בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איזבל אופר היא האשה ממול

הבמאי חשב שהיא לא תרצה בתפקיד משום שהוא קליל מדי, אבל אופר אוהבת להפתיע. בביקורה בישראל, לרגל צאת סרטה החדש "קופאקבנה", מספרת השחקנית על העבודה לצד בתה, נזכרת בקלוד שברול וגם נותנת תקווה ליוצרי הקולנוע המקומיים

תגובות

"את עובדת המון", אני אומר לשחקנית הצרפתייה איזבל אופר, שמאז 1971 הופיעה בקרוב ל-100 סרטי קולנוע וטלוויזיה, ובנוסף לכך כיכבה גם בהצגות תיאטרון רבות. אין כמעט שנה שבה אופר לא הופיעה בשלושה סרטים לפחות. רק לאחרונה היא השתתפה בחמישה סרטים, שעומדים לצאת לאקרנים השנה ובשנה הקרובה, ובהם סרט חדש של הבמאי האוסטרי מיכאל האנקה, סרט של הבמאי הפיליפיני ברילנטה מנדוזה וסרט של הבמאית הגרמנייה אולריקה אוטינגר.

"כן", אומרת אופר, כשהיא עושה פרצוף של "מה כל כך מיוחד בזה שאני עובדת המון", "אני עובדת הרבה, כי אני אוהבת לעבוד, כי אני אוהבת לשחק. יש לי את המזל הגדול לעבוד במשהו שאני אוהבת, ואין רבים שיכולים לומר זאת על העבודה שהם עושים. בשבילי, לשחק זה כמו לנשום, כי אחרת למה הייתי עושה את זה? בכלל, אני מאמינה שעבודתה של שחקנית אינה נמשכת אך ורק כאשר היא מופיעה מול מצלמה או ניצבת על במת תיאטרון. אני משחקת כל הזמן, גם כאשר איני עובדת".

היא אינה מתכוונת לכך שהיא מגלמת שחקנית גדולה גם בחייה הפרטיים, אלא ששני הכלים החשובים ביותר שעומדים לרשותה כשחקנית, ההתבוננות בעולם והחשיבה על העולם והאנשים בתוכו, פועלים גם כאשר היא אינה מופיעה בסרט או בהצגה. "אני רואה את החיים שלי ואת העבודה שלי לא כשני דברים נפרדים", היא אומרת, "אלא כשני חלקיה של אותה ישות, שקו ישר מחבר ביניהם".

על אף עומס העבודה היא גם מצאה זמן לבוא לישראל כאורחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי המתקיים בימים אלה בסינמטקים ברחבי הארץ, יחד עם בעלה, רונלד שאמה, יהודי שנולד בלבנון, וביים ב-1987 את אחד מסרטיה, "Milan noir". זהו סרטו היחיד עד כה. הם נשואים מאז 1982 ויש להם שלושה ילדים. בפעם האחרונה ביקרה בישראל ב-1991, עם הבמאי הצרפתי קלוד שברול לרגל הקרנת גרסתו של שברול ל"מאדאם בובארי", הרומן של גוסטב פלובר. אז גם פגשתי אותה לראשונה.

בשיחה עמה מתגלה אופר כמרואיינת עניינית, רצינית ונבונה מאוד. כמו גם על בד הקולנוע, יכולתי להתבונן במשך שעות בפניה. היא התבגרה אמנם, כמו כולנו, וכבר בת 58, אך הן עדיין מלאי הבעה וחיוניות כמו פעם; היא אשה קטנה, "פטיט", כמו שהצרפתים אוהבים לתאר נשים שנראות כמותה. היא לבושה מכנסי ג'ינס צמודים, סוודר וצעיף עוטף את צווארה. היא עייפה - רק לפני כמה שעות היא נחתה בישראל. בסופו של הראיון היא שואלת אם עייפותה לא גרמה לה להישמע מבולבלת. לא, אני מרגיע אותה.

עקבים גבוהים

אופר הגיעה לישראל לרגל הקרנתו בפסטיבל של סרט תיעודי אודותיה, ושל סרט שהיא משחקת בו (אחריו שיחקה בעוד חמישה סרטים), "קופאקבנה" של הבמאי מארק פיטוסי (הסרט יעלה על האקרנים בישראל בסוף השבוע הקרוב). הסרט, שהוא קליל יותר ממרבית הסרטים שבהם אופר נוהגת להופיע, ויש לו מידה לא מועטה של חן, בין השאר בזכות הופעתה של אופר, מציג את סיפורה של אשה ושמה באבו, שבתה השמרנית הרבה יותר ממנה מתביישת בה בגלל התנהגותה הלא קונבנציונלית, ומסרבת לפיכך להזמין אותה לחתונתה. באבו הפגועה מחליטה להוכיח לבתה שהיא טועה, שכאשר היא רוצה היא יכולה להיות אשה אחראית, והיא נודדת לעיר נמל בלגית, כדי לעבוד שם בחברה המוכרת יחידות דיור לתיירים.

"הסכמתי להופיע בסרט אחרי שקראתי את התסריט", מספרת אופר, "והדמות של באבו מצאה חן בעיני. הבנתי שמדובר בקומדיה, אבל כזו שיש לה גם משהו לומר על התנאים החברתיים והכלכליים שבתוכם העלילה מתרחשת. באבו היא דמות שמעוררת אהדה, ולא הזדמן לי לעתים קרובות בקולנוע לגלם דמויות שמעוררות אהדה", היא אומרת ומחייכת.

"לא שזו היתה הסיבה שבחרתי להופיע בסרט. הרצון לעורר אהדה אצל הצופים הוא לא אמת מידה בשבילי לבחירת תפקיד. אבל באבו היא אשה נחמדה, אשה נדיבה, אשה המלאה בתשוקה של החיים, ורציתי לגלם אותה. כמו כן, חיבבתי את הבמאי. יש לו עין טובה, הוא עדין והוא מבין את טבעו של האדם. רואים בסרט שהוא אוהב את כל הדמויות, אך זה לא הופך אותו לסנטימנטלי. הוא יודע לשמור מרחק; הוא יודע מהו הגבול בין אירוניה לבין אכזריות, ושומר שלא לחצות את הגבול הזה. אהבתי גם את העובדה שהוא לא מקבע את דמותה של באבו כ'לוזרית', אלא נותן לה צ'אנס להיהפך ל'וינרית'. אני לא מתכוונת בכך שלסרט יש האפי אנד מתקתק; אני מתכוונת בכך שהוא משתמש בכוחו ובנדיבותו כתסריטאי וכבמאי כדי לחלץ את באבו מהמצב שבו היא נתונה".

את בתה של באבו בסרט מגלמת בתה של אופר עצמה, לוליטה שאמה, בת 27, שמתלווה גם היא לאמה בישראל. איך קרה שבתה נבחרה לגלם את בתה בסרט. "בעצם זה קרה להיפך", מספרת אופר. "לוליטה הופיעה בסרט קודם של פיטוסי, סרט באורך בינוני, עדיין לא סרט באורך מלא, וכאשר פיטוסי הציע לה לככב ב'קופאקבנה' היא היתה זו שהציעה לו שאני אגלם בסרט את אמה".

השתיים, אגב, כבר הופיעו יחד בסרט, "עסקי נשים" של שברול ב-1988, כאשר לוליטה היתה בת ארבע. הבת הופיעה גם בסרט נוסף בכיכובה של אמה, "החיים המודרניים", שביים לורנס פררה בארבוסה ב-2000, אך באותו סרט לא היו להן סצינות משותפות. בפגישה שקיימתי בפאריס בינואר האחרון עם פיטוסי עצמו, סיפר הבמאי שכאשר הועלה שמה של אופר, הוא חשב לעצמו שמישהי כמו אופר, שעבדה עם גדולי במאי הקולנוע, ודאי לא תיאות לככב בסרט של במאי מתחיל ועוד בתפקיד של אשה סימפטית ומלאת חיים.

"אופר אמנם הופיעה בקומדיות", אמר לי אז פיטוסי, "אבל היתה לי ההרגשה, על פי סרטיה האחרונים לפחות, שהיא מעדיפה לשחק בסרטים חמורי סבר. התפקיד של באבו דרש ממנה הרבה ספונטניות, והיתה לי ההרגשה שדרכה של אופר כשחקנית היא יותר אינטלקטואלית". הוא מודה שטעה, כמובן.

באותו ראיון סיפר פיטוסי שאופר, אחרי שקראה את התסריט, אמרה לו משהו מאוד מדויק לגבי הסרט ודמותה של באבו. היא אמרה לו שבמקרה של "קופאקבנה", לא הגדרת הז'אנר של הסרט חשובה, אלא הגדרת הנשיות כפי שהיא מוצגת בסרט. לדעתה של אופר יש שני סוגים של נשיות: כזו שהולכת על עקב שטוח וכזו שהולכת על עקב גבוה. את באבו היא רואה כאשה שהולכת על עקב גבוה מאוד.

לפרפר ברשת

במהלך הקריירה שלה עבדה איזבל אופר עם מיטב הבמאים: קלוד סוטה, ברטראן בלייה, ברטראן טאברנייה, קלוד גורטה, אנדרה טשינה, מוריס פיאלה, ג'וזף לוסי, ז'אן לוק גודאר, דיאן קוריס, האחים ויטוריו ופאולו טאביאני, אוליבייה אסאיאס, פרנסואה אוזון, פאטריס שרו ורבים נוספים. עם האנקה היא כבר עבדה שלוש פעמים, והופעתה בסרטו "המורה לפסנתר" ב-2001 זיכתה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.

עם שברול היא עשתה שבעה סרטים. "ויולט נוזייר", סרטה הראשון בבימויו, זיכה אותה גם כן בפרס המשחק הנשי בפסטיבל קאן ב-1978. הופעתה ב"עסקי נשים" של שברול והופעתה ב"הטקס" של שברול זיכו אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה (את הפרס בעבור "הטקס" חלקה ב-1996 עם השחקנית סנדרין בונר, שכיכבה לצדה). הופעתה של אופר ב"הטקס", אחד מסרטיו הגדולים ביותר של שברול, אף זיכתה אותה בפרס הסזאר. אופר מספרת ששברול והיא תיכננו לשתף פעולה בסרט נוסף, שיתבסס על ספר מאת ז'ורז' סימנון, אבל לא הספיקו כי שברול מת בספטמבר האחרון.

האם לא חששת לעבוד עם במאי שזהו סרטו העלילתי הארוך הראשון?

"כלל וכלל לא", עונה אופר. "מהרגע הראשון ידעתי שפיטוסי יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות וגם כיצד לעשות זאת. כשחקנית את מפתחת יחסים שונים עם במאים שונים. יש רק בעיה כאשר את מנסה ליצור קשר עם במאי, לקבל ממנו משהו, ואת לא מקבלת ממנו את מה שאת מצפה ממנו". גם פיטוסי מספר שהעבודה עם אופר היתה קלה ונעימה. הסרט זכה להצלחה בצרפת, צפו בו כ-350 אלף צופים, והוא מאמין שלאופר היה יד בהצלחה; הקהל נהנה לראות אותה בתפקיד קצת יותר קליל.

איך את בונה דמות? האם במקרה של באבו, סגנון הלבוש הראוותני שלה היה מפתח לאופן עיצובה של הדמות?

"אני לא חושבת הרבה על הדברים האלה. אין לי שיטה. בכלל, לשחק זו עבודה שונה מאוד מכל עבודה אחרת שבה ברור לך מה אתה חייב לעשות או מה לא. זהו הליך מסתורי מאוד, שמעורבת בו הרבה מאוד חשיבה, אבל זו חשיבה על הדמות, חשיבה על הבמאי, שמתחילה אצלי לפני הצילומים ונמשכת בזמן שאני מגלמת את הדמות. מובן שאיך דמות נראית או איך היא מתלבשת הם גורמים חשובים בעיצובה של דמות, אבל זהו חלק מעבודת השחקן; זה כמו לגלף חתיכת עץ וליצור ממנה פסל. ברגע שהשלב הזה מסתיים, ברגע שהבסיס הזה לדמות מונח במקומו, אז מתחילה העבודה האמיתית. מובן שיש גם מקרים שאני מתכוננת זמן רב לפני תחילת צילומיו של סרט. במקרה של 'המורה לפסנתר' למדתי לנגן על פסנתר במשך שנה; זה לא שנהפכתי לפסנתרנית, אבל רציתי שהסצינות שבהן אני נראית מנגנת ייראו אמינות. בניגוד לאמירה שאת נהפכת לדמות שאת מגלמת, אולי נכון הרבה יותר לומר שהדמות נהפכת להיות השחקן או השחקנית שמגלמים אותה".

מה מושך אותך לגלם דמות מסוימת?

"פחות מושכת אותי הדמות שמציעים לי לגלם, ויותר הבמאי שאמור לביים את הסרט, כיוון שהוא יהיה זה שיתבונן בדמות הזאת והוא יהיה זה שחזונו יקבע כיצד אותה דמות תעוצב על הבד. ייתכן שיוצע לי לגלם דמות מעניינת, אבל אם הבמאי שאמור לביים את הסרט איננו מישהו שאני מכבדת או מישהו שאני יודעת שאוכל לעבוד עמו באופן מעניין ופורה, אני אסרב להצעה".

מה את מצפה מבמאי?

"אני מצפה ממנו לעשות סרט טוב, להיות במאי טוב, לדעת איך לעבוד אתי, להיות מסוגל ליצור קשר מנטלי ורגשי עמי. לכל הבמאים, למרות כל ההבדלים ביניהם, יש דבר אחד במשותף: כולם רוצים להגשים את החזון שיש להם בתוככי מוחם, וכולם יודעים שהם רק יתקרבו למימושו של אותו חזון, להגשמתו של אותו חלום, בתוצאה הסופית. אגב, זה נכון גם לגבי שחקנים, ויש משהו מכאיב בידיעה הזאת, שהחזון, החלום, שיש לך במוחך לא יתממש בדיוק כפי שרצית, כי באיזשהו מקום זה אינו אפשרי. רק אתמול בערב, במסיבה שערכנו לכבוד סיום צילומי הסרט של האנקה, האנקה דיבר על הפער הזה בין הסרט שאתה חולם לעשות והסרט שאתה עושה בסופו של דבר".

עם קלוד שברול עבדת יותר מכל במאי אחר. איך זה היה לעבוד עמו?

"קלוד היה מעין אנתרופולוג. הדמויות בסרטיו היו מפרפרות בתוך רשת. אבל בתוכה קלוד נתן לשחקן חופש לעשות כרצונו. הוא היה בשליטה כה מוחלטת על סרטיו, שכל מה שהשחקן היה עושה היה משרת את החזון שלו. ככל שהיית מפתיע אותו יותר כשחקן כך הוא היה מאושר יותר, כי זה היה מעצים את המורכבות של הדמות. הוא ניצב כאילו מעל להתרחשויות, מתבונן בהן ממרחק, מגבוה. מהבחינה הזאת הוא היה באמת דומה לפלובר".

את גם מופיעה הרבה בתיאטרון. האם זה ממלא צורך אחר שלך כשחקנית?

"לא צורך אחר", עונה אופר, "אלא זה מספק לי אפשרות אחרת, וזו אפשרות נפלאה. זה מאפשר לי להשתתף בהרפתקה מסוג אחר. ההרפתקה התיאטרונית המופלאה ביותר היתה עבודתי עם הבמאי רוברט וילסון".

אופר הופיעה גם בכמה סרטים בארצות הברית, ובראשם "שערי החופש" של מייקל צ'ימינו מ-1980, שהיה אמנם לאחד הכישלונות הקופתיים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, ונקטל בזמנו על ידי מרבית המבקרים, אך כיום נחשב בעיני רבים, ואני בהם, ליצירת מופת. "בערך אחת לשבע שנים אני נתקפת ברצון להופיע בסרט אמריקאי. זה לא תמיד יוצא לפועל, אבל הרצון קיים, כי עובדים שם במאים מצוינים. אני גאה שהופעתי ב'שערי החופש'".

לאחרונה הופעת אפילו בפרק של הסדרה "חוק וסדר". איך זה קרה?

"הייתי בניו יורק ומפיקי הסדרה פנו אלי ואמרו לי שהם מוכנים לכתוב פרק בשבילי. קראתי את התסריט והסכמתי".

מה גילמת בפרק?

"אה, זה היה סיפור נורא על אמא שילדיה נחטפים על ידי בעלה לשעבר. ויש רצח כמובן. סיפור נורא", אומרת אופר וממש מתחלחלת, חצי בהומור וחצי ברצינות.

עבדת עם כל כך הרבה במאים חשובים. האם יש עדיין מישהו שהיית רוצה לעבוד עמו?

"הייתי רוצה לעשות סרט בישראל!", עונה אופר בהתלהבות. "ראיתי בשנים האחרונות הרבה מאוד סרטים ישראלים מצוינים. מובן שלא ראיתי את כולם, והייתי רוצה לעשות סרט כאן". איזבל אופר, אחת השחקניות הגדולות ביותר שפועלות כיום, רוצה לעשות סרט בישראל. האם יש נימה אופטימית יותר מזו לסיים ראיון? אם יש כזאת, אינני יודע מהי.



אופר, מימין, לצד בתה לוליטה ב''קופאקבנה''


מתוך ''הטקס''. זכתה בפרס הסזאר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו