בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון הג'נטלמנים: על פניה השונות של חברות בין גברים

מועדון הג'נטלמנים החליט לפשפש בחיבור הזוגי הגברי, זה שמהלך על קו התפר שבין יצרים ליצירתיות, בין חברות לאחווה

תגובות

מועדון הג'נטלמנים מצא את עצמו באווירה רטרוספקטיבית כשהוא מונה את מספר האורחים הרבים מחו"ל שהגיעו לבקר בו בשנה האחרונה. בין שהיו אלה חברים קרובים ובין שהיו זרים שנהפכו לאחים רחוקים, אפשר היה להבחין שכמו בתיבת נח, שלל זוגות גבריים - רומנטיים או קריאטיביים, צמדים בחיים וצמדים שרק עובדים יחד - הדגימו את פניה השונות של אותה חברות גברית, אפורה עקשנית ושותקת.

זוגות הגברים האלה נהפכו לשיחת היום במועדון, שהחליט הפעם לפשפש בחיבור הזוגי הגברי, זה שמהלך על קו התפר שבין יצרים ליצירתיות, בין חברות לאחווה.

אם לנקוט במצב רוח ארס-פואטי קל, הג'נטלמנים מסתכלים במראה החלודה שבמועדון ומנסים לבדוק מה פשר הקשר הזה. במובן הזה, הרי הטור שאתם קוראים עכשיו הוא דוגמה ממשית לבחינת גבולות היצירתיות שבין שני גברים. "מועדון הג'נטלמנים" נכתב על ידי זוג חברים שמשלימים זה את זה, מפרים זה את זה ומולידים דברים חדשים מתוך אהבה ועניין משותפים.

אבל הג'נטלמנים לא לבד. מבלי להרגיש, ומבלי להתהדר בנוצות לא להם, הם ממשיכים מסורת ארוכה של צמדים יצירתיים: מגילברט וג'ורג' ועד ויקטור ורולף, מאריק ובנץ עד ביש וגדא, מלורל והארדי לאבוט וקוסטלו, משרלוק הולמס וידידו ווטסון לצמד הצרפתי "דאפט פאנק". הרי כבר נאמר ש"אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה", ולמרות הפוטנציאל האירוטי, אפשר לטעון שאין ג'נטלמן מושלם, אלא אם הוא נמצא בחברת ידידיו. רק חיבור כזה, הם חושבים, יכול להוות את הנוסחה המושלמת לחברות אמיצה שגדולה מסך חלקיה.

יצירה משותפת היא ענין שכיח בעולם האופנה. אולי בגלל העומס הרב המוטל על כתפי המעצבים, או אולי בגלל טבעם של בגדים, שאמורים לתקשר עם העולם בהרבה כיוונים ומלאכת יצירתם היא משחק אינסופי של טעמים וצרכים. צמדים כמו המעצבים הצעירים של מותג האופנה פרואנזה סקולר, שכבש את עולם האופנה הניו-יורקי, די סקוואר החצופים מקנדה, צמד בנות רודארטה, מותג הגברים דאקי בראון או דואו המעצבים הצרפתי של בית קיצונה הם דוגמאות לסיעור מוחות יצירתי זוגי ומוצלח. יש גם צמדים אחרים בעולם האופנה, ששיתוף הפעולה ביניהם הוא עסקי, ולנטינו וג'אנקרלו ג'יאמטי, או מארק ג'ייקובס ופטריק דאפי.

מסיבות השמורות עמו, המועדון לא יזכיר את דולצ'ה וגבאנה, אבל כדאי לזכור את הצמד החם של עולם צילום האופנה, מרט ומרקוס, שנולדו שניהם ב-1971 כמרט אלס ומרקוס פיגוט בשתי מדינות שונות (טורקיה ואנגליה), אבל נפגשו לראשונה באנגליה ב-1994. מאז נהפכו השניים למטאורים של עולם האופנה, ואפשר לראות תצלומים שלהם על שער הגיליון האחרון של "ווג" הפאריסאי בעריכתה של קארין רויטפלד או על שלושת שעריו האחרונים של מגזין "love".

אבל מה בעצם כל כך מיוחד בחברות בין גברים? מהן הרעות והאחווה? ומהו בעצם הדנ"א של הבונדינג הגברי? הרעות הגברית היתה תמיד חלק בלתי נפרד מחייו של אדם. הרבה לפני ה-bff הנשי, היו אלה גברים שחיפשו מישהו להישען עליו, מישהו שאפשר לסמוך עליו ומי שאתו אפשר לפתוח חזית כשהעולם כולו יוצא למלחמת נגד. אבל אף שנאמנות וחובה מוסרית היו תמיד כמה מהעקרונות שעליהם התבססה חברות שכזו, טבעה של האחווה הגברית השתנה ולבש פנים אחרות במשך ההיסטוריה.

בימי קדם היתה החברות הזו שיאו של הקשר בין שני אנשים. פילוסופים קלאסיים דיברו עליה, משוררים היללו אותה והיא נהפכה לאידיאל אנושי אפלטוני של אינטימיות והתקשרות אינטלקטואלית ורגשית. היו אלה כמובן גם זמנים שבהם נשים לא נחשבו כלל, ולכן קשר אתן נחשב פחות ערך, מסוג הקשרים שלעולם לא יעמדו בסטנדרטים הגבריים, אבל הם נטעו את המיתוסים המערביים שקשורים לאחווה הגברית גם מאות שנים אחר כך.

בתקופה המודרנית יותר, החל מהמאה ה-19, נהפכה החברות הגברית לסנטימנטלית ומלאת אהבה, שניה לפני שחברות כזאת נחשדה בארוטיקה הומואית. מכתבים נשלחו בין חברים, גברים הפגינו אהבה וחיבה פיסית זה לזה, ורבים אף חלקו מיטות משותפות כדי לחסוך כסף בשל מחסור כלכלי. אז נולד "החיבוק הגברי", התפתחו להם האחוות הגבריות הממוסדות ונרקמו ידידויות גבריות, בעיקר משום שנשים וגברים חיו בטריטוריות נפרדות עד שהתחתנו, ומעטות היו ההזדמנויות שאיפשרו מפגשים ספונטניים בין שני המינים.

המאה ה-20 טענה את החברות הזו בערכים אחרים והפכה את האחווה הגברית למרוץ תחרותי שקשור למהפכה הקפטילסטית ולמעבר לחברה דמוקרטית ותעשייתית. גברים נהפכו מחברים לספסל לעמיתים בתחרות, העולם נהפך לג'ונגל וחברות אמיצה פינתה את המקום לאדם הבודד, שנמצא במאבק מתמיד ושנלחם בכל מי שנקרה בדרכו. גברים, גם אם לא הרגישו בתחרות הזו, נאלצו לעבוד רוב שעות היום, והפנאי לפתח מערכת חברית מחוץ לזוגיות המשפחתית הלך ואזל. זו גם אולי הסיבה שאחווה גברית, בעיקר באמריקה ואנגליה, מצאה את מקומה בקבוצות הספורט ובשאר פעילות ממוסדת של תחביבים ועיסוקים של שעות הפנאי: בחתירה או בטניס, ביציאה למסעות בטבע או ליד הברביקיו בפרברים.

מה בכל זאת מיוחד בחברות הגברית, תוהים הג'נטלמנים? אולי זו הנאמנות האותנטית, שבגללה נשארים גברים בקשר עם חברי ילדותם גם שנים אחרי שהפליגו לעולמות אחרים, שונים כל כך מהם. אולי זו התחושה שמדובר בקשר שמשעה שיפוטיות וביקורתיות, ואולי זו הישירות והכנות שבה גברים מנהלים בדרך כלל את הקשר שלהם עם גברים אחרים.

אצל הג'נטלמנים זו היצירה המשותפת, הדיאלוג המפרה והשיתוף ההדוק, וההשראה מזוגות מוצלחים באמת, כמו למשל גרט יונקרס ויופ ון-בנקום, צמד העורכים-מעצבים שהוליד את המגזין "Fantastic Man" ואחותו "The Gentlewoman". המועדון ימשיך להרהר באחווה הגברית הזו בליווי הצמד האהוב מכל, וודקה וטוניק, תוך כדי דיאלוג קשוב ושיט דמיוני של שניים בסירה אחת.



המעצבים ויקטור ורולף בתצלום רשמי של בית האופנה


צמד העורכים גרט יונקרס ויופ ון-בנקום בקמפיין למותג אקנה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו