בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית הלוחם החדש בבאר שבע מוגן מהחום. מוגן מידי

מבנה הבטון של בית הלוחם יוצר תאורה עשירה ורבגונית, אבל נדמה שההתגוננות מהאקלים הביאה לאטימת חלקים נרחבים מדי

תגובות

חבורת לוחמים חבוקים ישובים מסביב למדורה. קבוצת סלעים משוננים מונחת על הקרקע החולית בשמש היוקדת של המדבר. שני הדימויים האלה הנחו את האדריכלים איתן ומיכל קימל-אשכולות, בני זוג במשרד ובחיים, בתכנון בית הלוחם בבאר שבע, שנחנך לאחרונה. בדומה לבתי הלוחם הנוספים הפזורים ברחבי הארץ, הוא נועד לשרת את נכי צה"ל וכוחות הביטחון בעיר וסביבותיה, להעניק להם טיפולים פרא-רפואיים מסוגים שונים ולשמש כמעין קאנטרי קלאב פרטי בעבורם ובעבור בני משפחותיהם.

בית הלוחם החדש ממוקם על מגרש של 17 דונם בשוליה הדרום-מזרחיים של באר שבע, מנותק לחלוטין מכל הקשר עירוני. הוא מצטרף למסורת העגומה של מוסדות ציבור שמפוזרים ברחבי העיר ללא כל קשר פיסי או רעיוני ביניהם, תולדה של תכנון עירוני בעייתי שראשיתו בתוכנית המתאר שגיבש האדריכל אריה שרון בראשית שנות ה-50. גם כאשר העיר "תגיע" אליו יום אחד, הוא עדיין צפוי לעמוד בבדידותו. השטחים המדבריים הפתוחים מסביבו ומערכת הכבישים הנטושה המובילה אליו רק מחדדים את התחושה.

בהעדר כל קונטקסט עירוני משמעותי החליטו קימל-אשכולות (בשיתוף האדריכל האחראי שחף זית) לחפש אחרי הקשרים אחרים - הנוף, השמש, הטבע והמדבר. זהו בניין שמנסה ליצור מרחב עצמאי פנימי מוגן תוך מסגור של מבטים לעבר הסביבה. אחד החלונות הגדולים הפונה לצפון ממסגר מבט לעבר אנדרטת הנגב האיקונית שבנה האמן דני קרוון בשלהי שנות ה-60. "צריך לשנס את כל כוחותיה של האדריכלות כדי ליצור בניין בכזאת שממה", מעיר קימל. הוא אומר כי האנדרטה, בעצמה פסל/בניין שמתייחס בעיקר לעצמו, שימשה כמקור השראה חשוב בתהליך התכנון.

בית הלוחם מורכב מסדרה של חמישה "סלעים", כל אחד מהם מיועד לשימוש אחר של הבניין - אולם כדורסל ואודיטוריום, חדרי פיזיותרפיה, משרדים, קפטריה, כיתות וסדנאות, בריכה טיפולית ואפילו חדר ביליארד. יחד הם יוצרים יחד צורת "L" שחובקת את הכניסה הראשית ואת החצר הפנימית התחתונה. התווך שבין הסלעים נסגר באמצעות קירות מסך גדולים וגג-קל עם חיפוי פנימי מעץ. באופן הזה נוצרים חללי פנים נדיבים שמשמשים למעבר ברחבי הבניין ומתפקדים במקביל כמקומות שהייה ומפגש.

חומר הבנייה המרכזי של הבניין הוא בטון חשוף שמהדהד את אדריכלות השיכונים המודרניסטית של באר שבע ואת בנייני הקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון. קימל מסביר כי הבטון נבחר בשל פני השטח החלקים והאחידים שלו. הסלעים מעוצבים בזוויות שונות במטרה לרתום את השמש המדברית ליצירת מגוון של הצללות על גבי החזיתות, ו"כל חיפוי אחר היה עשוי להחליש את האפקט". הז'רגון האדריכלי האנין הזה לא התקבל בחיבה על ידי כל המשתמשים בבניין. מנכ"ל בית הלוחם, גילי מולכו, סיפר כי כמה מהמנויים אף שאלו "מתי יגמרו לצבוע את הקירות" (הוא בתגובה הסביר להם שבטון חשוף יקר בהרבה מטיח).

למרות המחלוקת על הבטון, התקציב המכובד של הבניין - כ-80 מיליון שקל - ניכר בתכנון ובפרטים. השילוב שבין הבטון החשוף לתקרת העץ, קירות הזכוכית והרצפה השחורה מקנה לו חזות אלגנטית ויוצר תחושה של כבוד ומחויבות כלפי המקום. זהו בניין שמזכיר יותר אקדמיה חמורת סבר מאשר בניין המיועד לשימושים של פנאי ונופש.

הטיול בבניין מספק רצף של מבטים פתוחים וסגורים ושל חללים אינטימיים לעומת חללים ציבוריים פתוחים. הסיתות של "סלעי" הבטון יוצר תאורה עשירה ורבגונית שמלווה את המבקרים בכל מקום. מבין החללים בולטת בריכת השחייה הגדולה באגף הדרום-מזרחי. היא ממוסגרת בתוך קוביית זכוכית ודלתותיה הדרומיות יכולות להיפתח, להיאסף לתוך גומחה בקיר או להיעלם לחלוטין כדי ליצור קשר ישיר בין הפנים לבין החוץ. הנוף הצחיח של המדבר ניבט מכל עבריה, מופרד רק במעטפת זכוכית עדינה. חלל מסקרן אחר הוא אולם ההתעמלות באגף המערבי. על ידי חריצה של ה"סלע" יצרו קימל-אשכולות חלון נמוך וצר שמספק אור יום נעים ומבוקר.

קימל-אשכולות הוא אחד המשרדים המובילים בפרויקטים ציבוריים בארץ. הם אחראים בין השאר למרכז דוידסון בעיר העתיקה בירושלים ולבניין דילר באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בשנים האחרונות הם זכו בכמה תחרויות יוקרתיות דוגמת המוזיאון לטבע באוניברסיטת תל אביב ואוהל יזכור בהר הרצל, שניהם נמצאים בתהליכי תכנון מתקדמים.

בית הלוחם הוא שלב נוסף בהתמקצעות הציבורית של המשרד, אולם למרבה הצער הוא אינו מצליח לנפק אמירה חדשנית או מקורית על בנייה בנגב. זהו בניין מנוכר לסביבתו המדברית, שימוזג בנדיבות לכל אורך השנה. בעיקר בולט בו חסרונם של חללי חוץ מוגנים. נדמה שבלהט ההתגוננות מהאקלים נאטמו חלקים נרחבים מדי, כך שמי שרוצה לשאוף אוויר צח חייב לצאת מהבניין; בשביל נכים בכיסאות גלגלים זה עלול להיות מאמץ מיותר.

בפרויקט אחר שקימל-אשכולות מתכננים בימים אלה בבאר שבע, קמפוס מקצועות המודיעין של צה"ל וקרן רש"י, דווקא הושם דגש נרחב על אדריכלות בת קיימא. בין הבניינים שם מחברים מעברים פתוחים ומוצלים וחצרות פנימיות. מרכיבים כאלה היו יכולים להופיע בקלות גם בבית הלוחם ולחדד עוד יותר את הקשר שלו עם הסביבה. "אנחנו יצרנו מכל שמייצר אקלים אחר בתוכו", עונה קימל, "אבל הבניין הזה קשור באופן הדוק לבאר שבע ולנוף שלה ולא היה אפשר להקים אותו בשום מקום אחר. לצד החיפוש אחרי הקונטקסט יש לנו גם אג'נדה נוספת. בשבילנו זה צעד נוסף בחיפוש של ההישג האדריכלי".



בית הלוחם בבאר שבע. למעלה: חלל הבריכה. מצטרף למסורת העגומה של מוסדות ציבור שמפוזרים ברחבי העיר ללא קשר ביניהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו