בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק החיים של ג'וליאנו מר

הכישרון הענק של ג'וליאנו מר התנגש במשך רוב הקריירה שלו עם מזגו הסוער. אבל אותו קונפליקט שהרס את חייו הוא שהפך אותו לדמות בשיעור הקומה של הדמויות שאותן גילם

תגובות

גיבור טראגי שצועד אל סופו - כך אמרו לא פעם על ג'וליאנו מר, שנרצח השבוע בג'נין, הרבה לפני מותו. גם אלה שגינו אותו וביקרו אותו, העריכו אותו; ג'ול, כינו אותו בחיבה.

ב-2003, בהצגה האחרונה שלו בתיאטרון חיפה, "מדלן", בימים שבהם התנהל מאבק ציבורי של התיאטרונים נגד הקיצוץ בתקציב התרבות - יצא לקהל ואמר שכספי התרבות מבוזבזים על התנחלויות ומימון הכיבוש. לשמע הדברים פרצה באולם מהומה. קריאות "בוגד", "נאצי" ו"ערבי, לך הביתה" נשלחו לעברו מצד הקהל. מנהל התיאטרון, סיני פתר, עלה לבמה, ניסה להרגיע ואמר כי מר מייצג רק את דעתו ולא את התיאטרון. "מדלן" קצרה שבחים ומר לא הלך הביתה אף שרבים, ובהם עובדי התיאטרון, דרשו את ראשו.

"הוא היה איש מקצוע מעולה, שידע שההצגה חייבת להימשך למרות כל סערות הנפש שלו", מספר פתר, שגם ביים את ההצגה, "אבל הוא עשה למנהל תיאטרון כמוני חיים לא פשוטים. אהבתי אותו אהבת נפש, אבל הוא לא הקל על חיי. באותה תקופה עשה סרט בג'נין. המעבר בין ג'נין לחיפה בימי האינתיפאדה טילטל אותו והוא הביא לתיאטרון את סערת הנפש שחווה שם". זו היתה רק אחת מהתקריות שבהן מר היה מעורב, כי "במקום שבו ג'וליאנו נמצא, אף פעם לא שקט", כדברי פתר.

ב"מדלן" גילם דמות שכמו נתפרה למידותיו: אנגלי שנקרע בין אהובתו האירית הקתולית לנאמנותו לשלטון. ככל שהעלילה מתקדמת הוא מפקיר את אהובתו לטובת נאמנותו לשלטון. באחת הסצינות היה עליו לרוץ עם אהובתו מדלן (קרן צור) בזרועותיו. מר, שנכנס לעומק הדמות, הקיף את הבמה בריצה מטורפת עד כדי כך שעף עם השחקנית לקדמת האולם. צור שברה את רגלה ושיחקה עם גבס בהצגות הראשונות.

שעון משלו

נדמה שכל התפקידים שמר גילם התאימו לו כמו כפפה. גם כשגילם את אותלו, את אדי קרבונה ב"מראה מעל הגשר", את ההומוסקסואל ב"נשיקת אשת העכביש" או את סטנלי קובלסקי ב"חשמלית ושמה תשוקה". מר היה שחקן מהזן של אל פצ'ינו ורוברט רדפורד: גדול מהחיים, עוצמתי, יפה תואר ובנוי לתלפיות, עם כריזמה אין סופית, מטען רגשי עמוק, דמיון וגמישות של לוליין. מרגע שעלה לבמה אי אפשר היה להסיר ממנו את העיניים. מלכתחילה היה בו כל המרכיבים של שחקן גדול. כשהגיע לראשונה אל סוכנת השחקנים לביאה הון היא אמרה "הפנסיה שלי מסודרת". עם "טלנט" כזה לא צריך לעבוד יותר.

גם הבמאי מיכה לבינסון, שראה אותו לראשונה ב"חשמלית ושמה תשוקה" בתחילת שנות ה-80, סבר שלתיאטרון הגיע שחקן ענק. מר היה אז תלמיד שנה ב' בבית צבי. "חשבתי שאין דבר כזה - שחקן עם כריזמה, יופי חיצוני, חזק, מין פרא אציל", הוא אומר. אבל מר לא סיים את לימודי המשחק ונשלח הביתה אחרי השנה השנייה.

"הכישרון היה ענק", אומר גרי בילו, שהיה אז מנהל בית הספר, "אבל לא היו לו גבולות. היה לו שעון פרטי משלו, בא לשיעורים בשעות שלו. סוד קסמו היה פריצת הגבולות והוא היה מודע לכך. נאלצנו להיפרד ממנו, אבל אחרי זמן מה ניסיתי לשכנע אותו להשלים את לימודיו, הוא הגיע לכמה חודשים אבל לא שרד. הוא למד במחזור הראשון שלי כמנהל, אם הייתי מנהל ותיק יותר לא הייתי נותן להדיח אותו. היינו בקשר די טוב עד שנסע להודו".

הודו לא היטיבה אתו. הוא חזר ממנה לא ממוקד, "עשה מיצגים ברחובות, דיבר על אבא ואמא שלו ואמר דברים לא טובים. עברו כמה חודשים עד שחזר להיות אותו אדם נעים ונפלא", מספרת הון.

הסתכן שלא לצורך

מר היה קרוע בין זהויות. הוא היה בנם האמצעי של אם יהודייה, ארנה מר, בתו של מייסד מפעלי ים המלח; ואב ערבי-נוצרי, סאליבה חמיס, עורך דין קומוניסט. מר היה איש של ניגודים: שירת בסיירת צנחנים וסיים את חייו במחנה פליטים בג'נין, אקסצנטרי וזועם אך גם רך וטוב לב. יום אחד התלקח ויכוח בינו לבין השחקנית אמירה פולן - גם היא מהצוות של "מדלן". למחרת הביא לה זר פרחים ענק, שכיסה את החדר.

הוא היה גבר של נשים, אך נראה שלא הפסיק להיות ילד בנשמתו. טוטאליות ופריצת גבולות איפיינו אותו כאדם וכשחקן. בסצינה האחרונה בסרט "זעם ותהילה" (1983) נפצע ממטח יריות בפעלול הטכני לאחר שהסתכן שלא לצורך. שעתיים לפני תחילת הצגות "אותלו" באולם, היה מקיף בריצה את התיאטרון בוואדי סאליב.

"לא היה בו שום דבר נורמטיבי", מספר רוני פינקוביץ', אז מנהל תיאטרון חיפה. "לפעמים זה היה מפרה ויצירתי ולפעמים מרתיע, מוזר ולא נעים. שיחקתי לצדו ב'זעם ותהילה' של אבי נשר. גילמתי צעיר שמצטרף ללח"י וג'ול שיחק את אדי הקצב, איש המבצעים והמחסל של הלח"י. בחזרות נשר נתן לנו משימות כדי שניכנס לתפקיד. בין השאר שלח אותנו לדמות פעולת מחתרת ולתלות כרזות של מצפן בחדר הישיבות של מצודת זאב. רעדתי מפחד כי זו היתה פרובוקציה קיצונית, אבל ג'ול אהב את זה".

מר ניצל רק חלק קטן מכישרונו בתיאטרון הישראלי. בפועל לא ניתנו לו מספיק תפקידים. לא דעותיו הפוליטיות הרחיקו אותו מהתיאטרון. רבים חששו ממנו בשל הסערות שחולל והפרובוקציות המיותרות. כששיחק את אותלו - תפקיד שרבים החשיבו לאותלו הטוב ביותר שראו בחייהם - כמעט חנק את השחקנית מאיה מעוז שגילמה את דסדמונה. אחרי תקרית נוספת עמו הודיעה מעוז על פרישה מההצגה ושרית לארי החליפה אותה. גם עם לארי היתה תקרית מאחורי הקלעים - מר פוטר והוחלף ביורם טולדנו.

לאחת מהצגות הגיע צייר הקריקטורות זאב, שישב בשורה הראשונה וצייר את הדמויות. זה הרגיז את מר, שחטף מידיו את

המחברת במשך ההצגה ובעט אותה אל מאחורי הקלעים. "ראיתי אדם בן 80 עם דמעות בעיניים", מספר פינקוביץ, "הבעיטה הזאת שמה אותו בצד הלא מוסרי, לא בצד של הקדוש המעונה". בהפסקה אילץ את מר להתנצל בפני זאב.

"כמנהל תיאטרון הצעתי לו את שמים וארץ - חמישה תפקידים שייקספיריים", מוסיף פינקוביץ', "האמנתי שיוכל להגיע לתוצאות מצוינות, כי היה דברן טוב, אינטליגנטי, צ'רמר שאין לתאר. איכשהו זה התפרק אחרי הפרויקט הראשון".

אחרי התקריות האלה היתה רתיעה ממר בתיאטרון והוא התפרנס מעבודה בבניין. יעקב אגמון, אז מנכ"ל הבימה, החזיר אותו לבמה: "הוא אמר לי ?אני טייח בבניין, אין לי פרנסה, אף אחד לא רוצה אותי'", נזכר אגמון. "אמרתי לו ?יש לך פרק לא סימפטי, שאינו קשור לעניין הפוליטי. אתה חונק שחקנית. אולי מגיע לה - אבל לא בתיאטרון. אתה עושה דברים אלימים. זה לא תיאטרון פרטי שלי ואני לא יכול לקחת סיכון'. שאלתי אותו אם יש לו מכונית והוא השיב בחיוב. אמרתי: ?תחתום שאתה מתחייב לתת את המכונית אם תעשה חוכמות'. הוא חתם. ההסכם היה אמור להיות סודי, אבל הוא גילה עליו לאחרים".

בהבימה גילם להפליא את אדי קרבונה ב"מראה מעל הגשר" בבימויו של לבינסון. "כבר בחזרות היה ברור שהוא דוגמה ומופת לשחקנים צעירים בתיאטרון", מספר לבינסון. "הוא הגיע לפני הזמן, היה מרוכז, היה הראשון ללמוד את הטקסט בעל פה, התגייס טוטאלית לתפקיד ולחזרות. מי שחשבנו שיהיה קצת סוציומט ולא ישתף פעולה, התגלה כפרטנר נפלא".

ההצגה זכתה לשבחים והובילה לתפקיד נפלא נוסף למר - ב"נשיקת אשת העכביש" בבימויו של איציק ויינגרטן. המחזה מספר על חברות אמיצה בין אנרכיסט (יורם חטב) להומוסקסואל (מר). בשיא המחזה מתקלחים השניים ומתחבקים - רגע יפה שביטא ידידות אמיצה ללא מיניות. "היה עונג גדול לעבוד אתו", אומר ויינגרטן, "הוא היה כל כך רציני בחיפושו אחר הדמות, מבחינתו זה היה מסע לנפש האדם. בסוף המחזה הוא נרצח כאדם פוליטי, כי הוא בוגד בהנהלת הכלא ולא בחברו האנרכיסט. זה התחבר לאנושיות של מר ולעוצמתו האדירה כשחקן ואדם".

מצא את מקומו

בשנים האחרונות מר התבגר והתמתן, החליט לנקוט עמדה והמשיך את המפעל בג'נין שאמו החלה עם הקמת מרכז תרבותי לילדי מחנה הפליטים. את פועלה הנציח בסרטו היפה "הילדים של ארנה". "הוא עבר לג'נין על חשבון הקריירה", אומר לבינסון. אחרי מבצע חומת מגן חזר לג'נין. ב-2006, בעזרת תרומות משוודיה, הקים את תיאטרון החופש בלב מחנה הפליטים. הוא עשה שם פלאים.

לצד התיאטרון הקים בית ספר לתיאטרון וקולנוע, מרכז מחשבים, סדנאות, שיעורי ציור ומוסיקה. "הוא הגשים דבר שהרבה לא העזו, היה צריך איש אמיץ כמוהו", אומר השחקן יוסי פולק, שביים את "אותלו" השערורייתי. המפעל, שחרת על דגלו מסר של שלום באמצעות אמנות, משך מתנדבים מכל העולם. אחת מהם, ג'ני מפינלנד, נהפכה לזוגתו של מר. בנם בן שמונה חודשים והיא בהריון עם תאומים, שאמורים להיוולד ביוני. מר הותיר אחריו גם ילדה בת 11, מילאי, שנקראת על שם כפר בווייטנאם שהאמריקאים טבחו בו. אמה מכונה מישמיש, אך איש אינו יודע מה שמה האמיתי.

בשנים האחרונות צמח מר לבמאי. הוא ביים את "העלמה והמוות" באל מידאן בחיפה, את "הכיסאות" בראמללה ואת "עליסה בארץ הפלאות" בתיאטרון החופש. "פגשתי אותו לפני כשנה, אחרי בכורת ?העלמה והמוות'", מספר פתר. "ראיתי אדם מאושר שמצא את מקומו". באחרונה החל ללמד באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב בניהולו של פרופ' אבי עוז. "התלמידים הלכו שבי אחריו", מספר עוז, "עם השנים נהפך לאדם שקול ומתון שאפשר להישען עליו". כחצי השעה לפני הירצחו שלח SMS לעוז וכתב שברצונו להחזיר את השיעור שהחסיר בשל נסיעה לחו"ל.

עם הירצחו, והוא בן 53, רבים בתיאטרון הישראלי ספדו לו, השוו את המעשה לרצח רבין, כינו אותו גיבור. אבל רק מעטים מעמיתיו הישראלים לבמה הגיעו ללוויה שלו, שלשום בקיבוץ רמות מנשה. כן, הוא היה גיבור, כזה שראוי לספר את עלילת חייו בסרט או הצגה. הבעיה שאין בנמצא שחקן שיכול להיכנס לנעליו הגדולות.



ג'וליאנו מר בצעירותו. נקרע בין זהויות


מר מביים בתיאטרון החופש בג'נין. עשה פלאים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו