בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלאסי | האי של ארתור

לקראת תחרות רובינשטיין ה-13, שתתקיים בחודש הבא בתל אביב, מסבירים מנהליה מה מייחד אותה לעומת תחרויות פסנתר אחרות בעולם ובמה תהיה שונה מבעבר

תגובות

חודש מאי מתקרב, ועשרות פסנתרנים ברחבי העולם מגבירים עתה את אימוניהם ומחדדים את יצר התחרות שלהם. כל זאת לקראת תחרות רובינשטיין ה-13 לפסנתרנים (26.5-10.5), שנוסדה על ידי יאשה ביסטריצקי. התחרות חוזרת כמדי שלוש שנים למוזיאון תל אביב, כפי שהיה כאשר נפתחה כאן ב-1974 בנוכחות הפסנתרן ארתור רובינשטיין עצמו.

המנהלת האמנותית עדית צבי והיועץ המוסיקלי אריה ורדי, שניהם פסנתרנים שמהווים את הרוח החיה של התחרות, נראים נרגשים ומלאי התלהבות לקראת הסיבוב ה-13. "כל הטיעונים נגד תחרויות נגינה מוכרות לנו, למרות שכולם יודעים כמה הממד התחרותי הוא שמעניק את החשיבות והמסגרת - לא רק כאן, בכל העולם", אומר ורדי, "ובכל זאת החלטנו לתת לתחרות נופך פסטיבלי יותר: לא ללכת נגד התחרותיות, אלא לשנות אותה מעט".

השינויים מתחילים כבר במפגש הראשון המיועד למתחרים, שבו נערכת ההגרלה לקראת המיקום שלהם בסדר הנגינה. "עד עתה נערכה הגרלה שבה כל מתחרה קיבל באקראי פתק ובו מספר הקובע את מיקומו בסדר המשתתפים - מיקום שנשמר לכל אורך התחרות", אומרת עדית צבי, "מהתחרות הזאת ואילך כל מתחרה יקבע בעצמו את המיקום והשעות הנוחות לו - בתחילת התחרות, באמצעה או בסופה".

"ההגרלה", מוסיף ורדי, שחתום על המצאת השיטה הזאת, "היא שתקבע את תור המתחרה בבחירת המיקום שלו - שהוא העדפה אישית. לכל מתחרה השיקול שלו בבחירת המיקום. והכי חשוב - נשתמש במפגש הזה כהפנינג של היכרות בין כולם".

"יש לנו מתנדבים רבים שמאמצים את המתחרים", מספרת צבי, "הם מקבלים את פניהם עם הירידה מהמטוס ומלווים אותם בדרך. ואם יש מתחרה שלא עובר לשלב הבא ובכל זאת רוצה להישאר, למרות שזכותו למימון החדר בבית המלון פגה - הוא יכול לגור אצל המשפחה המאמצת שלו".

"בתחרות שופן בוורשה, למשל, מקבלים את התוצאות בשתיים לפנות בוקר, וכבר בשעה 10, מי שלא עובר שלב צריך לעשות צ'ק אאוט - בתקווה שיוכל להשיג כרטיס בחזרה למולדתו", מוסיף ורדי, "ואם אין לו כרטיס הוא בבעיה, כי כל החדרים בעיר תפוסים בגלל התחרות. כאן, בזכות המתנדבים המאמצים, יש פתרון".

רמה גבוהה

עשרה זוכים במקומות ראשונים כבר היו לתחרות. בשתי פעמים, האחרונה בתחרות שעברה, לא ניתן הפרס הראשון. אריה ורדי יוצא נגד הדעה המקובלת שהזכייה בתחרות אינה משמעותית לקריירה של המתחרים: "הנה למשל חטיה בוניאטישווילי שעושה קריירה נהדרת", הוא מעיד על הפינאליסטית חביבת הקהל מהתחרות הקודמת, "וגם אלכסנדר גבריליוק מהתחרות שלפניה".

עדית צבי אף מונה את הפניות שזורמות למתחרים עם תום התחרות - הזמנה לקונצרטים ממפעלים בכל העולם ומפסטיבלים באירופה ובאמריקה. ורדי מצביע על איכותם של המתחרים: "גם מתחרים שלא עלו כלל לשלב השני אצלנו, זכו בתחרויות אחרות בעולם כמו איגור לויט, סופיה גוליאט ויול אום-סון. והם לא היחידים. וזו ההוכחה שבתחרות רובינשטיין הרמה גבוהה מאוד כבר מהשלב הראשון".

ורדי הוא גם ראש חבר השופטים, ששמותיהם מפורסמים מבעוד מועד, בניגוד לרוב התחרויות האחרות. בין השופטים כמה שמות מרשימים: רוברט לוין, שמתמחה בנגינה בפסנתרי התקופה ובאלתור קלאסי, יפים ברונפמן, ססיל אוסה הפסנתרנית הצרפתייה המצוינת, איאן פאונטיין זוכה אחת התחרויות בעצמו, אלכסנדר תמיר ופטר פרנקל הנהדר מהונגריה. כל מי שהיה תלמיד של אחד השופטים - שרובם מורים מבוקשים - במרוצת שנה שלמה לפני יום התחרות, לא רשאי להשתתף בה. "השופטים לא מדברים כלל זה עם זה אחרי תום כל שלב, לא מחווים דעה. רק מצביעים 'עבר' או 'לא עבר' - כל אחד בוחר את אלה שלדעתו צריכים לעבור לשלב הבא", אומר ורדי.

למה אין דיון אודות מי שצריך לעבור, או לזכות?

ורדי: "כי אז הכל נגרר לישיבות של שעות ארוכות, ויש סכנה שאנשים כריזמטים, שתמיד נמצאים בין השופטים, ישפיעו על השיפוט של אחרים ויטו את התוצאות".

איך יודעים מי טוב ומי לא בנגינת מוסיקה? יש קריטריונים לדירוג?

"בקצוות - התוצאות ברורות: כבר באקורדים הראשונים של יצירה כמו הקונצ'רטו הרביעי של בטהובן, למשל, אתה יודע מיד מי מצטיין, ומי גרוע. הבעיה היא לא אתם, אלא עם אלה שבאמצע. יש שתי גישות של שיפוט - הראשונה אנליטית, לפי רשימה של מרכיבים שכל אחד מהם זוכה לציון: כמו רמה טכנית, נאמנות לסגנון ואישיות המתחרה. כך זה במינכן. אני בעד השיטה של שיפוט על פי החוייה הכוללת. כל אחד מהשופטים מצויד בניסיון חיים ומגייס את כל מה שהוא יודע כדי לעשות משפט צדק", ממשיך ורדי.

אתם מנחים את השופטים איך לשפוט?

ורדי: "כן, מבקשים מהם לאו דווקא להעביר את מי שיכול להיחשב 'הכי טוב', אלא את אלה שהם-עצמם מאוד היו רוצים לשמוע בשלב השני; ולשלב הגמר - את אלה שנראה להם שיוכלו לזכות בתחרות".

שלב הגמר השנה גם הוא יהיה שונה: "לא יהיה יותר חצי גמר שממנו עולים שלושה לגמר - זה מתכון לקטילת מתח", אומר ורדי, "אלא שיטה מעניינת הרבה יותר, שבה הגמר הוא השלב השלישי שאליו עולים שישה, וכל אחד מהם נבחן בשלוש קטגוריות: נגינה במוסיקה קאמרית, קונצ'רטו אחד קלאסי - מאת מוצרט, או בטהובן מוקדם, בליווי תזמורת הקאמרטה ירושלים; וקונצ'רטו גדול, בליווי הפילהרמונית הישראלית. הבחירה היא בין שישה, שכל אחד מראה קשת רחבה של רפרטואר וסגנון, ולכן הבחינה מעמיקה יותר".

הרפרטואר הוא נקודת התורפה של תחרות רובינשטיין, וכמוה של כל תחרות - כי המתחרים בוחרים יצירות בטוחות, לא מעזים להיות מקוריים במיוחד שמא יקלעו רק לאהדת מיעוט מהשופטים, והתוצאה עלולה להיות סדרה של רסיטלים שמרניים ולא אישיים. "הרפרטואר הוא ברוח ארתור רובינשטיין, המיינסטרים של ספרות הפסנתר - לאוהבי הפסנתר", מסביר זאת ורדי, "לא תשמע כאן אוונגרד, ולא מוסיקה עתיקה - זהו פרופיל רובינשטיין. הנגנים נדרשים לנגן בסגנונות הקלאסי, הרומנטי, הבארוקי והמודרני, בלי הגבלה ליצירות מסוימות"

איך אפשר לשלוט על רפרטואר רחב כזה? הרי גם הפסנתרנים הגדולים מעולם לא ניגנו הכל, כולל רובינשטיין.

ורדי: "בפסנתר, שם המשחק הוא השליטה הסגנונית. זו גם ההכשרה שמקבל כל פסנתרן בשנות לימודיו הרבות. ואנחנו לא מבקשים שהיצירות תהיינה באותו משקל: מתחרה יכול לבחור מיניאטורה של שלוש דקות בסגנון שהוא פחות שולט בו, למשל".

אימת התחרות

אז הוא עלול להכשיל את עצמו, לחשוף את חולשתו.

"אבל השופטים מכירים זאת כבר", עונה ורדי, "הם יודעים כמה השליטה הסגנונית שלהם עצמם לא שווה בכל הסגנונות, וכמה הם עצמם לא מצטיינים בכל. זה הובא בחשבון".

תחרות רובינשטיין היא מהצנועות בעולם. לדברי ורדי תקציבה, 5 מיליון שקלים - כולל פרסים בסך 85 אלף דולר, הוא כעשירית מזה של התחרויות הגדולות בעולם, והאדמיניסטרציה שלה מינימלית: "יש משרד של פקידה וחצי", אומר ורדי, "יו"ר העמותה גד נשיץ, יו"ר ההנהלה אריאל כהן, משרד רואי החשבון - כולם עובדים בהתנדבות. הכסף חציו בא ממקורות ממשלתיים, וחציו מתרומות. ביוון העתיקה הפרס בתחרויות היה ניתן לספונסור, וזה מאוד הגיוני".

באתר התחרות באינטרנט (www.arims.org.il) אפשר יהיה לצפות ולשמוע את כל המתחרים בשידור חי, ואת השלבים האחרונים יעבירו בשידור חי הערוץ הראשון בטלוויזיה וגלי צה"ל. אפילו ערוץ מצו היוקרתי מצטרף לחגיגה: הוא ישדר בערב הגמר את שיאי התחרות, ומיד אחרי ההכרזה על הזוכה, בשידור כמעט ישיר, את נגינתו או נגינתה בקונצ'רטו הגדול.

"האווירה בתחרות רובינשטיין היא פסטיבלית", אומרת עדית צבי, "כי אנחנו התחרות היחידה שמאפשרת לקהל למחוא כפיים אחרי כל יצירה, ואפילו לבקש הדרן. יש תחרויות שבמרוצת הנגינה אסור למחוא כפיים בכלל, אפילו בסוף הרסיטל. ניסינו לדמות את האירוע ככל האפשר לקונצרט ולפסטיבל. בדרך זו, הקהל ותגובותיו קצת מקלים על המתח של המתחרים, ומקהים קצת את אימת התחרות".

ובכל זאת, אולי אפשר להסתדר בלי תחרות כלל?

"יש מאגר גדול מדי של פסנתרנים, מי יעשה את הסינון? ואיך?" עונה ורדי, "אודישן למנצחים כמו זובין מהטה או לורין מאזל נעשה בחדרי חדרים, ובמשורה - ומי זוכה להגיע אליהם כלל? בתחרות הכול שקוף, יש כללי משחק, ופרוטקציה לא תעזור. וחוץ מזה, לרסיטל רגיל יגיעו רק מאזינים בודדים. וכאן: קהל רב, קשרים שנוצרים, הזמנות לקונצרטים, שידורים ברדיו ובטלוויזיה: כל מה שפסנתרן עולם לא יזכה לו ברסיטל רגיל".



תחרות רובינשטיין ב-2006. שמות השופטים מתפרסמים מראש


אריה ורדי ועדית צבי. שם המשחק הוא השליטה הסגנונית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו