבל לידיו עבודת "תכנון אדריכלית", אף שעבד בשיתוף אדריכלית הנוף ליטל סמוק ממשרד תמ"א.

רם כרמי, שאחראי לתכנון החדש של הבימה, סבור כי התכנון של קרוון אינו תורם לחוויה העירונית של תל אביב. "הרחבה של הבימה מאוד מכובדת, אבל מאוד גדולה. בן אדם הולך שם לאיבוד", אמר בשבוע שעבר.

"לכיכר יש דפנות ושם צריכות להיות פעילויות יום-יומיות כמו בתי קפה, חנויות, שוק. שני צדדים של הכיכר הזאת הם בנייני ציבור. בקומת הקרקע שלהם יהיו אולי בית קפה או שניים. הבימה והיכל התרבות יכניסו לכיכר אנשים בזמן הצגה, אבל כשלא תהיה הצגה ולא יהיה קונצרט, שני בתי הקפה האלה לא יצליחו להחזיק את הכיכר. דני עשה שם חנדלעך, ואפילו חנדלעך יפים, אבל הם לא יגרמו לכך שיהיו שם חיים".

עם זאת, צריך לציין כי המבחן האמיתי של כיכר התרבות יהיה עם השלמתה ועם השלמת השיפוץ בבניין הבימה. רק אז אפשר יהיה לראות עד כמה באמת משתמש בה הציבור ואם היא מצליחה להיות יותר מכיסוי יפה לחניון תת-קרקעי.

נקודה בעייתית אחרת היא העדר הצל ברחבי הכיכר והבוהק העז הנובע מהמרצפות הבהירות במשך חלק ניכר משעות היום. הבוהק הזה מועצם בזכות, או בגלל, קירות הנצנצים הלבנים של תיאטרון הבימה. קרוון טוען כי בעוד כמה שנים העצים יתנו די צל ושורת השערים המזרחית תזכה אף היא להצללה בדמות מפרשי בד. הוא סבור כי הכיכר חייבת להיות לבנה, "בהירה ואופטימית".

איזה אופטימיות יש לך כשאתה מסתובב כאן בעשר בבוקר וחייב להרכיב משקפי שמש?

"בעיר ים תיכונית אתה לא יכול לעשות הכל כהה. כיכר רבין כהה, כיכר מוזיאון תל אביב כהה. וגם בשתיהן אתה מסתנוור אם יש שמש חזקה. כיכר כהה היתה טעות פטאלית. היופי של הכיכר זה הבהירות שלה ואנשים יישבו פה גם בחום וגם בשמש וגם בצל. בשעות היום הילדים בבתי הספר, בשעות אחר הצהריים הבימה מטילה צל גדול ונעים פה מאוד".

סוגיה נוספת נוגעת לתחזוקה של הכיכר. התחזוקה של מרחבים ציבוריים בישראל היא בעיה קשה ונדמה שפסל עדין מהסוג שקרוון תיכנן עלול להפוך בקלות לשבר כלי. הוא, מצדו, משוכנע שהעירייה תעקוב בדייקנות אחרי "הצעת ההגשה" שלו, הכוללת החלפה של מרבדי הפרחים בגן השקוע לפי צבעוניות שהכתיב מראש והתקנה עונתית של מפרשי בד לטובת צל. בהתחשב בנזקים שהוא עצמו כבר מכיר, נראה שזאת עומדת להיות משימה קשה, אם לא בלתי אפשרית. *

תגובות

מחברת אחוזות החוף, המנהלת את הפרויקט מטעם עיריית תל אביב, נמסר: "בתהליך הבנייה של הפרויקט נתקלנו בכמה בעיות טכניות. לכן נעשית פעילות אינטנסיבית על ידינו ועל ידי המתכננים המקצועיים לטפל בבעיות אלו, במטרה לסיים את הפרויקט כמתוכנן בשלושת החודשים הקרובים. במתחם קיימת שמירה של 24 שעות כדי למנוע ככל האפשר ונדליזם, אך הוא פתוח לציבור ואי אפשר למנוע באופן הרמטי כניסה של נוער או מבוגרים המבצעים פעולות השחתה". מחברת אקרשטיין, ספקית הריצוף, נמסר: "החברה ייצרה את האריחים באיכות ובטיב גבוהים ביותר, על פי אישור ומפרטים מדויקים של אחוזת החוף. בהתאם לבקשה, החברה נאותה להחליף חלק ניכר מהאריחים לפנים משורת הדין ומעבר למחויבויותיה". מחברת אלקטרה בנייה, הקבלנית הראשית, נמסר: "החברה לא היתה מעורבת בתכנון או בבחירת החומרים בפרויקט זה, אלא רק התקינה אותם בהתאם לדרישת הגורמים הרלוונטיים. למרות זאת, החברה מסייעת במציאת פתרון לרווחת כל הצדדים המעורבים".



דני קרוון על רקע כיכר התרבות בתל אביב. הציבור ניכס אותה


למעלה: כיכר התרבות בזמן השיפוצים; למטה: הדמייה של תוכנית הכיכר
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו