בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מכושפה שלי" - דואט האוהבים הזקנים

זוגיות רבת שנים והרגלים משפחתיים קבועים הם מן החומרים שמרכיבים את "מכושפה שלי", עבודת מחול חדשה של הכוריאוגרפית שלומית פונדמינסקי

תגובות

שלומית פונדמינסקי תיכננה ליצור עבודת מחול של כ-20 דקות, דואט המתאר דינמיקה זוגית בין גבר לאשה הספונים בביתם. לאחר עבודה ממושכת עם הרקדנים ענבל אלוני ואורן טישלר, היה נדמה שהיצירה הושלמה. אבל משהו לא עבד. "גם אני וגם הרקדנים לא הרגשנו שאנחנו יוצאים מהעבודה בתחושת הקלה", היא מסבירה. "הדמויות שלהם לא היו פתורות".

שיטוט אקראי ביוטיוב ומפגש מחודש עם השיר "אהבה בת 20", בביצוע יוסי בנאי, הולידו את נקודת המפנה. "האופן שבו הוא שר מאוד הזכיר לי את אורן", אומרת פונדמינסקי, ומתארת כיצד הוקסמה מבנאי, שבשלב מסוים בקליפ שולף סיגריה ומתחיל לשיר לה. "פתאום גם שמתי לב למלים, שהיו קרובות מאוד ליחסים שבין אורן לענבל ולכל מה שקרה אתם בסטודיו".

השיר, שנעמי שמר עיבדה לנוסח עברי על פי המלים והלחן של ז'אק ברל, נהפך במהרה לאלמנט מרכזי בעבודה. פונדמינסקי אף בחרה לקרוא ליצירתה "מכושפה שלי", כותרת השאולה מהפזמון. העבודה על המופע ארכה כשנה, ולאורך הדרך הוא תפח לכדי מחול של יותר מ-50 דקות, המיועד לערב שלם. הוא יועלה בבכורה בשבת בתיאטרון תמונע בתל אביב.

פונדמינסקי, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול בת 37, נולדה וגדלה בירושלים וחיה כיום ברמת גן. היא בוגרת מסלול המחול בסמינר הקיבוצים והתוכנית הרב-תחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב. מאז 2001 יצרה עבודות מחול קצרות במסגרת פסטיבלים כמו "גוונים", "הרמת מסך" ו"אינטימדאנס". בין עבודותיה: "בטן", "בכיס הפנימי", "סימני החלקה", "בהמתנה" ו"אופרה אורבנית". "מכושפה שלי" היא יצירתה הראשונה המיועדת לערב שלם והראשונה המופקת באופן עצמאי.

המחול, כמו השיר, מתבונן בזוגיות רבת שנים, "דואט האוהבים הזקנים" כדברי פונדמינסקי. אך מה לצעירה כמוה ולהרהור רטרוספקטיבי על יחסים עמוסי היסטוריה? "זו שאלה שתמיד שואלים אותי על העבודות שלי", היא אומרת, "כי אני תמיד עוסקת בדמויות של מבוגרים, באנשים צעירים שחשים זקנים או בכאלה שהגוף שלהם מתנהג באופן זקן. זה מסקרן אותי. העבודה גם נבעה מהתבוננות מחודשת בהורים שלי ובהוריו של בן זוגי, משום שהיא נוצרה לאחר שילדתי. פתאום אתה מסתכל על ההורים ורואה יותר, אתה מעריך ושואל שאלות על מה שביניהם ועל איך הם גידלו אותנו".

מוטיב נוסף שסיקרן את פונדמינסקי וחילחל לעבודה היה הפעולות היום-יומיות הקבועות, המאפיינות תאים משפחתיים של זוגות ותיקים. "זה תמיד מפליא אותי איך לכל אחד יש הדרך שלו, הדברים הקבועים שהוא עושה", היא אומרת. "לכל אחד יש הכוריאוגרפיה שלו בתוך הבית, ועיניין אותי להביא את זה לבמה".

לאחר שילדה את בנה, לפני שנה וארבעה חודשים, ובילתה זמן רב בבית, למדה לזהות את ההרגלים הקבועים של כל הדיירים בבניין מגוריה, מרביתם באים בימים. "הכרתי כל פיפס במהלכים בבית שלהם, והבאתי את זה לסטודיו. את השכן שיושב כל היום במרפסת ולא זז, ומן הצד השני השכנים הרומנים שצועקים".

גם השיטוטים היום-יומיים עם עגלת התינוק באותה תקופה, והשיחות עם האמהות האחרות שנקרו בדרכה, נהפכו לחלק מרכזי במחקר. "כל יום הייתי חוזרת עם סיפור חדש של מישהי שדיברה אתי על בן הזוג שלה. הייתי מוכנה לקלוט הכל. זה היה כמו אוכל בשבילי, עיניין אותי לשמוע על היחסים של הזוגות השונים וגיליתי שההתנהלות דומה מאוד אצל הרבה מאוד זוגות".

לאורך הראיון שב ועולה הצירוף "יחסי כוחות". ביצירה, היא מסבירה, יחסי הכוחות בין הגבר לאשה קרובים מאוד לאלה המתוארים בשיר. למעשה, היא מוסיפה, היחסים המתוארים במופע נאמנים לאלה השוררים במציאות בין שני הרקדנים, אלוני וטישלר, זוג בעברם. "אורן מוכן לספוג את ענבל, להכיל אותה וללכת אחריה, והיא לא סובלת את זה", מבארת פונדמינסקי. "היא צריכה מישהו שיבוא מולה וייתן לה קונטרה. אבל ברגע שהוא מתחיל להילחם בה, היא לא מסוגלת לקבל את זה".

את מלות השיר החליטה בתחילה לשים בפי הרקדנים. "עיניין לראות מה קורה לטקסט. עם הזמן כבר לא היה להם כוח להגיד אותו. ממש הרגשתי שאנחנו עוברים תהליך של זוגיות, שכבר אין כוח לדבר. בשלב מסוים הם התחילו רק להשמיע צלילים, ודווקא אורן, שהוא המילולי יותר, הפסיק לדבר ורק הניע את השפתיים. וזה התאים מאוד".

את השיר המולחן, בביצוע בנאי, ניסתה בתחילה לשלב בפסקול כפי שהוא. "זה היה דרמטי נורא, ישר העביר אותנו ליוסי בנאי ולא יכולנו לספוג את זה לאורך זמן". לבסוף החליטה לצרף את הפסנתרן אלכסיי פוליאנסקי, שפותח את המופע באלתור חי המבוסס על השיר וגם חוזר במשך הערב. "הוא לא מבצע את השיר עצמו אלא וריאציה. ביקשתי ממנו להביא אל הנגינה את כל היצירה: את כל המחשבה על יחסי כוחות, רוטינה, משהו שלא נגמר ומעברים חדים מאוד".

לדבריה, "השיר לא התאים כמו שהוא בתוך העבודה, אבל שמחתי להישען עליו או להיעזר בו. בשלב מסוים עלתה השאלה אם יש צורך לעשות ממנו עניין או להצהיר עליו, כי העבודה יכולה לחיות גם בלעדיו. אבל ראיתי שקשה לי כשאלכסיי עושה את הווריאציה וכמעט לא נוגע בשיר. רציתי את השיר וביקשתי ממנו לא לשכוח אותו. הוא עושה לי את הצביטה הנכונה".



שלומית פונדמינסקי. מבט מחודש


ענבל אלוני ואורן טישלר ב''מכושפה שלי''. היחסים במופע דומים לאלה שבמציאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו