בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וריאציות על עץ

תגובות

למרבה הצער אני אמור להתייחס לצד התיאטרלי של ההפקה הזו, ולא זה המוזיקלי, למרות שהרושם הלא מקצועי שלי הוא שהמוזיקה הזאת, בביצוע הזה, לא כל כך זקוקה לבימוי, ואם אכן כן - אחרי הכל יש באופרה צד תיאטרלי - אז לא כזה שמפריע.

אז מה יש לנו כאן? סיפור על כיבוש שנמשך הרבה זמן, כששתי נשים נכבשות, בחברה דתית מאוד, שרוצה למרוד, מתאהבות באותו קצין מהצבא הכובש, והוא תחילה מוליד ילדים עם האחת - זאת פעם הייתה נורמה בעתות כיבוש - ואחר כך מעדיף אשה צעירה ממנה.

למרבה המזל, הבמאי חסך לנו פירוש פוליטי, אך לעומת זאת לא כל כך ידע להכריע בין הצד הספקטקלי-המוני-הרואי (הטרגדיה) לבין הצד הדומסטי (הלירי).

התוצאה היא מעברים בין תמונות המוניות סטטיות, עם תמונות נעות סמליות, חלקן בתנועה איטית, שנוסעות פנימה, לבין תמונות של יחידים (למעשה יחידות, כי זו דרמה בין שתי נשים).

ובין זה לזה היה עץ. בתחילה על המסך, מזכיר את העץ של גולני, ואחר כך בכמה וריאציות צורניות.

נכון שהעץ נזכר בליברית, אבל כשניצב על הבמה במערכה הראשונה אפילו לא נפל בשלישית.

אבל אין דבר. היתה מוזיקה, ואם עוצמים את העיניים אפשר לשכוח את מה שרואים, ולתת לדמיון ללכת עם הצלילים.

אבל אז עולה השאלה למה משקיעים בהפקה, תפאורות, תאורה ותלבושות. כי זה כנראה הנורמה באופרה. ואת השאר יספר עמיתי המוזיקאי.

האופרה הישראלית מציגה: "נורמה" מאת וינצ'נצו בליני. בימוי: פדריקו טייצי. תפאורה: פייר פאולו ביזלרי. תלבושות: ג'ובאנה בוזי. תאורה: ג'אני פוליני. מנצח: דניאל אורן. מקהלת האופרה הישראלית והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. הפקה משותפת של ארבעה בתי אופרה איטלקיים. בית האופרה תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו