בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ו"ה אודן, משורר במלון

ספר חדש טוען כי מעברו של ו"ה אודן לארצות הברית היה לא רק נקודת ציון חשובה בדרכו של המשורר, אלא גם צעד שהוביל לשינוי במסלול השירה האמריקאית כולה

תגובות

בדצמבר 1939 נכנס המשורר האנגלי ו"ה אודן לבית קולנוע ברובע דובר הגרמנית במנהטן שבניו יורק כדי לצפות בסרטונים על פלישת גרמניה לפולין שאירעה שלושה חודשים קודם לכן. אבל מה שהותיר על אודן רושם עז לא היו הסרטונים, אלא הקהל שצפה בהם. שכן, בכל פעם שנראו על המסך השבויים הפולנים, נשמעו צעקות בגרמנית מקרב הקהל: "הרגו אותם! הרגו אותם!"

אודן היה מוכה תדהמה. לנוכח הקריאות האלה הוא חש כי האתיאיזם המובהק שבו דגל כל חייו אינו מאפשר לו לדרוש מאותם אנשים התנהגות אחרת, אנושית יותר. תחושה זו הובילה אותו, כפי שסיפר שנים לאחר מכן, לשוב אל חיק הכנסייה והאמונה הנוצרית.

אבל נדמה כי השינוי אצל אודן התחיל עוד קודם באותה שנה, כבר כשעלה על הספינה עם חברו הסופר כריסטופר אישרווד בדרכם לאמריקה. עקירה זו, על סף מלחמת העולם השנייה, התפרשה במולדתו כבגידה, אבל אודן, שהיה אז בן 32 וכבר נחשב למשורר המשפיע ביותר באנגליה, חש שהקריירה שלו נמצאת במבוי סתום. לדבריו, הוא "עייף מלהיות משורר החצר של השמאל האנגלי".

התקופה של אודן בארצות הברית, שהיתה משמעותית ביותר הן מהבחינה האישית והן מבחינת השירה שכתב, עומדת במרכז ספר שיצא כעת בארצות הברית. הספר נקרא "The Age of Auden", כפרפראזה על שם שירו המפורסם של אודן שנכתב על אדמת ארצות הברית וזיכה אותו בפוליצר - "The Age of Anxiety". מחבר הספר, איידן וסלי, פרופסור לאנגלית באוניברסיטה של ג'ורג'יה, אף טוען כי מעברו של אודן לארצות הברית היה לא רק נקודת ציון חשובה בדרכו של המשורר עצמו, אלא גם צעד שהוביל לשינוי במסלול השירה האמריקאית כולה.

מבחינה אחת, המעבר של אודן לארצות הברית אינו מפתיע. אודן לא היה קוסמופוליטי רק בשירתו, אלא גם הלכה למעשה. הוא אולי הנודד הגדול ביותר מבין המשוררים הידועים. הוא התגורר בארבע יבשות שונות (אסיה, אפריקה, אירופה וצפון אמריקה) וביקר ב-27 ארצות, ובהן אוסטריה, בלגיה, מצרים, יוון, הונגריה, הונג קונג וישראל (1970). "אני בוודאי אמות בחדר בבית מלון", ניבא לעצמו.

על פי תפישתו, המאה ה-20 היתה מאה שבה האדם המודרני מצא עצמו בלי בית של ממש. זו היתה הסיבה, לדעתו, שפרנץ קפקא נעשה סופר פופולרי כל כך. "קפקא חשוב לנו היום", אמר, "מפני שהמבוכה של הגיבור שלו היא מבוכתו של האדם בן זמננו... אין פלא שקפקא היה יהודי, משום שהיהודים נמצאים כבר זמן רב מאוד במצב שבו כולנו נמצאים כעת - בני בלי בית".

השיר הראשון שכתב אודן אחרי המעבר לארצות הברית היה "לזכרו של וילאם באטלר ייטס", עם ההצהרה הידועה "Poetry makes nothing happen" (שירה אינה גורמת לדבר להתרחש). לאחר מכן מבהיר אודן באותו שיר כי שירה היא "A way of happening" (שירה היא סוג של התרחשות). ההצהרה הזאת של אודן כי שירה אינה משנה דבר נתפשה כעומדת בסתירה לשירתו המוקדמת, שהיתה פוליטית בעיקרה.

שירתו של אודן אכן השתנתה מאוד באותה תקופה ונעשתה פילוסופית יותר. בחייו האישיים, הוא היה פתוח יותר ביחס להומוסקסואליות שלו. בארצות הברית הוא הכיר את צ'סטר קלמן, שנעשה לבן זוגו עד סוף ימיו. רבים ממוקירי שירתו נרתעו מהשינויים האלה. המשורר פיליפ לארקין, שהיה מעריץ נלהב, תהה מה קרה למשורר הגדול.

ספרו של וסלי אינו מנסה לטעון את שירתו המאוחרת של אודן במשמעות חדשה, אלא להראות איזו השפעה אדירה היתה לו על המשוררים הצעירים בארצות הברית. למעשה, הספר מציע פרשנות היסטורית חדשה לשירה האמריקאית שלאחר מלחמת העולם השנייה. וסלי שם דגש בעיקר בשלושה משוררים אמריקאים שנחשבים לממשיכי דרכו המובהקים של אודן: ג'יימס מריל, ג'ון אשברי ואדריאן ריץ', אבל גם מציין את השפעתו על סילביה פלאת ואלן גינזברג.

הווירטואוזיות הלשונית של אודן, שאיפשרה לו לנוע בין סגנונות וצורות שירה, הפכה אותו למופת למשוררים מודרניים. הוא הצליח לטעון את שירתו בנוכחות של החיים האורבניים, של העידן התעשייתי. הוא זנח מאחור את הסימבוליזם ואת השירה הרומנטית וכתב בטון מפוכח ואירוני. כשאחד ממאהביו טען כלפיו פעם כי ביחס למשורר הוא אינו רומנטי כלל, אודן השיב לו: "אם אתה מחפש רומנטיקה, לך תזיין עיתונאי".

אודן היה משורר רב השפעה גם על השירה העברית. הוא תורגם לעברית עוד במלחמת העולם השנייה, כאשר אפרים ברוידא פירסם את תרגומו לשיר "בלוז הפליטים". אבל השפעתו העיקרית היתה בימי חבורת "לקראת" בשנות ה-50 (נתן זך, בנימין הרשב, משה דור ואריה סיון). באותו הזמן החלו המשוררים הישראלים ללטוש עיניים אל השירה האנגלו-סקסית ולא אל זו הרוסית, כפי שעשו קודמיהם. אודן נעשה איפוא מופת לכתיבה ראויה בשנים אלו. "הטון של אודן הוא בוודאי הנכון", כתב זך, ואילו יהודה עמיחי למד מאודן להשתמש בדרך מודרנית בצורות שירה מסורתיות.

האם אהב אודן להתגורר בארצות הברית? ג'ון אשברי סיפר בראיון כי פגש את אודן במסיבה ושאל אותו על כך, ואודן השיב כי הוא מעדיף את ארצות הברית על פני אנגליה. באותו ראיון גם סיפר אשברי על אופיו של אודן. "תמיד הרגשתי מאוים בחברתו", אמר, "אני חושב שכך חשו רוב האנשים".

אודן שב לבסוף לאנגליה כשמונה לפרופסור לשירה באוניברסיטת אוקספורד ב-1956, אולי משום שכפי שאמר בעצמו: "אדם הוא יצור יוצר היסטוריה, שאינו יכול לחזור על עברו, אך אינו יכול גם להותיר אותו מאחוריו". אבל בספטמבר 1973 התגשמה נבואת הלב שלו: לאחר ערב קריאת שירה בווינה הוא נמצא מוטל ללא רוח חיים על מיטתו בחדר בית המלון.



אודן עם חברו, הסופר כריסטופר אישרווד, ברכבת בלונדון, 1938


אודן בראשית שנות ה-70



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו