בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה שהיא תיקון

תערוכתו של סשה סרבר תופיע ודאי כדוגמה בדיונים עתידיים על אמנות העוסקת בהגירה ובחברה בישראל

תגובות

תערוכת היחיד של סשה סרבר "פ"נ" (פה נטמן), היא תערוכה שמחלחלת לתודעה והשכבות המרובות שלה מתגלות אט אט. זו תערוכה שבה ארבעה מוצגים בלבד, כולם מקלקר צבוע שחור שאינו מסתיר את מהותו: שני קברים, מגולפים בדגמי אמנות יהודית מזרח-אירופית מסורתית, מבנה אחד שנדמה ברגע הראשון כאתר כנסייה אך מתגלה כמבנה ניאו-קלאסי שהשתנה כליל וסורס בו הקשר פנים וחוץ, ופסל הדחוק לקרן זווית של כומר הדור-לבוש שידיו קטועות.

אפשר לשער שאף שהתערוכה לא מציגה במקום מרכזי אלא בגלריית בית הספר מנשר, היא תופיע כדוגמה בלא מעט דיונים עתידיים על אמנות שעוסקת בהגירה ובחברה בישראל, וסביר להניח שגם תוצג שוב בתערוכות שונות. יהיו לה אולי העמדות יפות ואלגנטיות יותר, אולי דרמטיות יותר, אך ספק אם תהיה לה הצבה שבה גלגלי השיניים של ההתאמה בינה לבין סביבתה יחרקו בקול רם יותר. הדיסוננס בין תפאורת הקברים היהודיים, המיושנים כל כך, לאולם המואר בניאון ומרוצף במרצפות טרצו מרובבות ובמיוחד ההמולה של הסטודנטים, ועשן הסיגריות שחודר מהחוץ, מעלים את השאלה כיצד הפקיר סרבר את המעשה האישי כל כך לכל עובר ושב.

הנרטיב מאחורי התערוכה פשוט וכואב. הוריו של האמן הלכו לעולמם בהפרש זמנים קטן. הוא היה כמשותק מול מנגנון הקבורה הממלכתי והמצבות יצאו, כך הוא כותב "הכי ישראליות, הכי מכוערות, הכי חסרות תרבות קבורה שיש".

התערוכה היא איפוא מין תהליך תיקון. מעבר לכך היא הצהרה מורכבת, אמיצה במידה רבה לגבי ההעדפה התרבותית של סרבר. הצער על המצבות ה"ישראליות" היה, לפי הטקסט, המשך לדחייה שעוררה בו הסביבה שבה חיו הוריו מאז ההגירה. המצבות דוממות אך מהדהדות את התחושה האמביוולנטית של סרבר.

סרבר נולד ב-1973 במולדובה. בשנת 1992, בשיא תקופת השינויים במזרח אירופה (והמלחמה בבלקן), היגר לישראל. למרות גילו האסוסיאציה המיידית למראה הקברים היא לחיים היהודים שנחרבו בשואה, לבתי הקברות בסגנון המסורתי ששרדו, לעתים קרובות כשריד יחיד לקהילות שלמות. המודרניזם הישראלי פלט מקרבו את האסתטיקה הזאת.

סרבר גילף מצבות שהן העתק של מצבות מבית הקברות היהודי בעיר הולדתו במולדובה, ובהן דימויים בסגנון נאיבי של אמנות עממית שיש בהם שימוש באיקונוגרפיה עתיקה, חוט שלא נקטע עד השואה.

על קבר אמו שני נשרים ושער שעמודיו הם עמודים ספירליים המכונים עמודי שלמה. המיתוס הוא שעמודים כאלה עמדו במקדש שלמה ושעמודים מקוריים כאלו היו בבזילקית סנט פטרוס הראשונה ברומא. היום העמודים הספירליים המוכרים ביותר הם אלה שיצר ברניני לסנט פטרוס במאה ה-17 והפך אותם לדגם פופולרי בכל אירופה. בין העמודים ניצבים אמפורה ופרח, סמלים לחיי העולם הבא. על קבר האב יצר סמל הירלדי, המזכיר סמלי בתי אצולה אירופית, ובו שני צבאים עומדים, נשענים על כתר מלכות המזכיר כתר רימוני תורה.

מקור הדימויים ועיצובם באמנות ביזנטית. האמנות הזו התאזרחה במערב אחרי נפילת ביזנץ. מעניין לבחון את התרגומים שלה באזורים הנידחים ביותר של אירופה בימינו, בשעה שדימויים מקומיים עוברים תרגום, שינוי והשטחה והאחדה מהירים. מעבר לעיסוק בעבר הפרטי, הוריו שנעקרו מתרבותם, סרבר מנסח אמירה לגבי אמנות יהודית, העבר המודחק של האמנות הישראלית. הוא מציג דרך הסמלים שבחר את הפער בין האמנות למה שהיו הציוויים לגבי אמנות. כך למשל היה שימוש בנשר ואריה, אף שהוגים יהודיים מרכזיים, בהם הרמב"ם, הסתייגו מכך בשל היותם מסמלי האוונגליונים הנוצרים.

האמנות הישראלית צמחה במידה רבה מאוד ממסורת האמנות הדתית הנוצרית, והדיון בקשר יהדות-נצרות, לפחות במובן החזותי והתרבותי, מרכזי בתערוכה. דמות הכומר בבגדים של הכנסייה המזרחית האורתודוכסית חידתית, וכמוהו גם המבנה המשובש שסרבר מתאר בטקסט שלו כ"אחוזת קבר ששמה שער הגיהינום, שריד של ספק בית מגורים, ספק אנדרטה... אדריכלות ניאו קלאסית (סובייטית מזרח-אירופית)... אין יוצא ואין בא מאחוזת הקבר, פרק תרבותי נקבר בפנים, פרק גלותי של משפחתי".

ייתכן שיש מידה של אירוניה בכך שסרבר השתמש, ללא שום הפניה, בשם העבודה המונומנטאלית של אוגוסט רודן. ודאי שאין לחשוד בסרבר שהדבר מקרי. "שערי הגיהנום" של רודן היא מעבודות הפיסול המרכזיות במפנה המאות ה-19 וה-20, עבודה שעליה עבד במשך 37 שנים ומתוכה נגזרו כמה מהדימויים החזותיים המוכרים ביותר, בהם "האדם החושב".

המרחק בין היצירה של רודן, שניצבת במבנה שבו נוצרה, כיום מוזיאון רודן, לבין אדריכלות סובייטית מזרח-אירופית היא אולי כמרחק בין הדלות החזותית ששלטה בו כל כך הרבה שנים לאדריכלות המזרח אירופית. במבנה, כמו בקברים, שוקק ושותת הזיכרון, וכשיוצאים מהתערוכה הקטנה והמרגשת הזאת מתברר עד כמה מבעד לצעיפי ההווה אנחנו עקודים לעבר.

סשה סרבר פ"נ (פה נטמן), גלריה מנשר רח' דוד חכמי 18, ת"א. שעות פעילות הגלריה: יום ראשון עד חמישי, 11:00-19:00



פסלים של סשה סרבר בגלריה מנשר בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו