בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"The Illusionist", האוזן השלישית | זה הסבא שלי

"The Illusionist", סרט האנימציה החדש של במאי "שלישיית בלוויל", מחזיר לחיים את רוחו של ז'אק טאטי אבל גם מעלה באוב טראומה משפחתית כאובה מעברו של הבמאי

תגובות

יום אחד, בסוף שנות ה-90, פנה במאי סרטי האנימציה הצרפתי סילבן שומה אל סופי טאטישף, וביקש את רשותה להשתמש בפיסה קצרה מאחד מסרטיו של אביה, במאי הקולנוע הצרפתי הנודע ז'אק טאטי, שהלך לעולמו ב-1982.

אבל דבר מה משמעותי יותר נולד מאותה פנייה. טאטישף הסבה את תשומת לבו אל מסמך שהעלה אבק בארכיון של אביה, תסריט לסרט באורך מלא שאותו כתב בשנות ה-50 ומעולם לא הופק. לדברי שומה, טאטישף הוספיה כי הדרך הטובה ביותר להפיק את התסריט, שקוטלג עד אז בארכיונים כ"סרטו מס' 4 של טאטי", היא כסרט אנימציה, מפני שלא היתה רוצה לראות אף שחקן מלבד אביה מככב בתפקיד הראשי.

טאטישף הלכה לעולמה ב-2001. שנתיים אחר כך, ב-2003, זכה שומה להכרה בינלאומית עם סרט האנימציה היפהפה שלו, "שלישיית בלוויל". שבע שנים חלפו מאז, ולפני כמה חודשים יצא סרטו הארוך הבא של שומה, "The Illusionist", עיבוד לאותו תסריט ישן מאת ז'אק טאטי.

"The Illusionist" הוא סיפורו של קוסם, המכונה טאטישף (כשם הולדתו של טאטי). לאחר שהמופע שלו נכשל בפאריס, הוא נוסע ללונדון עם מזוודה, כובע וארנב לבן ועקשן. טאטישף לא מצליח להתחרות בלהקות הרוק האנגליות של התקופה, ומרחיק עד לכפר קטן ופרימיטיבי בסקוטלנד, שם הוא מתיידד עם מנקה צעירה וענייה. מערכת היחסים העדינה שמתפתחת בינו לבינה, ספק מאהבת ספק בת אהובה, שולחת אותם יחד לעיר הגדולה, שם הוא קונה לה מתנות יקרות והיא מכינה לו אוכל, משוכנעת שהיא חיה עם קוסם אמיתי.

אלא שחוסר ההצלחה המקצועית שלו, בתוספת הכספים שהוא נאלץ להוציא על ידידתו החדשה, גורמים לו להיות פחות ופחות בררן בחיפושיו אחר עבודה. בין היתר הוא מוצא עצמו משמש כקוסם בחלון ראווה של חנות מותגים צבעונית וכמנקה מכוניות מרושל. מיותר לציין שצמד ידיו השמאליות, שטובות רק לאמנות, מכשילות אותו בכל עבודה. בסופו של דבר, גם הקשר עם חברתו נועד לשברון לב.

סרטו של שומה מחזיר לחיים את רוחו של טאטי, ואת דמותו הגבוהה, הגמלונית והמגושמת של מר הולו, שאותה גילם בעזרת מקטרת, מטרייה, מעיל ארוך מדי ומכנסיים קצרים מדי. טאטי זכור בעיקר כבמאי שמאחורי "חופשתו של מר הולו", "זה הדוד שלי", "פלייטיים" וסרטים נפלאים אחרים, ובזכות אותה דמות מסורבלת ושובת לב שהסתבכה שוב ושוב עם שלל תופעות טכנולוגיות, אדריכליות ואנושיות שהביאה עמה הקידמה.

בתחילת דרכו עסק טאטי במשחק רוגבי מקצועי. בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא ולאחר ששוחרר הופיע על בימות פאריס כפנטומימאי. סרטו הארוך הראשון ("Jour de fete") יצא ב-1949 כשהיה בן 42. אם רוצים, אפשר לראות את "The Illusionist", שאותו כתב כאמור בשנות ה-50, כאוטוביוגרפיה עצובה של אמן במה לא מצליח.

שבחים רבים ליוו את "The Illusionist" עם צאתו. ההתלכדות המרשימה בין אמנותו של שומה לבין מורשתו וסגנונו של טאטי היא יוצאת דופן. שומה הפליא לעצב את דמותו של הולו, או טאטי, בדיוק מרהיב, ודבריה של סופי טאטישף התגלו כנכונים - איש לא היה יכול לגלם את הדמות הזאת בחן רב כל כך.

השפה המצוירת ונטולת הדיאלוגים של שומה מתאימה להפליא לעולמו הקסום, עמוס ההתרחשויות ודל המלל של טאטי. רגעים לדוגמה, שבהם אינספור אקרובטים מגיחים משומקום בניתורים ובציוצים רמים, מתגלים כהכלאה מושלמת בין הכוריאוגרפיה של "פלייטיים" לבין הקסם של "שלישיית בלוויל".

מכתב לבת הנטושה

אלא שלא כולם היו שמחים עם צאתה של היצירה החדשה. מכתב שפירסם באינטרנט אדם שהזדהה כנכדו של טאטי, תבע את עלבונו של ענף נסתר בעץ המשפחתי של הבמאי, ענף שנותר לדבריו כאחד משרידיה האחרונים של משפחת טאטי. לטענתו, "The Illusionist" נכתב במקור מתוך הרהורי חרטה של טאטי על כך שנטש את בתו הבכורה.

מתברר שבתקופתו כאמן במה בפאריס, בזמן המלחמה, פגש טאטי ברקדנית צעירה בשם הרטה שייל, שברחה מאימת הנאצים מאוסטריה יחד עם אחותה. טאטי התאהב בה וב-1942 נולדה בתם, הלגה מארי-ז'אן שייל. אלא שטאטי, יוצר בתחילת דרכו שבראש מעייניו היתה האמנות, נטש את האם הטרייה והתינוקת. על פי הטענות, חבריו לבמה מעולם לא סלחו לו על כך.

האם גידלה את התינוקת לבד, ועל פי הדיווחים הבת עודנה בחיים. בנה, שכתב את המכתב במקור למבקר הקולנוע רוג'ר איברט, דרש הכרה פומבית על כך שהסרט נכתב על ידי סבו כדי לכפר על עוונותיו. לטענתו, העובדה שמדובר בסיפור כה אישי וכואב בעבור הסב, היא שגרמה לו לוותר על הפקת הסרט.

במכתב הארוך שטח הנכד, ריצ'רד טאטישף שייל מקדונלד, את קורותיה של משפחתו ואת האופן הפוגעני כביכול שבו ננטשו סבתו ואמו. בנוסף הוא פירט סעיפים רבים שמוכיחים לטענתו כי מושא התסריט היתה הבת הנטושה, וכי תחושת הצער והצורך במחילה שמילאו את טאטי הם שגרמו לו לכתוב אותו. לטענת הנכד, הוא אף ניסה לשוחח עם שומה, אלא שזה טען כי הסרט נכתב אודות בתו החוקית של טאטי, סופי טאטישף, כמעין סליחה על כך שלא בילה עמה מספיק זמן בילדותה.

אותו חלק מודחק ונסתר של המשפחה, שנטישת הסב נותרה בעבורו כפצע פתוח במשך יותר מ-60 שנה, דרש כאמור לפרסם בפומבי את העובדה שהתסריט של "The Illusionist" הוא מכתב פתוח של אב לבתו הנטושה. ואכן לאחרונה, במקביל לשבחים שבהן זוכה הסרט של שומה, מקבל גם הפן העצוב הזה של הסיפור הכרה, וכך עולות על פני השטח לא רק דמותו שובת הלב של מיסייה הולו אלא גם חייו המורכבים של האדם שמאחורי הדמות. *

"The Illusionist", האוזן השלישית



מתוך The Illusionist. אוטוביוגרפיה עצובה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו