בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרט: בחזרה לנחשול

סרט תיעודי חדש חוזר אל משתתפי הסימולציה שנעשתה ב-1967 בתיכון אמריקאי כדי להמחיש לתלמידים את נהירת העם הגרמני אחרי היטלר. רון ג'ונס, המורה הכריזמטי שהוביל את הפרויקט שעובד בשעתו לסרט "הנחשול", סבור כיום שמדובר בניסוי מסוכן מדי

תגובות

בבית פרטי קטן עם גינה אחורית, בשכונה שקטה בסן פרנסיסקו, נסתר לגמרי מהתודעה הציבורית, חי רון ג'ונס, המורה השנוי במחלוקת, שב-1967 לימד בבית הספר התיכון היוקרתי בפאלו אלטו - שהיתה אז ועודנה כיום עיר אוניברסיטאית לבנה ושמרנית במרכז עמק הסיליקון הקפיטליסטי. הוא היה אז בן 25, נמרץ, כריזמטי, שטוף ברעיונות חברתיים מתקדמים.

"רציתי לגרום לתלמידים שלי להבין דברים באמת, מן השורש, לפתוח להם את העיניים, להפוך אותם למעורבים", הוא מספר. "אז הרביתי לעשות להם משחקי סימולציה כדי להמחיש רעיונות כמו קפיטליזם, סוציאליזם, קומוניזם, אפרטהייד. לדוגמה, בניסוי האפרטהייד קבעתי שילדים מסוימים לא יוכלו ללכת לשירותים שמשמשים את השאר. הבאתי לכיתה דוברים ידועים משני צדי המתרס, הבאתי אפילו ניאו נאצי. משחקי הסימולציה היו תמיד ליום אחד והתוצאה היתה מאוד אפקטיבית.

"כשבאנו לדבר על הנאציזם, התכוונתי לעשות את אותו דבר", הוא ממשיך. "המצאתי מעין תנועה כזאת, 'הגל השלישי', והתחלתי מהבסיס: משמעת. לימדתי אותם איך לשבת, איך לציית, איך להצדיע. הודעתי להם שמי שלא יציית וישאל שאלות או יביע ספקות, לא יעבור את הקורס. להפתעתי, הם הלכו עם זה. את מעט התלמידים שלא צייתו סילקתי לספרייה. למחרת בבוקר, התכוונתי להפסיק עם זה ולעבור למשהו אחר אבל התלמידים חיכו לי מוכנים, יושבים זקופים ודרוכים, עם שלטים שהכינו וציפו לעוד הוראות. ציפיתי שהתלמידים המוכשרים יעצרו את זה, אבל התוקפניים חסמו אותם. המשכתי. זה היה די מדהים. במשך חמישה ימים שלמים הם לא רק צייתו לכל הדרישות שלי בצורה שלא הכרתי מקודם, הם הרגישו תחושת מחויבות לקבוצה, כאילו בפעם הראשונה בחיים שלהם הם חלק ממשהו חשוב, גדול.

"בשלב מסוים, זה גם התחיל להיות מפחיד כי הם ניסו לפגוע בתלמידים שלא צייתו. אט אט העניין התחיל לתפוס תאוצה ולמפגשים באו גם תלמידים מכיתות אחרות ומאוחר יותר גם מבתי ספר אחרים. כולם רצו להיות חלק מהתנועה. בשלב זה גם אני נסחפתי עם זה ואמרתי להם שזה קורה בבתי ספר בכל המדינה. אפילו שתלתי במגזין מודעה של התנועה".

ואז הצגתי להם את היטלר

פחות משנתיים מאוחר יותר סולק ג'ונס ממערכת החינוך עקב כמה אירועים שהיה מעורב בהם: הניסוי, המעורבות שלו בקידום שחורים שהתחילו ללמוד בבית הספר וספגו יחס משפיל והפעילות שלו נגד מלחמת וייטנאם. מערכת החינוך באותה תקופה (ולדבריו, במידה גדולה עוד יותר היום) אינה מוכנה לקבל מורים שמנסים להשפיע.

הניסוי שהוביל ג'ונס עובד בתחילת שנות ה-80 לסרט הטלוויזיה "הנחשול" בבימויו של נורמן ליר, שזכה להצלחה רבה גם בישראל. לפני שנתיים יצאה גרסה גרמנית שלו שיצרו שני קולנוענים צעירים. "גרמניה 'חיבקה' אותי ואת הסיפור הזה במשך שנים. נהפכתי לגיבור שלהם, אולי מפני שהניסוי מוכיח שהעם הגרמני הוא אנושי בדיוק כמו כולם ושכל קבוצה יכולה ליפול למלכודת כזאת. ספרים שלי יצאו לאור שם, אני מוזמן להרצות שם ומקבל יחס של כוכב", אומר ג'ונס ומראה שלושה קלסרי ענק עם קטעי עיתונות עליו מגרמניה בלבד.

"אבל בארצות הברית אני לא גיבור בכלל", הוא מסייג. "האמת היא שמערכת החינוך פלטה אותי לגמרי משורותיה. להיות מורה היה כל מה שאי פעם רציתי לעשות אבל מהר מאוד נפלטתי מהמערכת. מצאתי את עצמי עובד במשך שנים עם ילדים בעלי מוגבלויות וזה נתן לי סיפוק אפילו גדול יותר. אבל אחד הזיכרונות הכי מרגשים שיש לי הוא התנועה הענקית של תלמידים והורים נגד הפיטורים שלי. אני חושב שאלף אנשים נלחמו למעני. אגב, איש מהם לא היה מורה. המורים ממש לא אהבו אותי, נתפשתי כאנרכיסטי מאוד".

בינתיים, סיפור הניסוי שהוביל ג'ונס ממשיך לעורר עניין גם בזכות סרט תיעודי חדש, "מערך שיעור: הסיפור מאחורי הגל השלישי", שהוקרן בפסטיבל הסרטים של מיל ואלי בקליפורניה, ובמגוון פסטיבלי קולנוע ברחבי העולם.

במאי הסרט, פיליפ ניל, היה אחד התלמידים המעורבים בניסוי המקורי, ואפשר אף לומר שהיה "חניך נלהב". "זה היה בסאנדאנס לפני שנתיים, בהקרנת הגרסה הגרמנית של 'הנחשול', שהחלטנו שחשוב לספר את הסיפור שמאחורי הדמויות האמיתיות - ג'ונס והתלמידים", מספר ניל, מפיק ועורך מבוקש שערך בין השאר את הסדרות "אלי מקביל", "רמינגטון סטיל", "בוסטון ליגל" והיה שותף להפקת "טווין פיקס" של דייוויד לינץ'. "הגרסאות העלילתיות היו מעניינות אבל לא תמיד מדויקות", הוא מוסיף. "חשבנו שזה גם היה נכון לחכות 40 שנה, ולשמוע את הגרסה האמיתית מתוך פרספקטיבה".

קדימון הסרט "מערך שיעור: הסיפור מאחורי הגל השלישי"

ניל מראיין בסרט את חבריו לכיתה, כיום אנשים בשלהי שנות ה-50 שלהם. כמעט כולם מדברים על ההשפעה החזקה של הניסוי על חייהם. רק כמה מהם היו מוכנים שגם הילדים שלהם יעברו את הניסוי. "אני יכול להבין את זה", מסביר ג'ונס, "אני חושב שהייתי אז צעיר נמרץ ונאיבי, וזה היה ניסוי מסוכן. התלמידים לקחו את זה לקיצוניות, תקפו לעתים באלימות את המתנגדים לתנועה וזה יכול היה להביא גם לפיצוץ פצצה בבית הספר.

"שנה אחר כך כמה תלמידים שלי פרצו לאוניברסיטת סטנפורד עם כלי נשק כדי למחות נגד מלחמת וייטנאם. תמיד חינכתי למעורבות חברתית והבעת עמדה אך מעולם לא חינכתי לתוקפנות ואלימות. כשמחנכים שואלים אותי אם כדאי לעשות את זה בבית ספרם, אני מביע את התנגדותי הנמרצת. זה מסוכן מדי.

"ביום החמישי לניסוי הכל כבר הרגיש מתוח מאוד והחלטתי לשים לזה סוף. כינסתי את כולם באולם הגדול, המקום היה מפוצץ עד אפס מקום. ואז הקרנתי להם את היטלר בפעולה והראתי להם איך הם נהגו בדיוק כמו הגרמנים. הם היו בשוק. התחילו לבכות, התביישו בעצמם והרגישו פגועים ומרומים. אבל אט אט הם גם הבינו משהו מאוד עמוק. אחד מהם, מאוחר יותר סטודנט באוניברסיטת ברקלי, ראה אותי בקמפוס והצדיע לי".

משהו להאמין בו

"כשאני מדבר היום על הניסוי עם חברים שלא למדו אתי", מספר הבמאי ניל, "כולם אומרים לי שהם לא היו נופלים בפח הזה. אבל אני הייתי בחור פיקח, מציאותי ורציונלי, ונפלתי לזה בקלות. הרצון להשתייך הוא כל כך חזק, אתה מושפע מהלחץ החברתי ומהרצון להיות מקובל".

"אחד הדברים המרתקים בניסוי הזה היה מבחינתי השינוי שעבר על תלמידים כה רבים", מסביר ג'ונס. "כמורה, אתה בדרך כלל שם לב לתלמידים המצטיינים או הגרועים והבעייתיים. הרוב הדומם באיזשהו מקום נעלם ופועל מתוך אנרציה. כאן פתאום היה להם משהו להאמין בו. הם התחילו לעזור זה לזה. הניסוי היה הגאולה שלהם: היה לי תלמיד שהיה תמיד דחוי וחסר חברים. בזמן הניסוי הוא החליט שהוא שומר הראש שלי ופתח ממש מחלקה של שומרי ראש. החיים שלו השתנו באחת, הוא זכה לפופולריות ופתאום מצא מקום וייעוד. כשנגמר הניסוי רציתי להשאיר לו מקום לביטוי ומאחר שהיה טוב באלקטרוניקה, הוא נהפך מומחה לתיקון מכשירים בכיתה שלנו והמשיך להרגיש טוב עם עצמו".

"מבחינתי הסרט הזה הוא על חינוך ועל תעוזה לחנך", מסכם הבמאי. "הייתי רוצה שהילדים שלי יעברו את זה, זו חוויה מטלטלת שמעצבת אותך, אבל אני ממש לא חושב שזה אפשרי היום. מעמד המורה כל כך נמוך ומעמד התלמיד כל כך גבוה שאין סיכוי שההורים לא יפוצצו את זה כבר בהתחלה. כבר אין מורים אידיאליסטים כמו ג'ונס".

קשה לדעת כיצד היו מגיבים תלמידים היום לניסוי כזה, אבל אין ספק שאחת העדויות המעניינות בסרט היא זו שמובאת מפי התלמידה היחידה שהתנגדה לתנועה שהוביל ג'ונס בבית ספרה. "הייתי כל כך בודדה", היא מספרת, "בערב הכנתי שלטים שמדברים על התנגדות לטוטליטריות ובעד חופש ביטוי, אבל 'שומרי הראש' הורידו לי אותם ואיימו עלי. אפילו עם ההורים שלי לא יכולתי לדבר כי אז המורה היה נחשב לאלוהים וההורים שלי ציפו ממני לעשות כל מה שהוא דורש". בהקרנת הסרט בפסטיבל מיל ואלי היא עלתה לבמה והתקבלה בתשואות, ובעצם סגרה מעגל שהטריד אותה במשך יותר מ-40 שנה.



מתוך הסרט ''מערך שיעור: הסיפור מאחורי הגל השלישי''. פרספקטיבה של 40 שנה


במאי הסרט, פיליפ ניל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו