בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזיקיות ועד דגיגונים

תוכניתה השנייה של להקת "הפרויקט" מבליטה את ייחודה במחול העכשווי בישראל, הקאמרי ברובו

תגובות

שלוש יצירות הועלו בתוכנית השנייה של להקת "הפרויקט", שהיא יוזמה משותפת של האופרה הישראלית ומרכז סוזן דלל. ייחודה בכך שהיא להקת מחול עכשווי רפרטוארי שהרכבה בגודל בינוני - בעוד מרבית המחול העצמאי העכשווי בארץ הוא בהרכבים קאמריים. כמו כן, מסתמן קו אמנותי של להקה המתמקדת במחול נטו, בקומפוזיציות וביכולת הריקוד של חבריה. הבסיס הטכני של הרקדנים הוא בלט קלאסי, על הקווים הארוכים וניקיון הביצוע, אבל הזרימה, האנרגיה ולקסיקון התנועה היצירתי הם של מחול עכשווי.

בתוכנית הועלתה בבכורה עולמית "נקודת מוצא", יצירתו של יורם כרמי, כוריאוגרף ישראלי ותיק ומוערך. בהשוואה ליצירותיו בעבר, עם להקת מחול מודרני משלו ומסרים אופנתיים שהשתלבו במגמה הכללית של המחול העכשווי בארץ, הרי הפעם נראה שהרקדנים הטובים, ואולי גם רוחה של הלהקה, הולידו אצלו קומפוזיציה נטו. נראה כי אין זה מקרה שבחר במוסיקה הרומנטית של שוברט, מתוך שאיפה להנגידה עם תפישת מחול עכשווית. מכאן גם נובע השינוי בשפה התנועתית, ונראה שכרמי מרגיש בבית ושופע יצירתיות.

המחול הוא לשלושה זוגות של רקדנים. בחלקו הראשון הוא בנוי כרונדו; הוא נפתח כשהקבוצה, בלבוש אחיד של בגד גוף אפרפר, חוצה את הבמה בזחילה כשל זיקיות ענק ובכל פעם מותירה אחריה זוג אחר הרוקד דואט. ושוב חוזרות הזיקיות, אוספות את הזוג ומותירות אחריהן זוג רקדנים אחר. בדואטים כרמי במיטבו, נראה שהפתרונות נולדו בטבעיות והם מסקרנים ורעננים.

את היצירה השנייה שהוצגה, "שנות אור" של יאקופו גודאני, העלתה "הפרויקט" בבכורה עולמית ב-2010. זהו מחול מופשט בעל קומפוזיציות מורכבות שהרקדנים מבצעים בדיוק מרהיב, כאילו מדובר בתווים בתוכנת מחשב.

ייחודו של הריקוד בשפה התנועתית שטבולה באקסטרווגנטיות. גופיהם של הרקדנים נראים דחוסים באנרגיה שמפסלת תנועה תאוותנית הלשה את החלל בגרגרנות. המשפטים מתארכים, עתירי תנועה, ללא פסיקים, כמו להספיק כמה שיותר. ונקודת הסיום איננה מציגה התפוגגות אלא דווקא צפיפות מרבית של אנרגיה, עד שהתנועה נעצרת בתנוחה ראוותנית המבקשת לומר "אני כאן - ראו אותי". בין הרקדנים הטובים בולטת אורין יוחנן, שתנועת הגוף שלה בוהקת באיכותה.

שלישי הוצג "סופרנובה", מחול מופתי של מרקו גקה שנוצר במקור ללהקת "סקפינו" מרוטרדם ב-2009. השפה התנועתית נראית כמו נולדה בהשראתה של להקת דגיגים. הרקדנים, הלבושים כולם במכנסיים שחורים מנצנצים כזנבות של בנות ים, מתקדמים בצעדים קטנים על הציר הצר של רגליים כמעט צמודות. ידיהם לעומת זאת פרושות, נוקשות משהו, כשל סרטנים, נעות במקוטע או בתנועות סיבוביות, כמו מנועים קטנים.

המחול נפתח בסולו מפתיע של הרקדן אנטון פלידוס, שבלט גם בריקודים האחרים בתוכנית. הוא רוקד שכוב על גבו, גופו מפרפר כדג ברשת. בקטעים אחרים נראה שהדגיגים רוקדים עם מניפות ענק, כבמועדון לילה נוסח הפולי ברז'ר בפאריס; ואולי אלה צמחי מים הנעים בזרם. בקטע אחר הם נראים כאילו שתו לשוכרה ורוקדים מעין ברייקדאנס. דמות יוצאת דופן הוא שחר לביא בקטעי סולו המשלבים רטט, זרימה וקיטוע וניזונים, כך נדמה, מעולם פנימי עשיר של דימויים. זהו מחול מפתיע, מוזר וחריג במובן החיובי של המלה.

הפעם, בניגוד לתוכניתה הקודמת של הלהקה שהועלתה במשכן לאמנויות הבמה של בית האופרה, היא הופיעה על במת סוזן דלל. זאת במה קטנה לסוג כזה של מחול, שהרי לא די במקום שהרקדנים יוכלו לבצע בו את הכוריאוגרפיה, אלא נחוץ חלל שמאפשר לשלוח אליו הדים.

להקת "הפרויקט" - "נקודת מוצא" מאת יורם כרמי למוסיקה של פרנץ שוברט; "שנות אור" מאת יאקופו גודאני; "סופרנובה" מאת מרקו גקה. רקדנים: אנטון לפידוס, אורין יוחנן, גלית בן ארי, דור ממליה, ישראל אלוני, שחר לוי, שרון וזנה, תמר סנדלר, תמר סון, נעמה תמיר, עומרי אלבו. מרכז סוזן דלל, תל אביב, 5.3



מתוך ''שנות אור''. תנועה תאוותנית ואקסטרווגנטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו