בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלפים ליוו את ג'וליאנו מר למנוחות

מסע הלוויה החל בתיאטרון אל-מידאן בחיפה, דרך ג'נין, ומשם לקיבוץ רמות מנשה. בתו: "היית מאה אחוז ערבי ומאה אחוז יהודי"

2תגובות

כתבת "הארץ" בחיפה

כ-2000 בני אדם באו אתמול ללוות את השחקן ג'וליאנו מר בדרכו האחרונה, בתהלוכה שהחלה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה והמשיכה לג'נין, ומשם לבית הקברות בקיבוץ רמות מנשה, שבו קבורה אמו של מר, ארנה.

ארונו של מר הונח על בימת תיאטרון אל-מידאן, שם נהג להופיע. מעליו נפרשה תמונתו, מישיר מבט, ועליה נכתב "שהיד החירות". חבריו פקדו את ארונו, וספדו לו בעברית ואחר בערבית, סמל לחייו החצויים.

חברים נוספים המתינו לארונו מן העבר השני של מחסום ג'למה, וכשזה עבר, נפרדו ממנו בטקס צנוע שבו גינו את הרצח והבטיחו כי יתפסו את האשם.

שלושה ימים לאחר שנרצח ועיני כולם עדיין זגוגיות. בניגוד למצופה, מסע הלוויה התנהל בשקט מופתי, בראש מורכן, באבל קפוא ובקול דממה מוכה הלם. כולם עיקשים בדעתם שלא להגות את המלה "רצח" וגם לא את סיבותיו, אלא רק מנסים למלא את החלל ולעכל את האבידה הגדולה של המלחמה למען החופש.

בני משפחתו הקרובה של מר המשיכו לשמור אתמול על שתיקתם. רק מילא, בתו הקטנה, וזוגתו לשעבר מישמיש, העזו להפר אותה. "אבא אהב שלום", אמרה מילא בנאום שנשאה על הבמה. "הוא ביקש חירות לג'נין, היה נגד גדר ההפרדה והיה אדם שיכל להכיל את כולם. הוא רצה שלום בין ערבים ליהודים". מילא הוסיפה ואמרה: "היית מאה אחוז ערבי ומאה אחוז יהודי".

חברו הטוב של מר ומנהל "תיאטרון החירות" בג'נין, זכריה זביידי, שספד למר, אמר כי "לא נהיה סלחנים עם זה שלחץ על ההדק".

חברתו הקרובה, המפיקה אסנת טרבלסי, היטיבה להגדיר את מר: "אפשרת בתובענות לרצות ולהילחם על מה שמאמינים בו, בלי זיופים. שינית את חיי עם הכישרון, הכריזמה, הסקרנות והיכולת המופלאה שלך לחלום, להעיז ולהגשים חזון גם אם מרסקים לך אותו והורגים את מי שקרוב אליך. היכולת שלך לשבור גבולות פיזיים, מנטליים, נפשיים ופוליטיים מדהימה. אתה אדם שאוהב אדם, אדם חופשי באמת, שחי את החיים במלואם ולמען החופש נלחמת".

"היית אדם שהוא גבול בעצמו, גבול שהוא דלת פורצת", ספדה לו קרובת משפחתו, נועה מר. "היית קול שפוי יחיד במקום הלא שפוי הזה", הוסיף הבמאי אודי אלוני, שלימד בעבר קולנוע בתיאטרון החירות בג'נין. תלמידיו של מר מג'נין, שהורשו לבוא ללוויה, קראו בקול: "נמשיך לחגוג את דרכך, עד שנמות, נמשיך".

הזמרת מירי אלוני, שזכורה בעיקר מרצח פוליטי אחר, חצתה את המחסום ושרה את "שיר לשלום" בתרגום לערבית. דגלי פלסטין הונפו לכל עבר והסוף לווה במחיאות כפיים סוערות.

הפרידה מג'וליאנו לא הייתה לוויה שגרתית. הקרובים אליו ביקשו להיפרד מג'ול, כך כינו אותו, בחגיגה. "אנחנו נפרדים ממך ג'ול, אבל גם חוגגים את חייך המרתקים", קראו חבריו רגע לפני שנטמן באדמה. "הלוואי שנחיה רבע מחייך ונצליח לתרום רבע מהתרומה שהענקת".



ארון הקבורה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו