בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופרה "נורמה": בין הנשגב למגוחך

סקירת די-וי-די של האופרה, בכיכובה של אדיתה גרוברובה, לקראת העלאת אופרת ה"בל-קנטו" המובהקת של בליני באופרה הישראלית

תגובות

נניח שהבת של מחמוד אחמדינג'אד מנהלת רומן חשאי עם קצין אמריקאי יהודי, יולדת לו שני ילדים ומגדלת אותם במסתור עד שהיא נתפסת; לחלופין, נניח שבתו של רב חרדי מתאהבת בקצין נוצרי, יולדת לו וכו', עד שהכל מתגלה. הסוף רע מאוד.

העלילה של האופרה "נורמה" מאת וינצ'נצו בליני (1831) מספרת סיפור כזה. הזמן: לפני כ-2,000 שנה; המקום: אי שם בגאליה (צרפת של היום). בני המקום: שבט גרמאני, כבושים בידי חיל מצב רומאי. לשבט הגאלי יש כת כוהנים, "דרואידים". לפי יוליוס קיסר, הדרואידים נהגו להקריב קורבנות אדם, וגם בעלילת האופרה זה כך.

מחזות על בסיס מיתוסים הקשורים בדרואידים (שום עובדה בקשר להם אינה נחשבת ודאית) פרחו בתחילת המאה ה-19 ומהם - האופרה של בליני נחשבת לאופרה ה"דרואידית" הגדולה ביותר. באופרה מנהיגה את הדרואידים כוהנת גדולה ושמה נורמה, בתו של ראש הכת. על פיה יישק דבר כי לה, לא לאביה, יש קשר מיסטי ישיר עם אלה שבני השבט סוגדים לה. נורמה אמורה להישאר בתולה, אך מנהלת רומן עם קצין רומאי בכיר ויולדת לו שני ילדים. נורמה נקרעת בין חובתה ככוהנת מנהיגה לבין אהבתה.

תוצאת הקונפליקט: נורמה בוגדת. במקום לקרוא למרד היא טוענת שלפי המסר האלוהי שקיבלה אין להילחם ברומאים אלא לחכות עד שרומא תיפול בחטאיה היא. מתי משנה נורמה את דרכיה, ממלאת את חובתה וקוראת לבני השבט "לצאת למסע של מלחמה, טבח, מוות"? כאשר מתברר לה שהיא נבגדת, שאהובה הרומאי זונח אותה. הסוף: נורמה מגלה לבני עמה את חטאה ועולה על המוקד.

האב צעיר מבתו

בגרסת די-וי-די מ-2006, בהפקת שירות השידור הבווארי וחברת דויטשה גרמופון, מופיעים בתפקידים הראשיים הזמרת הוותיקה מאוד אדיתה גרוברובה, ולצדה זמרים צעירים יותר שבולטים בהם שני איטלקים: סוניה גנאסי (הכוהנת הצעירה) ורוברטו סקנדיוצי (אביה של נורמה). בשורה טובה: סקנדיוצי, בעל קול מקסים, ישיר עכשיו אותו תפקיד גם בתל אביב (אך בהפקה שונה לגמרי).

ההפקה הגרמנית (בית האופרה במינכן), עם הסופרן האדירה גרוברובה, בניצוחו של פרידריך היידר, מספקת - בלי שהתכוונה לכך - מבט אירוני על תרבות האופרה בכלל. הזמרה מקצועית לעילא, אך מימוש הסיפור - שאמור להיתפש כטראגי - זרוע אלמנטים מעלי חיוך, לא בטובתם.

בנות השבט הגאלי-גרמאני מופיעות בלבוש פסאודו-איראני; לוחמי השבט מצוידים בחניתות אך צוברים בחשאי נשק מתוחכם יותר, כמו של הכובשים הרומאים (תת-מקלעים, אלא מה); הפרוקונסול הרומאי פוליאונה, מאהבה הסודי של נורמה, מתהלך בלבוש צבאי מודרני מחויט להפליא ומעשן סיגריות; גיבור נוסף בהפקה הוא סכין ארוכה, נורמה שולפת אותה על ילדיה (היא נראית כמו סבתא שלהם) להרגם, כדי לנקום באביהם הבוגדני, אך לבסוף נכנעת לרגשותיה האמהיים; את אביה של נורמה, הדרואידי המבוגר, מגלם זמר (סקנדיוצי, כאמור) שצעיר מבתו בשנים רבות (גרוברובה ילידת 1946).

בקיצור: שום דבר לא נראה אמין, הסיפור על הקונפליקט הנשגב וההרואי של נורמה הופך למגוחך. עם זאת, אולי הבמאי בעצם רומז לנו בכך שלא נתייחס ברצינות רבה לעלילה, שנזכור שזו אופרת "בל-קנטו", שמייצגת את תרבות הזמרה בפסגתה. שרים יפה - זה מה שחשוב. אגב, מאמר שמופיע בתוכנייה של ההפקה שתהיה עכשיו באופרה הישראלית מצביע על זווית כמו עכשווית נוספת, פמיניסטית, שאפשר לקשור לעלילה. נורמה, הכוהנת הגדולה, סולחת לכוהנת הצעירה, חניכתה-צרתה, כל אחת מהן מוכנה לוותר לחברתה על האהוב - אחוות נשים בנסיבות מאתגרות במיוחד.

הכל "בל-קנטו"

זמרת הסופרן הישראלית המוערכת רונה ישראל-קולת (היא אינה נמנית עם הצוות שיבצע עכשיו את "נורמה" בתל אביב) למדה בין השאר אצל מורה שהשתייכה לשלשלת מומחי זמרה בשיטת "בל-קנטו" וגם כתבה עבודת מ"א הקשורה בכך. יש עקרונות טכניים לשיטה, אומרת ישראל-קולת, אך כיום קשה להצביע על תרגילים ועל דרכי הכשרה שמיוחדים רק לה.

"כל מורה לפיתוח קול יגיד שהוא מלמד בל-קנטו", היא אומרת, המונח הפך כיום שם נרדף כוללני להכשרה ווקאלית. מדובר בעצם באימונים שנועדו להביא את הקול לרמת ביצוע מקצועי של יצירות קלאסיות שמשתרעות על מאות שנים. מהבארוק (אריות מסחררות של הנדל, למשל), דרך אופרות של מוצרט ואחר כך של המאה ה-19 - לידר רומנטיים מהמאה ה-19 - ועד מאהלר ומוסיקה של המאה ה-20.

יישום מורשת הבל-קנטו תלוי בפירוש הקונקרטי שכל מורה נותן לעקרונות, פירושים שהועברו במשך מאות שנים באמצעות הדגמות: זמר-מורה מדגים לתלמיד - שיהפוך בתורו לזמר ומורה.

בתקופת הבארוק, מדגישה ישראל-קולת, סגולה מרכזית של אמן בל-קנטו היתה היכולת לאלתר תוספות למה שהמלחין כתב בתווים. לרוב מדובר במשוכות טכניות קשות שהזמר היה מציב לעצמו כדי להפגין את יכולתו וכדי להוסיף בשר למלודיה הבסיסית. במאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 לזמרים היה חופש בתחום זה, היה מצופה מהם לעטר את הקו המלודי בקישוטים כעולה על רוחם, מידת הצלחתם בכך היתה מדד לאמנותם. טכנית, כישורים מובהקים המיוחסים לזמרת בל-קנטו במאה ה-18 הם בין השאר יכולת לשיר לגאטו מושלם (תווים מקושרים), לבצע סלסולים מהירים ומדויקים, לדלג בביטחון בין טונים מרוחקים, לשלוט במידת הוויבראטו (תרטיט) ולנקוט צבע אחיד בכל הטווח.

אפיון חשוב נוסף: הערכה ליפי הטון המופק, לא לחוזק. לא כמות אלא איכות (אם כי טכניקת בל-קנטו מאפשרת גם צליל חזק). ספציפית מדובר לרוב, בהקשר החוזק, על דרך המימוש של טונים גבוהים: מצופה שיוקרנו בגוון נעים, בלי להיגרר לצעקות. עוד יש לומר כי זמרה ואגנריאנית, "גרמנית", מוצגת לפעמים כאנטיתזה לזמרת בל-קנטו, אך ישראל-קולת מעירה שגם זמרים ואגנריאנים רוכשים את הטכניקה בשיטות שאפשר לייחסן למסורת הבל-קנטו.

לתווי ההיכר של הבל-קנטו שהוזכרו עד כה יש תורפה ברורה: אין הם מבחינים היטב בין זמרה אמנותית שמתממשת בגישה זו ובין זמרה אמנותית קלאסית בכלל. הגדרה אחרת של בל-קנטו נראית בעייתית פחות, באשר אינה הגדרה מהותית אלא מצביעה: לפיה, האופרות של רוסיני (למשל "הספר מסביליה"), דוניצטי ("לוצ'יה דה-למרמור") ובליני ("נורמה") - כולן מתחילת המאה ה-19 - הן הדוגמאות הקולעות והמובהקות שממחישות מוסיקת בל-קנטו מהי. המעבר להגדרה מצביעה כרוך במעבר מאפיון של הטכניקה לאפיון המוסיקה.

מה אפוא מיוחד לאופרות "בל קנטו" אלה של תחילת המאה ה-19? בעיקר העובדה שהמלודיה, המנגינה, היא החשובה ביותר. המנגינה אמורה להצטיין כלשעצמה, "לתפוס", אבל לכלול גם מרכיבים שזרים לכאורה לאופייה המנגינתי הפשוט, היינו - קטעים טכניים שרק זמרי-על יכולים להם. ישראל-קולת: "אחת התופעות הברורות של אופרת בל-קנטו היא שהקהל הנוכח בהצגה מחכה לאריה תובענית מסוימת, מפורסמת, שמאפילה על הקטעים האחרים".

האופרה "נורמה" של בליני היא אופרת בל-קנטו, והאריה שמסמלת אותה היא "קאסטה דיווה" ("אלה טהורה"), בפי זמרת סופרן שמגלמת את הכוהנת נורמה. ישראל-קולת: "ל'נורמה' דרושה זמרת סופרן יוצאת מן הכלל, מבחינת הטכניקה ומבחינת הבעה". האם הכרח שיהיה לה קול חזק? תלוי בנסיבות: קודם כל הטנור שמלוהק לצדה - אם הוא בעל קול שמפצח קירות, הסופרן צריכה להיות מצוידת בהתאם. וגם גודל התזמורת וגודל האולם".



מתוך הפקת ''נורמה'' באופרה הישראלית. דמיטרה תיאודוסיו בתפקיד נורמה, מימין, עם אווה מי - חניכתה אדלג'יזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו