בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסיקה שחורה | ריי צ'ארלס, כוכב כל-אמריקאי

כשש שנים לאחר מותו של ריי צ'ארלס, חברת התקליטים הצליחה לגרד מהארכיון עשרה קטעים "חדשים" שלו

תגובות

"גאונות נדירה: ההקלטות שלא התגלו", לקט שירים חדש של ריי צ'ארלס, הוא המוצר האחרון מעזבונו של ענק הסול המנוח. יותר משש שנים לאחר מותו, צ'ארלס הוא עדיין מותג בעל כוח משיכה ניכר.

צ'ארלס היה מהיחידים במוסיקה הפופולרית שהתואר "גאון" הלם אותם. בכל גילוי חדש של הקלטות שהשאיר אחריו יש, לפיכך, עניין לא מבוטל. עשרת השירים באלבום, מסבירים אנשי חברת קונקורד שהוציאו אותו, נבחרו בתום שישה חודשי חיפושים במגירות של אולפני אר-פי-אם בלוס אנג'לס, שבהם הקליט צ'ארלס משנות ה-70 ועד שנות ה-90.

בהסבר הזה טמונים היתרונות והחסרונות של הפרויקט החדש: צ'ארלס, שהוגדר כבר מאמצע שנות ה-50 ככוכב-על, טופל בדרך כלל היטב בידי חברות התקליטים שהקליט אצלן. לשם השוואה, ענק סול אחר בן דורו, ג'יימס בראון, ניהל קריירה פחות מתוכננת והוציא לשוק כ-70 תקליטים בארבעה עשורים. בשנות ה-90, כשבראון עוד היה בחיים (גם אם די גמור כאמן מבצע), עשתה חברת פולידור סדר בארון, ערכה את הקטלוג של בראון מחדש בסדרת אוספים והדפסות מחודשות והחזירה את בראון לתודעה.

לצ'ארלס לא נדרש פרויקט דומה. התקליטים שלו יצאו באופן שיטתי והמגירות שלו נותרו מסודרות. לכן, חלף כנראה כל כך הרבה זמן עד לפרויקט חדש מעזבונו. מנגד, מכיוון ששנותיו הגדולות (בהפשטה, מתחילת שנות ה-50 ועד סוף ה-60) תועדו בהרחבה ובפירוט, ה"תגליות" שנותרו הסתתרו בשנים הפחות מזהירות שלו, העשורים שאחריהן. בתקופה הזאת היה צ'ארלס כוכב כל-אמריקאי: מצטיין ואהוד, אבל הרבה פחות חדשני ומרתק.

צ'ארלס מת ב-2004 והאלבום האחרון שהקליט, "גאונות אוהבת חברה" (אוסף דואטים עם כוכבים אחרים, מווילי נלסון ואלטון ג'ון עד בי-בי קינג), זכה לקראת מותו להצלחה גדולה. גם הסרט שנעשה על חייו, "ריי", עורר עניין גדול. אוסף הקטעים הנדירים הוא המהלך המשלים המתבקש. ועדיין, נדמה שקונקורד גירדה בקושי רב עשרה קטעים מהארכיונים שאפשר להגדירם כתגליות חדשות. יתרה מכך, בחלק מהמקרים מדובר כנראה בטיוטות בלתי גמורות, ונגני אולפן גויסו כדי להשלים את הליווי המוסיקלי בכמה מהשירים.

צ'ארלס, ולא משנה באיזו תקופה מחייו, היה תמיד מבצע מעולה, אמן שכמעט אין דומים לו ביכולותיו. אבל לא פעם קטעים נדירים מוגדרים ככאלה משום שיש לכך סיבה. זו לא תמיד האטימות של אנשי עסקים שלא הבינו את רוח האמן, אלא גם הבחירה של האמן שהעדיף בחייו להוציא שירים שראה כמוצלחים יותר ולגנוז טיוטות פחות משכנעות.

אחרי כל ההסתייגויות הללו, צריך לומר ש"גאונות נדירה" הוא עדיין אלבום של ריי צ'ארלס - וככזה, עסקה לא רעה בכלל. ב"האהבה תנשוך אותך חזרה", עתיר כלי הנשיפה, הקול של צ'ארלס יפה כתמיד. גם "יהיו כמה שינויים שייעשו" בולט לטובה. דווקא דואט ישן עם ג'וני קאש, אייקון אמריקאי אחר בן אותה תקופה, אינו מזהיר. "למה אני, אלוהים?" הוא שיר גוספל, שהחיבור בין הקולות (האדירים כלשעצמם) של קאש וצ'ארלס בו נשמע לטעמי מאולץ - וזה מפתיע, גם משום ששניהם הרבו להקליט בהצלחה דואטים עם אמנים אחרים.

ריי צ'ארלס - "Rare Genius: The Undiscovered Masters". קונקורד-הליקון

עוד של ריי צ'ארלס

* "The Birth of Soul". אוסף משולש של ההקלטות מאטלנטיק. כמעט כל שיר הוא יצירת מופת.

* "Live in Person". הופעה חיה באטלנטה בסוף שנות ה-50.

* "Modern Sounds in Country and Western". צ'ארלס שר קאנטרי. מהלך מפתיע לזמנו, שצבר לו אוהדים לבנים רבים.

* "Genius Loves Company". אלבום הדואטים, שיצא לקראת מותו ב-2004.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו