בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"דה ויקנד" - "House of Balloons" | סוף שבוע פרוע

האלבום של "דה-ויקנד" נשמע כמו בוקר שאחרי חגיגה נהנתנית מדי

תגובות

בעוד האר-אנ'-בי המסחרי שוקע למשבר זהות, בשוליים הוא נמצא בפריחה חסרת תקדים. ברנרד סאמנר מ"ניו אורדר" הגדיר פעם היטב את היחס של האינדי לז'אנר כשאמר "I Fucking Hate R n' B", אולם נדמה שההתנכרות הוותיקה קרסה מזמן לטובת יחסי סימביוזה.

בשנה שעברה זה היה טום קרל, דוקטורנט לפילוסופיה פוסט-קאנטיאנית שתחת השם "How to Dress Well" התיך את הסליז של אר קלי עם אסתטיקת לו-פיי וקירות של ריוורב ויצר אלבום סקסי ומכשף; ג'יימס בלייק וג'יימי וון האנגלים מחברים בין אלמנטים של סול ואר-אנ'-בי לדאבסטפ ואלקטרוניקה מתקדמת; פרנק אושן, חבר קולקטיב הסקייט-ראפ העולה "Odd Future" שיחרר לרשת מיקסטייפ אר-אנ'-בי של קאברים מחרמנים לשירים של "MGMT", "קולדפליי" ואפילו ל"הוטל קליפורניה" של ה"איגלס"; ועכשיו יוצא להורדה חינמית "House of Balloons", הבכורה של החבורה הקנדית האלמונית "דה ויקנד" (הם כותבים את השם "The Weeknd" עם השמטה של E), שהעטיפה המוקפדת שלו מעוררת בכלל אסוציאציות לפרסומת של אמריקן אפרל.

מה שמבדיל בין האר-אנ'-בי המסחרי הקלאסי לתת-הזרם העכשווי היא המיומנות. היסטורית, אר-אנ'-בי היא מוסיקה של מקצוענים - כותבים ומפיקים שמתמחים בפופ משויף.

אפילו כשטימבלנד ומיסי אליוט ביקשו לשבור את הקונבנציה הז'אנרית הצורנית והקנו לאלייה אסתטיקה עתידנית עם מקצבים שבורים וסאונד אסידי, הליבה נותרה פופית-קומניקטיבית טהורה. האר-אנ'-בי של "האו טו דרס וול" ו"דה ויקנד" פרום יותר. ההפקה הזולה, השירים המופנמים והאנונימיות שלהם, נותנים קונטרה לליטוש הסטנדרטי וסגנון החיים הזוהר שמתלווה אליו.

הדגש הוא על אווירה דייוויד-לינצ'ית, אפלה, מטרידה וממוסטלת כמו בוקר שאחרי חגיגה נהנתנית מדי. ככה נשמעת אפטר פארטי ב"טווין פיקס".

"דה ויקנד" שרים אמנם על סמים, מסיבות וזיונים, אולם דרך הפילטרים שלהם החגיגה נשמעת כמו עול; העיניים ממצמצות בקדחתנות, הראש דופק מכאבים ומסתובב, הרגליים חסרות אוריינטציה והבחורה רק רוצה עוד שורה - זו הסיבה שהיא מלכתחילה הגיעה למיטה - כדי להמשיך. בשיר הנושא הם מסמפלים את "האפי האוס" של "סוזי והבאנשיז" והפלצטו של הסולן אבל טספיי הוגה את המלה "שמח" בצער, כאילו חרב עליו עולמו.

"House of Balloons" הוא אלבום שצריך לשמוע בלופ. אין בו שירים יוצאי דופן דוגמת "Look at Me Now" של בראון, או הימנונים בסגנון "Rock the Boat" של אלייה ו"What's My Name" של ריהאנה. מה שיש בו זו דבוקה של בלדות נרקוטיות, שמעבירות חוויות מלילות פרועים במיוחד עם בחורות פרועות במיוחד ומהנזקים שהם גורמים. באופן אירוני, הן עושות בדיוק את האפקט ההפוך וגורמות לך להשתוקק ללילה כזה. קצת כמו שהסרט "לאכול בגדול" רק עושה חשק למקדונלדס.

"דה ויקנד" - "House of Balloons" (להורדה באתר weeknd.com-the)



תצלום שפירסמה להקת דה ויקנד, שחבריה אינם מצטלמים. בלדות נרקוטיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו