אדריכלות | פותח דף חדש: לסייע לניצולי רעידת האדמה ביפאן באמצעות נייר ובירה

שיגרו באן, מהאדריכלים הבכירים ביפאן ומומחה לאסונות טבע, משקיע את מרב מאמציו בשיפור תנאי המחיה של ניצולי רעידת האדמה. איך הוא עושה זאת? באמצעות גלילי נייר וארגזי בירה

נועם דביר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

בזמן שברחבי העולם עוקבים בדאגה אחרי הניסיונות לאטום את הכורים הגרעיניים בתחנת הכוח בפוקושימה וחוששים מהשלכות אפשריות של התפשטות הקרינה, לשיגרו באן - אחד האדריכלים הבכירים במדינה ומומחה לטיפול בנפגעי אסונות טבע - יש בשורות טובות, לפחות מבחינת הניצולים מרעידת האדמה.

"המצב ביפאן נמצא תחת שליטה מלאה", אמר השבוע בראיון טלפוני, "הממשלה דאגה לקורת גג לכל המפונים והחלה כבר להקים בעבורם בתים זמניים עד שהערים והכפרים שלהם ייבנו מחדש. לפי שעה אין שום צורך במשלחות סיוע ממדינות זרות או בפינוי של אזרחים לאזורים אחרים. אני חושב שהפאניקה שמורגשת בעולם נוצרה מדיווחים מוגזמים של העיתונות הזרה".

באן, בן 54, היה מעורב כבר בשיקום של ניצולים מרעידות אדמה ביפאן, איטליה, סרי לנקה, סין והאיטי, ואת השבועות האחרונים הוא מבלה בביקורים תכופים באזורי האסון. המומחיות שלו היא תכנון והקמה של מבנים ארעיים מחומרים זולים, זמינים וידידותיים לסביבה. הפעם הוא בחר להשתמש בנייר וליצור באמצעותו מחיצות קלות ודקיקות שמעניקות מעט פרטיות לאלפי בני אדם שנאלצים להתגורר באולמות ספורט לאחר שביתם נהרס.

הראיון התקיים בשעה 22:30 שעון טוקיו וחרף השעה המאוחרת הוא עדיין עובד במרץ במשרדו. באן הבהיר כי אף שהוא מחזיק בעוד שני משרדים אחרים ברחבי העולם (בפאריס וניו יורק) הכוחות שלו מופנים בימים אלה לעבר המחוזות הפגועים. "זה האסון החמור ביותר שראיתי בחיי", הוא אומר. "הבעיה שלנו לא היתה רעידת האדמה אלא גלי הצונאמי. הם הגיעו לחוף תשע דקות אחרי הרעידה והאנשים לא הספיקו להימלט. במקומות מסוימים גלים בגובה עשרה מטרים התנפצו אל החוף. גם חומות ההגנה שהממשלה בנתה שם לא עזרו".

הוא מסביר כי לפי שעה הבעיה החמורה ביותר שעומדת בפני מאמצי השיקום היא עקשנותם של המפונים שלא להתפנות ממקומות היישוב הפגועים. "הממשלה מציעה להם לעבור לאזורים יציבים יותר עם אספקה טובה של מים, אוכל וחשמל, עד שיבנו בשבילם מגורים ארעיים. אבל בגלל שבני משפחה רבים שלהם עדיין מוגדרים כנעדרים הם אינם מוכנים להתפנות". הוא עצמו שהה במטוס בזמן רעידת האדמה. איש מבני משפחתו או מעובדיו לא נפגע.

חובתי כאדריכל

פעילות הומניטרית אינה הבון-טון בעולם האדריכלות, גם לא ביפאן למודת אסונות הטבע. קשה לדמיין אדריכלים יפאנים מובילים כמו קזויו סג'ימה או טדאו אנדו מתפנים מעבודתם הבינלאומית הנוצצת ומפציעים פתאום באזורי האסון. ובכל זאת שיגרו באן בחר להקדיש חלק ניכר מזמנו לפיתוח של טכנולוגיות להקמת בניינים ארעיים ולמסע בין מוקדי אסונות ברחבי העולם. "אני חש שזו חובתי כאדריכל לתרום משהו", הוא מסביר. בזכות פעילותו הענפה הוא זכה להיכלל ברשימת מאה היוצרים החדשניים בתחום העיצוב והאדריכלות של המגזין "טיים" בשנת 2000.

העניין שלו באסונות טבע החל ב-1995. לאחר רעידת האדמה ההרסנית בעיר קובה ביפאן הוא תיכנן בקתות ארעיות לניצולים המורכבות מגלילי נייר חלולים ומארגזי בירת "קירין" (בירה פופלרית ביפאן) המשמשים כיסודות. את המרווחים שנוצרו בין הגלילים והארגזים הוא אטם באמצעות סרט נייר דביק ואטום למים. עלות היצור של כל יחידה, ששטחה כ-50 מ"ר, הגיע ל-2,000 דולר בלבד.

כעבור כמה חודשים הוא הצליח לשכנע את מוסדות התכנון היפאניים להכיר בגלילי נייר כחומר בנייה לכל דבר. ההחלטה הזאת סללה את הדרך לבנייה של בנייני ציבור מנייר - דוגמת "כנסיית הנייר" של קובה שנחרטה כאחד מהפרויקטים האדריכליים המעניינים ביותר בעולם בשנות ה-90. לאחר ששירתה בנאמנות את התושבים המפונים היא פורקה לבסוף לפני כחמש שנים והוחלפה בבניין קבע. החומרים נשלחו לטאיוואן ושימשו שם להקמת כנסייה דומה.

בתי הנייר של באן נדדו מאז גם לאזורי אסון טורקיה ולהודו. את הכסף להקמתם הוא נוהג לגייס באמצעות ארגוני סיוע בינלאומיים וחברות בנייה מקומיות. לעתים הוא אף משקיע בפרויקטים מכספו האישי. בעיר ל'אקווילה באיטליה, שספגה מכה קשה ברעידת אדמה באפריל לפני שנתיים, הולכת ונשלמת הקמתו של אולם קונצרטים חדש בתכנונו. גם שם הוא השתמש בגלילי נייר כחומר בנייה עיקרי ואת החזיתות חיפה בלוחות פלסטיק שקוף. בטקס הפתיחה ינגנו יחד מוסיקאים יפאנים ואיטלקים, "זה יהיה מסר מעודד מאיתנו לאיטליה", הוא מוסיף. למרות האופטימיות שמלווה את הפרויקט הוא מספר כי בל'אקווילה המצב נותר חמור למדי. גם אחרי שנתיים מרכז העיר העתיק נותר סגור לחלוטין למבקרים ופינוי ההריסות אפילו לא החל בחלקים אחרים של העיר.

מוקד פעילות אחר של באן הוא מחוז סצ'ואן בסין, שם נהרגו יותר מ-70,00 בני אדם ברעידת אדמה עזה במאי 2008. במסגרת פרויקט משותף של אוניברסיטאות ביפאן ובסין התבקש באן לתכנן בניינים ארעיים לבתי ספר במטרה להשיב את החיים לשגרה. הוא בחר להשתמש שוב בגלילי הנייר ויצר באמצעותם שורות של מסגרות שחופו בלוחות עץ. בקיץ האחרון פעלו כ-120 סטודנטים יפאניים וסינים, חסרי כל הכשרה פורמלית, על הקמתם של הבניינים. בתוך כחודש הושלמה שם בנייתו של בית ספר שלם.

למרות אופיה הארעי לכאורה של האדריכלות שלו, הבניינים של שיגרו באן מצליחים להציג אמירה אסתטית מלאת חן. מעין מחווה לווירטואזיות הגיאומטרית של באקמינסטר פולר - אדריכל אמריקאי שפיתח בין השאר את הכיפה הגיאודזית - ולמסורות בנייה יפאניות עתיקות. זאת אדריכלות שמתייחסת ברצינות לתפקיד ההומני שלה, שלא רק בוראת חלל אלא גם יוצרת יש מאין את המרכיבים לבנייתו תוך שילוב מחוכם של הנדסה ועיצוב.

צעד להשבת הביטחון

הפרויקט הנוכחי של באן הוא כאמור תכנון והקמה של מערכת מחיצות נייר בעבור מרכזי הפינוי במזרח יפאן. הניצולים מהאסון פונו אל אולמות ספורט ובנייני ציבור בקרבת היישובים ההרוסים וצפויים להתגורר שם עד שיבנו בשבילם בתים זמניים. "אם היה מדובר בתקופה של כמה ימים אז זה היה בסדר, אבל המפונים סובלים מכיוון שאין להם שום פרטיות בתוך האולמות הגדולים האלה. אנחנו בונים להם מסגרות מגלילי נייר עם וילונות קנבס שניתן לפתוח ולסגור בקלות. זה מאפשר להם להגדיר אזור שהוא 'שלהם' בתוך כל הבלגן".

בשבוע האחרון הוקמו מחיצות מסוג זה בערים אוטסוצ'י, אוטסונומיה, יאמאגאטה ונאגאוקה. בתמונות שנשלחו ממשרדו ניתן כבר לראות את השימוש הרב שעושים בהן המפונים - ילדים משחקים בין המחיצות, אמהות מסדרות פינה קטנה לקראת שנת הלילה, משפחות אחרות משתמשות בהן כדי לאכסן חפצים אישיים; שלב ראשון וחשוב להשבת הביטחון האישי לתושבים.

מה שגלילי הנייר בוודאי לא יצליחו לעצור הם את גלי הצונאמי שעלולים להתנפץ על חופיה של יפאן ברעידת האדמה הבאה. חרף הקמה של חומות בטון מאסיביות, הגלים הצליחו לפרק בקלות את מערך ההגנה ולגרוף בדרך את כל מה שנקרה בדרכם. בשבוע האחרון אדריכלים ומהנדסים בעולם אף התבטאו נגד ההקמה מחדש של היישובים ההרוסים והציעו להעביר אותם פנימה אל תוך היבשה.

ד"ר אנדרה סורנסון, מומחה לתכנון עירוני ביפאן, אמר למגזין האמריקאי "ארכיטקצ'ורל רקורד" כי לא ניתן להקים מסביב לכל החופים ביפאן "חומות בגובה עשרה מטרים. האוכלוסייה של יפאן הולכת ומצטמקת. אין שום היגיון בהקמה מחדש של יישובים שגם ככה סובלים מהגירה שלילית".

באן מתנגד בכל תוקף לביקורת הזאת. הוא סבור שיש לשקם את ערי החוף גם במחיר של פגיעה עתידית בהן. "אין אפשרות לנתק את התושבים ממקורות הפרנסה שלהם. הדייגים צריכים להישאר ליד הים, אחרת לא תהיה להם עבודה. האתגר שלנו הוא למצוא סוג חדש של תכנון עירוני - למשל לבנות חומות גבוהות יותר או בנייני בטון שיכולים להתנגד לצונאמי ולהגן על בניינים קטנים אחרים. אנחנו צריכים להעניק לתושבים מקומות מילוט גבוהים מספיק שיוכלו להגן אליהם בעת אסון".

אחרי רעידת האדמה בהאיטי החליטו להעביר את הבירה פורט-או-פרינס לתוך האי מחשש לאסונות טבע נוספים.

"הם יכולים להעביר את משרדי הממשלה פנימה אבל האנשים ימשיכו להתגורר לים הים. מה שחשוב הוא למקם את המרכז השלטוני של המדינה במקום בטוח. חוץ מזה שיותר קל לבנות על מגרשים ריקים במקום להתחיל לפנות את ההריסות. בהאיטי זה אפשרי משום שיש הרבה אדמה פנויה. ביפאן אי אפשר לעשות מהלך דומה כי הכל בנוי בצפיפות".

יש לך הערכה מתי יושלמו מאמצי השיקום של רעידת האדמה הנוכחית?

אני סבור שחלק מהאנשים יחזרו לשגרה כלשהי כבר בשבועות הקרובים. זה תלוי במקום ובנזק שנגרם לו. העיר אוטסוצ'י למשל נהרסה לחלוטין, אפילו בית העירייה חרב. אבל אני מעריך שכבר בתוך שנתיים חלק ניכר מהיישובים ייבנו מחדש. בתוך חמש שנים לא תוכל כמעט להבחין שפקד את יפאן כזה אסון". *

אסונות טבע ובנייני נייר הם רק חלק מהעיסוקים של שיגרו באן. במשרדים שלו בטוקיו, פאריס וניו יורק עוסקים במקביל בתכנון של מוזיאונים, בנייני משרדים, בתי מגורים ומרכזי קניות. לפני כשנה הוא חנך את הפרויקט הידוע ביותר שלו עד כה - סניף של מרכז פומפידו הפאריסאי בעיר מטס בצפון-מזרח צרפת.

זהו בניין שמשקף את העניין של מתכננו במעטפות קלות ובקונסטרוקציה מורכבת. הגג האמורפי שלו מורכב מ-16 קמ"ר של עץ מכופף ומעליו ציפוי טפלון לבן (מהסוג שמשמש במחבתות) שנועד לשמור עליו נקי ובוהק.

בניינים ידועים אחרים של באן כוללים את "בית הווילון" בטוקיו (1995) שחזיתותיו הראשיות מחופות בבד קנבאס לבן ונפתחות לחלוטין כלפי הרחוב, או "הבית העירום" בסאיטמה (2000), מעין אסם שבתוכו מיקם חדרים על גבי גלגלים. הוא מנסה לאתגר את מערכת היחסים המקובלת בין פנים לחוץ - בין שמדובר במחסה זמני למפוני רעידת אדמה בהודו או בווילה יוקרתית לבכיר בתעשיית האופנה בטוקיו.

באן שוזר יחד רעיונות צורניים של המודרניזם, בפרט של לה קורבוזיה ומיס ון דה רוהה, יחד עם מסורות בנייה יפאניות. הטעם המשובח שלו והיכולת להפוך רעיונות פרועים למציאות אדריכלית קונקרטית, מצליחים לחבב אותו על אדריכלים ועל הקהל הרחב כאחד.

במסגרת העבודה הפרובוקטיבית שלו הוא תיכנן בין השאר את "מוזיאון הנוודים" בניו יורק (2005) שהורכב כולו ממכולות מטען ומגג קל.

בתקציב מינימלי הוא יצר חלל תצוגה מרהיב שהעלה שאלות לגבי ההשקעה הכספית האדירה של מוזיאונים בבניינים איקוניים חדשים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ