בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמן אדל אבדסמד מציג בישראל, ולא מתרגש מהמהומות שהוא מעורר

האמן האלג'יראי-הצרפתי אינו מתרגש מהשערוריות שעוררו עבודותיו בתערוכות חשובות ברחבי העולם. בתערוכת יחיד חדשה המוצגת בארץ, עוסקות חלק מהיצירות במהפכות בעולם הערבי

תגובות

ביום שישי האחרון, יום לפני פתיחת תערוכת היחיד שלו "NU" בגלריה דביר בהאנגר 2 בנמל יפו, האמן האלג'יראי אדל אבדסמד נראה נינוח באופן יחסי. עבודותיו, שהובאו לארץ בשבוע שעבר, הוצאו לאט ובזהירות מארגזי ההובלה והועמדו אחת אחרי השנייה בחלל הגדול והמוחשך.

עבודת וידיאו אחת, שתי כתובות ניאון ומיצב עשוי זכוכית: את אלו בחר להציג כאן כעת. אלה הם פרגמנטים; הוא אינו מחפש נרטיב אלא מציג "פעולות", כדבריו. ייתכן שמבקרי אמנות יכניסו מאוחר יותר גם את עבודות אלה לקטגוריות נוחות וברורות מאליהן, כמו הגירה, ניצול האשה וקטסטרופה עולמית זו או אחרת. אבל אצל אבדסמד בראש, הדברים פועלים קצת אחרת. "אמן עכשווי? אני לא יודע - אני מבוגר מישו ב-500 אלף שנה. אני נושם, אני קרוב לשמש, אני מולקולה".

בין שיסכים להגדרה זו ובין שלא, אבדסמד, שנולד לפני 40 שנה בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה, נהפך בשנים האחרונות לאחד האמנים העכשוויים המרכזיים, המשפיעים והמזוהים ביותר. לא פעם הדהימו עבודותיו את המבקרים ויצרו סנסציות אחדות, שחלקן הגיעו לדיונים החורגים מגבולותיה המקובלים של האמנות.

לצרפת היגר ב-1994 לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות יפות באלג'יר. תחילה התבסס בעיר ליון ומאוחר יותר בפאריס, שם הוא חי כיום. הספק יצירתו מרשים: בארבע השנים האחרונות השתתף בתערוכות הביאנלה של ונציה, איסטנבול, סאו פאולו ועוד, הציג תערוכות יחיד רחבות היקף בגלריה דייוויד צווירנר ובמוזיאון PS1 בניו יורק, מוזיאון המכון לאמנות בסן פרנסיסקו, מרכז ליסט לאמנות של אוניברסיטת MIT במסצ'וסטס ועוד.

לדמיין שביתה עולמית

אבדסמד מבקר כעת בישראל זו הפעם השביעית, וזו תערוכות היחיד השלישית שהוא מציג בגלריה דביר - תופעה שדביר אינטרטור, מבעלי הגלריה, מסביר בקשר האישי שנוצר ביניהם, אבל גם מייחס לחיבתו של אבדסמד לניתוץ מוסכמות. לביקור הפעם היתלוו אל אבדסמד אשתו, ז'ולי, ובתם הצעירה ביותר, אלקטרה - הקטנה בארבע בנותיהם. "הדירה שלי והסטודיו הם ביחד, אני עובד ליד המשפחה שלי כל הזמן, אני אוהב את הסאונד של המשפחה. והמשפחה גם נכנסת לעבודות שלי, לתצלומים", מספר אבדסמד. בתצלום שהוצג ב"שיחה", תערוכה קודמת שהציג בדביר ב-2006, נראה אבדסמד בידיה של אמו, נאפיסה, שבאה לבקרו מאלג'יריה.

כמו רבות מתערוכותיו, גם "NU" כוללת עבודות בכמה סוגי מדיה. לרוב הוא בוחר בצילום ובווידיאו, במיצב וברישום ומדי פעם גם בעבודות טקסטואליות, כמו כתובות הניאון שמוצגות בתערוכה החדשה. האוצר הצרפתי-ישראלי עמי ברק, שכתב טקסט לתערוכה, קושר בין פירושה של המלה בצרפתית - עירום, לבין שימושה הנפוץ בעברית המדוברת כמלה המבטאת ציפייה חסרת סבלנות.

קישורים אסוציאטיביים כמו אלה מצויים כמעט בכל עבודותיו של אבדסמד, כחלק בלתי נפרד מתהליך עבודתו. "אני כמו קשת. יורה חץ כלשהו, אבל יודע לאן אני מכוון", הוא מבהיר. "כך אני מחבר - בין אנשים, בין רגשות, בין דברים".

את הקישורים האסוציאטיביים הוא מסביר בעזרת דוגמה מחיי המשפחה: "אני אבא ויש לי ארבע בנות. אפשר לומר שהן זהות, גם זהות לי, אנחנו חולקים אותו דם. מצד שני, מובן שכל אחת שונה מהותית מהשנייה וממני. באופן דומה, כל האחת מהעבודות עומדת בפני עצמה, ומצד שני, כולן חלק מאותו דבר".

העבודות בתערוכה מגיבות יותר מכל למיקום שלה בארץ ים-תיכונית, ומתקשרות למהפכות שהתחוללו לאחרונה בכמה ממדינות ערב. "צבע

יסמין" (Color Jasmin) ו"שביתה כלל עולמית" (Greve Mondiale) מייצגות עיסוק זה באופן המובהק ביותר בתערוכה. "כשהייתי באלג'יר לאחרונה, ראיתי על קירות רבים את המלה 'Greve' (שביתה). חשבתי ש'גרב מונדיאל' יהיה המניפסט הכי נכון להיום. אתה יכול לדמיין שביתה עולמית? זה יהיה יותר מאוטופיה. זה כמו אור, שבא מתוך החלון שיש באמנות כדי להציץ לתוך האוטופיה הזאת".

את "צבע יסמין", המתייחסת למהפכת היסמין בתוניסיה, הוא מגדיר כעבודה הישירה ביותר שעשה עד כה: "זה בעצם צבעה האמיתי של המהפכה הזאת, כמו באפקט מראה. אין באמת מהפכה ערבית, אין תוכנית, אין פרויקט. זו מהפכה בלי קסם, בלי טעם".

לא אחת עסק אבדסמד בעבודותיו בנושאים פוליטיים בוערים ושנויים במחלוקת. "חביבי", מעבודותיו המוכרות ביותר, היא מיצב ענקי של שלד אדם מוגדל, שמרחף מעל ראשו של המבקר בעוד מאחוריו מנוע של מטוס סילון. מטוסים הופיעו גם בעבודות נוספות שלו, בהן "Bourek" - מעטפת מטוס מקופלת בצורת מאפה בורקס.

לאחר ההפגנות הסוערות של המהגרים בפאריס ב-2005 יצר אבדסמד סדרת פסלים עשויי קרמיקה וצבועים בשחור, יציקות בגודל אחד לאחד של מכוניות שרופות שאסף ברחובות הבירה הצרפתית. את אחת ממכוניות אלו רכש האספן פרנסואה פינו. עוד בולטים תצלומים ועבודות וידיאו שבהם אבדסמד עושה שימוש בבעלי חיים; מרביתם אכזריים מאוד ומתעדים תהליכי שחיטה או מציבים את בעלי החיים במקומות בלתי שגרתיים - למשל אריה או חזיר בר באמצע רחוב פאריסאי.

תערוכתו של אבדסמד "Don't Trust Me", שנפתחה במוזיאון המכון לאמנות בסן פרנסיסקו במארס 2008, נסגרה לאחר ימים ספורים בשל טענות מצד הציבור וביקורת בכלי התקשורת על ה"זוועות" שהוצגו בה.

"יש להם הזכות לבקר ולדחות את האמנות שלי, כמו שנעשה כבר הרבה פעמים", הוא אומר בתגובה. "אני מרגיש שצריך לעשות מה שאינו משעמם אותנו. אני כמו הכלב של גויה (ציור של האמן הספרדי מ-1819-1823), שבנביחה שלו מנסה רק להגיד, 'יש פה מפולת!' הוא רק מנסה לעורר אותם; אם הם בוחרים לעשות עם זה משהו, זה כבר עסק שלהם. מזהים אותי כמשוגע, שכן האמנות שלי מנסה כולה להראות את המפולת הזאת. איני בטוח שיש לי בהכרח אג'נדה פוליטית, אני לא ויקיליקס.

"אבל העובדה היא שאנחנו חיים בעידן טרגי", הוא מוסיף. "הדימויים שלי, כמו שאמר בודלר, יכולים להרביץ חזק כמו שקצב מרביץ כשהוא שוחט עז. אוטופיות כמו הימנעות מאכילת בשר - אני מאוד בעדן. אבל העובדה היא שאני פועל בתוך הקשר שבו חצי מהאנושות נמצאת במצב של רעב. זה מצחיק אותי שתוקפים אותי: שיתקפו את מגדל הבקר, את חברת הקוסמטיקה ששמה סיגריות לכלבים ואודם לחתולים".

אז אינך רואה בעצמך פרובוקטור?

"לא. הכוח הפועל הוא הפרובוקציה, וגם כוח הנגד מתעורר מכך ומשרת אותו".

חתימה על הגוף

אבדסמד מתאר עצמו כ"איש של דימויים ויזואליים" ומספר שאת מרבית עבודותיו הוא שומר בראש עד לביצוע ואינו נוהג לשרטט או לתכנן יתר על המידה. את הסבלנות הנדרשת לאמן, שמשתמש באמצעים כמו הליקופטרים או מטוסים בעבודותיו, קושר אבדסמד לילדותו באלג'יריה.

"אבי היה בעל המשכורת היחיד במשפחה", הוא מספר. "בתחילת החודש אכלנו לחם עם שמן זית, באמצע החודש אולי חתיכת לחם עם עגבנייה. בסוף החודש, כשאבי היה מכניס כסף, אמי היתה מכינה בשר. אבל במובן הזה, אמי תמיד המציאה, ובשבילי זה תמיד הספיק. כך אני גם מתייחס להפקות שלי: אם יש את האמצעים או את הרצון והאמצעים באותו רגע, זה בסדר, אבל גם הפקות בלי אמצעים שוות לא פחות".

על החלל הגדול של גלריה דביר, שתערוכתו תוצג בה עד 25 ביוני, משתלט הסאונד החזק של מוסיקה ערבית הבוקע מעבודת הווידיאו "אודראדק". בעבודה נראות שמונה נשים לבושות בבגד עשוי צמר גמלים לבן הפורמות בהדרגה את מלבושיהן עד שלבסוף הן נותרות עירומות, כשעל גופן מוטבעת חתימתו של אבדסמד. גם במקרה זה, העבודה נולדה מתוך קשת רחבה של אסוציאציות - מסיפור של קפקא ועד מוסיקה ערבית ששמע בביקורו הקודם בחלל הגלריה. "כל דבר כאן עומד וחי בזכות עצמו", אומר האמן, "אבל למעשה הכל קשור לאותו הדבר ואינו יכול להתקיים ללא החיבור הזה".



תצלום: טלי מאייר


אדל אבסדמד. תערוכה שלישית בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו