בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו: תחנה לא סופית

אחרי התנסות מתסכלת בחללי עבודה קטנים מדי וגדולים מדי עיצב לעצמו גיא גולדשטיין סטודיו בינוני ומסודר במיוחד

תגובות

ניקיון וסדר - זה הרושם הראשון שנוצר עם הכניסה לסטודיו של גיא גולדשטיין. לפני ארבעה חודשים שכר גולדשטיין, כמו אמנים רבים, חלל בקרית המלאכה בתל אביב, באחד ממבני הרכבת, בקומה הרביעית. בצדה האחד של הקומה עדיין מצויים בתי מלאכה אבל צדה השני מאוכלס בעיקר באמנים. הסטודיו של גולדשטיין הוא הראשון בשורה, ובמקום דלתות הברזל הכבדות האופייניות, אצלו מותקנת בכניסה דווקא דלת זכוכית, המאפשרת הצצה קטנה לפני שנכנסים. מוסיקת ג'ז וסווינג מתחילת המאה ה-20 בוקעת מעמדת המחשב ומשכיחה מהבאים את ההמולה בחוץ.

החלל עצמו מוארך ומלבני, מסויד לבן. גולדשטיין דווקא גורס ש"הסטודיו נראה לי עכשיו מבולגן. הרבה פעמים אנשים נכנסים ואומרים ?וואו, איזה סדר', ואני תוהה לעצמי - למה אתם רגילים? איך נראים סטודיואים של אחרים?"

גם הסטודיו של החבר ששיכנע את גולדשטיין לעבור למתחם הזה, הצלם גסטון צבי איציקוביץ, נראה נקי - אבל פחות: "גסטון תמיד צוחק על ההרגל שלי לטאטא את כל הבית מדי בוקר כשאני קם. זה סוג של תרפיה, זמן שאני חושב בו ומעין התנעה לקראת יום העבודה. אני מנקה ומפנה כדי שייצא משהו חדש".

החלל של גולדשטיין מאורגן לפי מדורים ותחנות-עבודה לכל אחד מהתחומים וסוגי המדיה שהוא עוסק בהם. בכניסה לסטודיו, בעמדת המחשב, נעשית בכל בוקר העבודה המשרדית-ביורוקרטית. כאן גם מתבצעות עבודות הגרפיקה שמהן הוא מתפרנס. אל המחשב מחוברת גם גיטרה, שבה הוא מנגן או מקליט ממנה למחשב.

אנחנו משוחחים בפינת הרישום, מין שולחן צר ומיושן המתאים לרישום אחד בכל פעם ועליו קופסת פחמים משומשים. "קניתי אותם במצב הזה בארטא, הם שימשו טסטרים ללקוחות". תחנות אחרות לאורך הסטודיו הן עמדת הציור, עמדת הפיסול ועמדת ייבוש וספריי.

עכשיו למשל הוא מקפיא מים צבועים שאותם ימיס על מתווה שישורטט על קרטון. כשהקרח יימס, יתעוות הקרטון מהרטיבות ואז ייווצר הציור. מדי יום ביומו הוא עובר בין כל התחנות בסטודיו. "במשך שנים כיניתי את העשייה שלי ?רב-תחומית', אבל היום אני חושב שאני בין-תחומי, כי אני עובר בין כל התחומים, וכל רעיון, נושא או דימוי מתגלגל בין כמה תחנות. התהליך והתוצאה מותירים אותי מופתע תמיד".

המשמעת היצירתית הקפדנית היא דבר חדש בשבילו. בעבר היה נשאב בקלות לעבודות הגרפיקה, אבל עתה החליט להתמקד פחות בפרנסה ולהשקיע יותר באמנות. "למעשה אני נע תמיד בין שליטה לאיבוד שליטה. אני אמנם עושה רשימת מטלות לסטודיו מדי בוקר - אבל אף פעם לא עומד בה. אבל חשוב לי כל יום לעשות קצת, בכיוון שהתוויתי".

גולדשטיין נזכר איך במשך שנים הכתיבו חללי העבודה שלו את אופי יצירתו, עד שבחלל הנוכחי הוא החליט להפוך את יחסי הכוחות ולהשליט מרות על המקום ועל סדר היום. הסטודיו הראשון שלו היה חלל קטן באחורי הגלריה שייצגה אותו באותן שנים. בתמורה לחדר הוא ביצע למענם עבודות גרפיקה. "הייתי שם כמעט חמש שנים והמרחב המוגבל איפשר לי רק לעבוד על מחשב, לכן גם אלה היו העבודות שיצרתי. זה די קיבע אותי. כשנרשמתי ללימודי ההמשך בבצלאל והיה לי סטודיו משלי, נוספו ליצירה שלי גם פיסול, מיצב וכו'".

לאחר הלימודים הוא עבר לחלל אחר עם שותפה, מעצבת אופנה, אבל עד מהרה התברר שהמקום קטן מדי לשניהם והם עברו לרחוב אבולעפיה שבדרום תל אביב, לחלל פתוח וגדול במיוחד (120 מ"ר). במפתיע, גולדשטיין לא הסתדר גם כאן. "לא הצלחתי לנצל אותו. זה היה מרחב גדול מדי עם תקרות גבוהות". בשלב זה הוא גם הבין שעליו לעבוד לבד והמשיך לחפש מקום מתאים.

"מהרגע שעברתי לפה הדברים הסתדרו. בחלל הזה, שגודלו מחצית מהקודם, אני מרגיש שיש לי עוד כל כך הרבה מקום. כאן גם קל לקפל ולפנות הכל".

הרעיון החדש המקנן אצלו הוא לעבוד עם כוריאוגרף. "בא לי שירקדו בסטודיו", הוא אומר. את המדיום הזה, שעדיין לא ניסה, הוא מתכוון לבדוק גם בחלל התצוגה של בצלאל ברחוב יפו בירושלים. במקום תתקיים סדרת אירועים ומופעים וגולדשטיין מתכנן להשתלב. "אף פעם לא עשיתי פרפורמנס ולא הפעלתי אנשים. אני מעוניין ליצור בסיס מוסיקלי שיכלול, נגיד, הרכב של תופים, בס וגיטרה, ואתו ליצור מעין ג'אם סשן שבמסגרתו אני רוצה לשלב כל מיני דמויות מהקשת הפוליטית-חברתית בירושלים. לדוגמה, אוהד בית"ר והתוף שלו, ברסלבים רוקדים וראפר ערבי". *

הקקפוניה היא המסר

מיקום: שביל המפעל, קרית המלאכה בתל אביב

זמן: 4 חודשים

גודל: 60 מ"ר

העבודות של גולדשטיין נוצרות לעתים מתוך קונצפט או טכניקה שהוא בודק ולפעמים סתם מתוך תקלה. כך, למשל, אחת מעבודותיו המוכרות, "גרבילים": "אשתי קנתה לי גרביל ליום ההולדת אבל שמה אותו בכלוב המותאם לאוגר. עוד באותו לילה הוא אכל את כלוב הפלסטיק, ברח למרפסת וכירסם משפך של איקאה. ישר ידעתי שיש לי עבודה".

בתערוכה הקבוצתית האחרונה שבה השתתף, בגלריה שלוש בתל אביב, הציג גולדשטיין את העבודה "Timetable", שהורכבה מעשרות מכשירי רדיו, שכל אחד מהם מהם כוון לתחנה אחרת. "הרעיון היה לקלוט בנקודת זמן אחת ובמרחב אחד את כל התחנות האפשריות. אבל כשהבאתי את העבודה לגלריה שלוש, שהיתה אז במקלט עירוני, כל התחנות הערביות נעלמו בגלל בעיות קליטה. כשהעבודה עברה לגרמניה קרה בה כמובן משהו אחר לגמרי, ועוד בשפה שאני לא מבין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו