בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השנה הקתולית של קתלין טרנר

במחזה חדש המועלה בברודוויי היא מגלמת נזירה, אם כי דעתנית ובעלת פה מלוכלך, ואילו בסרט חדש היא טוענת לכתר האשה הקתולית של השנה. ולא שהאפיפיור יאהב את דעותיה על הכנסייה

תגובות

ניו יורק טיימס

במחזהו של מאתיו לומברדו, "High", קתלין טרנר מגלמת נזירה דווקא. זו אותה שחקנית שהדמות שגילמה ב"כחום הגוף" היתה כה לוהטת עד שהמסה את השכל ואת כוח הרצון של כל גבר שהתקרב אליה יותר מדי; שהיתה רוצחת שכירה ב"הכבוד של פריצי" וזונה ב"למות בעד תשוקה"; ושבתפקיד הקודם שלה בברודוויי, בגרסה עטורת שבחים ל"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" שהועלתה ב-2005, שיחקה את מרתה כדמות מרושלת ומרושעת במיוחד. קודם לכן, ב-2002, היא היתה ההצדקה העיקרית לגרסה האומללה של ברודוויי ל"הבוגר", משום שבאחת הסצינות היא הופיעה כשלגופה רק זוג נעלי עקב.

בתפקידה החדש טרנר משתנה, אבל לא ממש. היא אינה הנזירה החסודה, עטוית השביס, כמו האחות אלוסיוס מתוך "חשד" (הסרט בכיכובה של מריל סטריפ), אלא נזירה דעתנית בעלת פה מלוכלך, אלכוהוליסטית לשעבר, שעובדת כמטפלת במכורים ורודה במטופליה כל הדרך אל ההתפכחות.

לומברדו, אלכוהוליסט שהשתקם, אמר לא מכבר שכתב את המחזה במחשבה על טרנר. הוא קיווה שהיא תגלם את התפקיד הראשי ב"Looped", המחזה שחיבר על חייה של השחקנית טלולה בנקהד, שהועלה לפרק זמן קצר בעונה שעברה בברודוויי. כשטרנר דחתה את ההצעה, משום שכבר גילמה את בנקהד בהצגת יחיד, החל לומרדו לחשוב עליה בתפקיד האחות ג'יימיסון במחזה "High". הדמות, הוא מסביר, היא שילוב של שלוש נשים: אמו, נזירה קשוחה מהסגנון הישן שהיתה מורה בבית הספר התיכון הקתולי בהרטפורד, והאשה ששימשה כמאמנת שלו כשנגמל מאלכוהול.

"בזכות מה קתלין טרנר מתאימה לתפקיד?" הוא שואל ומיד משיב: "במשפט אחד: הייתי זקוק לאשה, וכשחושבים על אשה, חושבים על קתלין טרנר".

חיוניות מדהימה

טרנר, בת 56, אינה מנסה להחזיר לאחור את הספרות במד-המרחק שלה או להסתיר את השחיקה שעל צמיגיה. "אני בסוף גיל העמידה, מותק", אמרה לא מכבר, בנימה חפה מהתפארות ומהתנצלות כאחת. היא סובלת מדלקת מפרקים שגרונית, שבגללה היא מטופלת בתרופות חזקות זה שנים, ועברה תקופה מתוקשרת של שתייה מופרזת. בשל הניתוחים הרבים שעברה בברכיים וברגליים היא מכנה את עצמה "האשה הביונית".

"לא כדאי לך לבוא אתי לנמל התעופה", היא אומרת. "תמיד האזעקה מצפצפת כשאני עוברת, ואז הפקחים צריכים למשש אותי בכל הגוף". היא מנידה בראשה. "וכשהם עושים את זה הם אומרים לי דברים נחמדים כמו 'אני מת על הסרטים שלך'".

בין הסצינות בחזרה שהתקיימה לא מכבר באולם ליד טיימס סקוור, טרנר מתכופפת מפעם לפעם ומותחת את גבה או מניעה את הברכיים שוב ושוב, אך אינה מפסיקה לנוע לרגע ואפילו חולמת לשבת. סטיבן קאנקן, המגלם את הכומר המנהל את מרכז השיקום, אומר עליה: "אני נדהם מהחיוניות והכוח של קתלין. בסוף היום אני מותש, ואני מופיע רק בחצי מהסצינות. היא משתתפת בכולן, והיא עושה את זה עד הסוף. היא לא עוצרת".

ההצגה, שבימים אלה רצה בהופעות טרום בכורה ותעלה בעוד כשבועיים בבכורה בתיאטרון בות בברודוויי, היא מחזה לשלוש דמויות בתפאורה מזערית, שבו איוון יוניגקייט מגלם מכור צעיר. תפקידה של טרנר מחייב אותה לצעוד לעתים קרובות קדימה ולפנות אל הקהל ישירות, אמצעי דרמטי מסוכן שהיא מגדירה כ"רציני ומאתגר".

אפילו בחזרה היא כמו מוארת באלומת אור בלתי נראית במונולוגים האלה. היא מדברת בנימה אינטימית שבכל זאת ממלאת את האולם. "החלק הזה הוא פשוט עיסוק צרוף באישיות", היא מודה אחר כך. "להחזיק את תשומת הלב של הקהל ולגרום לכך שיהיה אכפת לו מה אני מרגישה וחושבת ועושה - זה יותר מסתם משחק".

בסצינות כאלה ממלא קולה של טרנר תפקיד חשוב. הוא כבר אינו חושני כפי שהיה, למשל, ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט"; כיום הוא כל כך נמוך עד שהוא פשוט רועם. לרגעים קולה נשמע כה צורמני בהצגה עד שהיה יכול לקלף צבע; ברגעים אחרים הוא, כפי שאמר פעם ריימונד צ'נדלר, קריר כמו ארוחה בקפטריה; ולפעמים הוא לובש חום רך ומבהיק, כוויסקי מיושן היטב.

טרנר, בתו של דיפלומט, גדלה בכל העולם, וזה ניכר במבטא שלה. כמה מהתנועות שהיא הוגה נשמעות בריטיות, ואחרות מבוטאות באטיות טרופית, לטינית. היא נשמעת מיוחדת במינה, ועם זאת מוכרת איכשהו: היא מדברת כפי שדיברו בנקהד, ג'ואן קרופורד וכוכבות קולנוע רבות אחרות.

מי לא ירצה להקשיב לה? החזרות על "High" התבצעו בשיתוף פעולה יעיל במיוחד משום שטרנר ויוניגקייט הופיעו במחזה הזה כבר שלוש פעמים - בהרטפורד, בסינסינטי ובסנט לואיס - והם והבמאי, רוב רוג'יירו, ניסו להתבסס על הגרסאות הקודמות, ובד בבד להכניס את קאנקן לעניינים. לעתים היה נדמה כי טרנר, שעלתה על גדותיה מרוב הצעות וחשבה בקול רם, היא מעין במאית משנה.

"כשיש לי רעיון, אני אומרת אותו מיד", היא אומרת. "רוב מעודד את זה, אבל גם אילו זה לא היה מוצא חן בעיניו הייתי מן הסתם עושה את זה. אני לא תמיד מתנהגת בטקט, גם אם אני משתדלת. אני יודעת את העבודה, בן אדם. אני עושה את זה 35 שנה", היא מזכירה, ומוסיפה: "אני מאמינה שהשחקן הראשי עושה הרבה יותר מאשר לשחק. מתפקידי לקבוע את הטון, את המחויבות, את רמת הנימוס והאדיבות. אני מרגישה כאילו אני המוקד המוסרי".

עכשיו רוג'יירו וטרנר כבר מכירים זה את זה במידה כזאת שכמעט אינם צריכים לדבר. אבל הבמאי נזכר בתחילת העבודה המשותפת ומספר: "היתה תקופה בהתחלה שהבנתי שאני פשוט צריך להתגבר על התחושות שמתעוררות בי מעצם העובדה שקתלין טרנר נמצאת אתי באותו חדר. היא אשה חזקה ויש לה דעות משלה, אבל היא גם מתייחסת בכבוד לאחרים. היא ניסתה כל מה שביקשתי ממנה, גם אם לא הסכימה לדעתי לפעמים".

רוג'יירו מוסיף בהערכה: "קתלין היא אשת תיאטרון במלוא מובן המלה. כשהופענו עם ההצגה בערים אחרות הציעו לה מלונות יותר טובים, פינוקים וכדומה, אבל היא התעקשה לקבל בדיוק אותם תנאים שקיבלו כל השאר. אני לא חושב שהיא יודעת איך הולכים בדרך הקלה".

טרנר השלימה באחרונה את צילומי "The Perfect Family", עם אמילי דשאנל וג'ייסון ריטר - סרט על רעיה ואם שרוצה לזכות בתואר האשה הקתולית של השנה, אף שמשפחתה רחוקה מאוד מהגשמת הערכים הקתוליים המסורתיים. "אני חושבת שזו שנת הקתוליות שלי", היא אומרת, ומוסיפה כי אינה דתית וכמה מעמדות הכנסייה כלפי נשים "מזעזעות" בעיניה. מה שמשך אותה לדמותה של האחות ג'יימיסון, היא ממשיכה, הוא העובדה שהיא אוהבת "נשים חזקות ובעלות אישיות מיוחדת - נשים שלא מחכות שהגברים יעשו בשבילן דברים". מאותה סיבה היא מתייחסת ברגשות מעורבים למחזותיו של טנסי ויליאמס, שלכאורה מתאימים לה באופן טבעי - או לפחות לקול שלה.

היא קצרה שבחים בתפקיד מגי ב"חתולה על גג פח לוהט" ב-1990 והיא חושבת שביום מן הימים תשמח לעשות את "ציפור הנעורים המתוקה". "אבל כמה מהדמויות האחרות של ויליאמס", היא אומרת, "הן לא מטפלות מספיק בחיים שלהן. הן פסיביות מדי".

הפרויקט הבא שלה בתיאטרון, גרסה מחודשת ל"Red Hot Patriot" שתעלה ב-2012 בתיאטרון גפן פלייהאוס בלוס אנג'לס, היא הצגת יחיד המבוססת על חייה וכתיבתה של העיתונאית מולי אייווינס, שעליה בהחלט אי אפשר לומר שהיתה פסיבית.

"חלק מהתפקידים שלי מתגבשים תוך כדי העבודה עליהם ואחרים אני עושה בצורה אינסטינקטיבית", מסבירה טרנר. היא מודעת לכך שאנשים מוכנים לשלם כדי לראות את קתלין טרנר על הבמה, ולא חשוב באיזו הצגה, אבל "אני לא חושבת שאני יהירה עד כדי כך שאתעסק באופן שבו אני רוצה להציג את עצמי. זה פשוט לא מסתדר לי. הדבר האחרון שמעניין אותי על הבמה הוא מה חושבים עלי, כי זו לא אני. זו היא. מה הם חושבים עליה?

"מצד שני אני תמיד נדהמת לגלות כמה אכפת לאנשים. הם ניגשים אלי ברחוב ואומרים, 'אוהבים אותך', או 'את נראית טוב, קתלין'. מי לא היה רוצה דבר כזה כמה פעמים ביום? זה לא בדיוק סבל".



טרנר עם איוון יוניגקייט בהצגה ''High''. הנזירה והמכור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו