בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתי בירי וירון אמור מוציאים מיני אלבום חדש

הם השמיעו לדריק מיי, אגדת הטכנו מדטריוט, קטע שכתבו, וכמעט התעלפו כששמעו אותו מנגן את הקטע עוד באותו הערב

תגובות

אחד היתרונות הגדולים של יוצר מוסיקה אלקטרונית הוא המיידיות; כשהוא יוצר קטע, יכול להיות שהקטע הזה ינוגן עוד באותו יום על ידי אחד הדי-ג'ייז הגדולים בעולם. זה בדיוק מה שקרה לאיתי בירי, 20, וירון (דיפה) אמור, 27, לפני כשנתיים.

דריק מיי, אגדת הטכנו מדטריוט, הגיע לתקלוט במועדון הברזילי בתל אביב, ודיפה, מתוקף תפקידו כאחראי על הבוקינג במועדון, אירח אותו והזמין אותו לארוחת צהריים. באותם ימים דיפה ובירי סיימו לעבוד על קטע חדש ששמו "Grey" ובצעד לא אופייני לדמותו הצנועה והבלתי-מרפקית החליט דיפה להביא אותו לפגישה עם מיי, תרנגול גאוותן, סנוב מוסיקלי, וטיפוס שאף פעם לא חסך שבטו גם מהקרובים אליו.

"היינו ממש לא בטוחים לגבי הקטע אבל אמרתי לעצמי 'יאללה, מה שיהיה יהיה'", הוא משחזר. 12 שעות מאוחר יותר, בשיא ההופעה של מיי, בירי ודיפה שמעו צלילים מוכרים. אחרי כמה צביטות דמיוניות הם קלטו שגיבור ילדותם מנגן מול מאות אנשים את הקטע שהפיקו על המחשב הביתי ימים מעטים קודם לכן.

"הייתי ילד בן 18", נזכר בירי. "לא האמנתי שזה קורה לי. כמעט התעלפתי". דיפה עבר חוויה דומה: "פשוט נעמדתי ולא זזתי. הייתי בשוק, חשבתי שאני מסטול וסתם מדמיין. לא הצלחתי אפילו להגיד לאנשים שלידי שזה קטע שלנו. זה היה אחד מרגעי השיא שלי במועדונים ובמוסיקה בכלל".

תפקידו של מיי בחייהם המוסיקליים גלש הרבה מעבר לאותה דחיפה וליטוף רגעי לאגו. "מאז אנחנו שולחים לו קטעים והוא נותן לנו פידבקים", הם מספרים. "הוא מקשיב לכל קטע שאנחנו עושים, מקדיש לו זמן ונותן לנו הערות".

המוסיקה שלהם נעה על הקו שבין ההאוס והטכנו הקלאסיים שנולדו בשנות ה-80 בשיקגו ובדטרויט (בהתאמה), לצד השפעות של יוצרים חדשים בז'אנר. "אנחנו אוהבים לחפש קטעים נשכחים מהעבר, אבל תמיד עם היד על הדופק", אומר דיפה, "הקטעים שאנחנו יוצרים נשמעים לפעמים חדשים לגמרי, לפעמים משלבים בין חדש לישן ולעתים מאוד אולד סקול".

"Grey", שיוצא כעת במיני אלבום בלייבל הגרמני הנחשב "Rotary Cocktail", הוא מהסוג האחרון. במיני אלבום הוא מופיע בגרסתו המקורית לצד גרסה מתוחה ורגועה יותר שיצר דיפה ומתאימה למסיבות אפטר, ולצד שני רמיקסים; האחד של המפיק ובעליו של הלייבל "youANDme" והשני של מפיק גרמני ששמו טובי דרהר. האי-פי זכה לפיבדקים מפרגנים מצד קולגות כמו לורן גרנייה, ריצ'י אוטין ואפילו "הוט צ'יפ". הספקנים מוזמנים להיכנס לאתר whatpeopleplay.com, לחפש את Deepa & Biri, ולהיווכח במו עיניהם.

בירי ודיפה משתייכים לגל חדש של יוצרים אלקטרוניים; הם נולדו כשההאוס והטכנו כבר פרצו את הגטאות המוסיקליים שבהם נוצרו. הם ינקו מילדותם את המוסיקה של מיי, חואן אטקינס, ריצ'י אוטין ואחרים ורק לאחר מכן נחשפו לסוגים אחרים של מוסיקה. על אף פער הגילים ביניהם והמקומות השונים שבהם גדלו (דיפה בלוד ובירי בירושלים), האופן שבו הם מתארים את חשיפתם והתאהבותם במוסיקה אלקטרונית כמעט זהה.

"יש לי בן דוד שהיה די-ג'יי שכונתי והיה נוסע כל יום שישי לתל אביב להביא תקליטים של האוס", מספר דיפה. "אני זוכר את עצמי בגיל 10 או 11 מחכה לו כל יום שישי שיחזור עם התקליטים. הוא היה מנגן ואני הייתי מקשיב, אבל אסור היה לי לגעת בהם כי הוא פחד שאשרוט אותם, אז הייתי מחכה לערב שהוא ייצא עם חברים ומעביר אותם לקסטות. בגיל 12 כבר היתה לי מגירה של קסטות ממוינת לפי לייבלים וז'אנרים".

את תפקיד בן הדוד תופס בסיפור של בירי אחיו הגדול: "אחי היה די-ג'יי בסצינה המחתרתית בירושלים ודרכו נחשפתי למוסיקה הזאת. הרי זה לא משהו שאפשר לשמוע פה בטלוויזיה או ברדיו. כל פעם שאחי היה יוצא הייתי מתלבש לו על הפטיפונים ומקשיב לקטעים. לא יכולתי להיכנס לשום מסיבה כי הייתי קטן ומסכן. ירון הוא הראשון שחשף אותי למציאות הזאת. באותו ערב שדרק מיי ניגן הגעתי עם מונית שירות לבד כי חברים שלי ממש לא היו בעניין".

שיתוף הפעולה בין השניים התחיל כאשר בירי שלח לדיפה קטעים דרך מייספייס. "באותה תקופה היו יוצרים אתי קשר הרבה מפיקים כי עבדתי בברזילי", מסביר דיפה. "שמעתי את הקטע וכשבדקתי את העמוד שלו וראיתי שזה ילד בן 17 הייתי בטוח שעובדים עלי כי זה היה ברמה ממש ממש גבוהה. ביקשתי שישלח לי עוד קטעים והטאץ' והכישרון שלו בלטו מיד. הצעתי לו שניפגש ונראה מה קורה והתחלנו לעבוד ביחד".

מאז הם הוציאו חמישה תקליטים וחמישה מיני אלבומים בלייבלים אירופים נחשבים בתחומם. הם חולמים לתקלט בחו"ל, אך שומרים על לשון זהירה בכל הנוגע לפנטסיות שטרם הוגשמו. "אנחנו מחכים שדברים יתחילו לקרות וזה לוקח זמן", טוען דיפה, "אני מכיר דרך הברזילי הרבה אנשי מפתח ודי-ג'ייז מאירופה אבל מעדיף לא לדחוף את עצמי באגרסיביות אלא לחכות שיזמינו אותנו בגלל המוסיקה. זה מאוד חשוב לנו".



איתי בירי, מימין, וירון אמור. זיכרונות מהבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו